ברע"פ 46218-10-24

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' אינפלד) מיום 26.9.2024 בע"ח 46646-09-24, בו התקבל חלקית ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה באילת (השופט נ' שנידרמן) מיום 14.9.2024 בבפ"ת 8079-06-24 אשר קיבלה בקשה לפסילת המבקש מלהחזיק ברישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, אף אם יימשכו מעבר לשישה חודשים.

  דין הבקשה להידחות. רשות ערר ב"גלגול שלישי", לרבות בעניינים הנוגעים לפסילת רישיון נהיגה, תינתן רק במקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית עקרונית או בהתקיים נסיבות חריגות המצדיקות זאת (ברע"פ 47167-10-24 אברהים נ' מדינת ישראל (28.10.2024); בש"פ 3145/23 מתנה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (2.5.2023); בש"פ 3699/22 פרחי נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (6.6.2022); בש"פ 1084/16 גלוסקין נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (6.3.2016)). המבקש טוען כי בקשתו מעוררת שלוש שאלות משפטיות עקרוניות שבעטיין יש מקום ליתן רשות ערר, אולם לא מצאתי לקבל זאת. באשר לשאלת הסמכות לפסול רישיון נהיגה מבלי לקצוב את תקופת הפסילה, שאלה זו אינה טעונה הכרעה במקרה זה שעה שבית המשפט המחוזי קצב את תקופת הפסילה ל-12 חודשים. באשר לשאלת הסמכות לקבוע מראש כי תקופת הפסילה תעלה על שישה חודשים, הרי שאך לאחרונה נקבע כי הדבר אפשרי (בש"פ 4719/23 קבועה נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (20.7.2023); ראו גם: בש"פ 6431/10 מרמלשטיין נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (13.9.2010); בש"פ 7647/00 חינוואי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 812, 815 (2000)). עמדה זו מקובלת גם עליי, ואיני סבור כי קיומה של עמדה שונה בסוגיה מלפני שנים ארוכות מצדיק מתן רשות ערר בעת הזו. ובאשר לשאלה שעניינה שינוי מצבו של המבקש לרעה כתוצאה מהחלטת בית המשפט המחוזי לקצוב את תקופת הפסילה, הרי שכלל לא מדובר בשאלה משפטית עקרונית אלא בשאלה הממוקדת בעובדות המקרה הפרטני שאינה מצדיקה מתן רשות ערעור. מה גם, שהנחת היסוד שבבסיסה לפיה לא ניתן לקבוע מראש תקופת פסילה העולה על שישה חודשים, נדחתה כאמור.

  הבקשה נדחית אפוא.

ניתנה היום, ג' כסלו תשפ"ה (04 דצמבר 2024).