החלטה

1. בבקשת רשות הערעור שלפניי, המערער משיג על הרשעתו בשתי עבירות של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 293(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי הכרעת הדין, המבקש, עורך-דין במקצועו, נטל לעצמו כספים שהחזיק בנאמנות עבור שני מתלוננים שהיו לקוחותיו בעבר, בסך כולל של כ-400,000 ש"ח. בגין האמור, נגזרו עליו 21 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית.

2. בפי המבקש, טענות שונות אשר מכוחן מבוקש כי פסק דינו של בית משפט השלום יבוטל. בכלל זאת, המבקש סבור כי בית משפט השלום שגה בקביעותיו העובדתיות וכך גם שגה ביישום הדין בעניינו. עוד מלין המבקש על ניהול ההליך בבית משפט השלום, אשר לא איפשר לו, לטענתו, לזמן עדי הגנה ואף לא העמיד לטובתו סניגור חדש. בנוסף טען המבקש כי יש לבטל את כתב האישום בשל אכיפה בררנית "ממניעים פסולים", כלשונו, לנוכח שיהוי רב בהגשת כתב האישום ולאור קרבה בין חוקרי המשטרה לבין אחד המתלוננים. לחלופין, נטען כי העונש שנגזר על המבקש מחמיר עמו ואינו מתחשב כנדרש בנסיבותיו האישיות ובמצבו הרפואי.

3. דין הבקשה להידחות, משאינה מעוררת סוגיה משפטית רחבת היקף החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, וכי אין המדובר בנסיבות המקימות חשש לעיוות דין או אי-צדק מהותי (רע"פ 624/24 גולדרינג נ' גולדרינג, פסקה 4 (6.5.2024)). חלק נכבד מטענות המבקש נסוב על ממצאי עובדה ומהימנות, אשר אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים מעין אלו, לא כל שכן במסגרת "גלגול שלישי" (רע"פ 1591/24 נחמן נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (24.4.2024)).