5. מעיון בהכרעת הדין ניכר בבירור כי הרשעת המבקש נשענת על תשתית ראייתית איתנה ומבוססת, וכל טענה שהעלה זכתה לבחינה מקיפה וקפדנית, עד שלא נותרה "אבן בלתי הפוכה". כך למשל, טענת המבקש כי חנה את רכבו בשטח בנייה שהיה חסום משני צידיו, ועל כן מותר היה לו לחנות במקום, נדחתה במישור העובדתי, בין היתר, על בסיס עדות הפקח "שמכיר את המקום היטב, סיפר שצועד שם יום יום, וידע לתאר את תנאי השטח שמוכרים לו אישית גם בתקופה הרלוונטית" כלשון בית המשפט. כך גם טענתו המקדמית של המבקש באשר לאכיפה בררנית נדחתה, היות והמרחק שבינו לבין הקיר שלידו חנה, גדול יותר בהשוואה לרכבים אחרים שחנו באזור, כנלמד מראיות שהציגו הצדדים. טענת המבקש בנוגע לאי קבילות מסמך פרטי הדו"ח, נדחתה אף היא לאחר שנידונה באריכות בהליך ההוכחות והוכחה מהימנותה. איני מוצא טעם טוב להתערב בקביעות אלו, לא כל שכן במסגרת ערעור "בגלגול שלישי" (רע"פ 2750/22 ליולקו נ' מדינת ישראל פסקה 8 (9.5.2022)).

6. זאת ועוד, במישור אחר, במקרה דנן הפקח העיד בפני בית משפט קמא על אופן עריכת הדו"ח, בהתאם לנתונים שקלט בחושיו בזמן אמת, באשר למיקום הרכב וחנייתו על המדרכה. אין מקרה זה דומה אפוא למקרה שאליו מפנה המבקש, שבמסגרתו נכתב הדו"ח על בסיס סרטון ממנו התרשם הפקח, בעוד שאת עורך הסרטון לא ניתן היה להעיד בבית המשפט. משכך, גם בטענות אלו של המבקש אין ממש, ואין בהן להצדיק בקשת רשות ערעור.

7. הבקשה נדחית אפוא; וממילא מתייתרת גם הבקשה להוספת המסמך.

ניתנה היום, ז' שבט תשפ"ה (05 פברואר 2025).

יוסף אלרון

שופט