רע"פ 66297-01-25

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטים י' רז-לוי (סג"נ), א' חזק ו-א' משניות) בעפ"ג 24367-08-24 ועפ"ג 63288-08-24 מיום 24.12.2024, בגדרו התקבל ערעור המשיבה ונדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע (כבוד השופטת א' גרבי) בגמ"ר 8426-01-20 מיום 17.07.2024.

רקע

1.  ביום 16.03.2023 הורשע המבקש, בהתאם להודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), וכן בעבירה של נהיגה ברשלנות וגרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 62(2) בצירוף סעיף 38(3) לפקודה. זאת, על רקע תאונת דרכים שאירעה בשעות הבוקר של יום 09.12.2018, במהלכה סטה המבקש עם רכבו מנתיב נסיעתו בעקומה ימינה, חצה קו הפרדה רצוף כפול, והתנגש בחזית הרכב המעורב. כתוצאה מכך נהג הרכב המעורב מצא את מותו במקום ונכדתו אשר נסעה עמו נחבלה חבלות של ממש ואושפזה למשך 5 ימים. אף המבקש נחבל חבלות של ממש, ואושפז למשך 71 ימים.

2.  במסגרת הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים הוסכם כי המשיבה תעתור לעונש של 10 חודשי מאסר בפועל, ואילו ההגנה תהיה חופשיה לטעון בנדון. כן הוסכם, מבחינת ענישה נלווית, על מאסר על תנאי לפי שיקול דעת בית המשפט; פסילה בפועל למשך 4 שנים, שתסויג באופן שיותר לו לנהוג ברכב המיועד לאדם המוגבל בתנועה, בניכוי תקופת הפסילה המינהלית; פסילה על תנאי לפי שיקול דעת בית המשפט; ופיצוי לנכדה-הנפגעת בסך 2,000 ש"ח.

3.  ביום 18.07.2024 ניתן גזר הדין בעניינו של המבקש. הובהר, כי אין מחלוקת שככלל, העונש הראוי בכל הנוגע לעבירה של גרימת מוות ברשלנות הוא עונש מאסר בפועל, לריצוי מאחורי סורג ובריח, כאשר מתחם הענישה נקבע בהתאם לרף הרשלנות שיש לייחס לנאשם בעת נהיגתו. אשר למקרה דנן, הודגש כי לא יוחסו למבקש ביצוע עבירות נלוות נוספות, וכי המבקש איבד את זיכרונו כך שלא יכל לספק הסבר מניח את הדעת לסטייה מנתיב נסיעתו. כן הודגש כי "גם במקרים בהם דובר ברף רשלנות נמוך-בינוני או אף ברף רשלנות בינוני, נקבע, כי העונש ההולם בתוך מתחם הענישה יכול ויעמוד על מאסר בדרך של עבודות שירות". כאשר נקבע, כי במקרה דנן, רף רשלנותו הוא "במדרג הנמוך בינוני ולכל היותר ברף הבינוני". בהתאם, נקבע כי מתחם העונש ההולם בעניינו של המבקש נע בין 6 ל-12 חודשי מאסר בפועל. לאחר שניתן משקל לנסיבותיו האישיות והרפואיות של המבקש עקב התאונה; להבעת החרטה מצדו; לעובדה כי הלה נעדר עבר פלילי; ולהמלצה החיובית של שירות המבחן - נגזרו על המבקש 9 חודשי מאסר בפועל שירוצו על דרך עבודות שירות; פסילה בפועל למשך 4 שנים בניכוי תקופת הפסילה, ובהתאם לסייג שהוסכם; פסילה על תנאי לתקופה של 8 חודשים למשך 3 שנים; מאסר מותנה וענישה נלווית.

ההליך קמא

4.  על גזר הדין הוגשו ערעורים מכאן ומכאן. בתמצית, בערעור המדינה על קולת העונש נטען, כי יש להשית על המבקש עונש של 10 חודשי מאסר בפועל שמן הסתם ירוצו מאחורי סורג ובריח, וזאת מהטעם שבית משפט השלום לתעבורה שגה בקבעו כי הרשלנות היא ברף בינוני-נמוך ובקבעו מתחם שלא הולם את נסיבות התאונה. זאת, נוכח העובדה שהתאונה נגרמה תוך חציית קו הפרדה רצוף כפול, כששדה הראייה של המבקש פתוח לגמרי בכיוון נסיעתו. כן נטען, כי ניתן משקל רב מדי לכך שלא יוחסה למבקש עבירה נוספת באירוע, שכן הסטייה מנתיב הנסיעה, כשלעצמה, מהווה חריגה ניכרת מסטנדרט הזהירות המצופה מנהג סביר, בשל החשש להתממשות תאונה חזיתית קשה. מנגד טען המבקש כי אין בעובדות כתב האישום כדי ללמד על דרגת רשלנות 'מוגברת'; כי המדינה טענה למתחם ענישה שנע בין 10 ל-24 חודשי מאסר, בניגוד להסדר הטיעון בו הוסכם כי היא תטען לעונש של 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל; כי זיכרונו נפגע עקב התאונה; וכי ייתכן שבתאונה היה מעורב רכב שלישי אשר גרם לסטייתו של המבקש מהנתיב. עוד הודגשו נסיבותיו האישיות והרפואיות של המבקש.

5.  כאמור, ערעור המדינה על קולת העונש התקבל ובהתאם ערעור המבקש נדחה. בית המשפט המחוזי קבע, בעיקרם של דברים, כי רמת הרשלנות שהפגין המבקש, כאשר חצה קו הפרדה כפול באופן שהוביל להתנגשות ברכבו של המנוח, הייתה למצערבמידה בינונית. זאת שכן, סטייה לנתיב נסיעה נגדי בכביש בין עירוני, שבו נתיב אחד לכל כיוון, כאשר בין הנתיבים מפריד רק קו הפרדה רצוף כפול, מהווה בפני עצמה חריגה ניכרת מסטנדרט הזהירות הנדרש, בשל הסיכון הרב הטמון בכך - סיכון שהתממש במקרה דנן. עוד הוטעם, כי הדבר מתחדד עוד יותר נוכח העובדה שהתאונה התרחשה בכביש תקין ויבש, ובתנאי מזג אוויר וראות טובה. בכל הנוגע למתחם הענישה הובהר, כי עונש מינימלי של 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי על דרך של עבודות שירות מתאים לעבירות ברף רשלנות נמוך; אך משנמצא כי במקרה דנן מדובר ברף רשלנות בינוני - יש מקום להעמיד את מתחם העונש על תיקונו. זאת, בשים לב לתוצאות הקשות של התאונה; לכך שהמבקש הורשע גם בעבירה של רשלנות וגרימת חבלה של ממש; ולכך שהענישה הנוהגת במקרים מסוג זה כוללת, ככלל, מספר חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאחורי סורג ובריח. כן נדחו טענות המבקש באשר לאופן קרות התאונה, משהלה בחר להודות בעובדות כתב האישום. לצד כל האמור, ניתן משקל לנסיבותיו האישיות של המבקש ולמצבו הבריאותי.

6.  אחר דברים אלו נקבע, בשים לב לכלל לפיו אין ערכאת הערעור נוהגת למצות את הדין, כי המבקש ירצה 8 חודשי מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח.

7. מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה נטען, בעיקרם של דברים, כי בית המשפט המחוזי 'גזר מחדש' את עונשו, בניגוד לדין. שכן לשיטתו, לא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות את התערבות ערכאת הערעור, משלא נפל כל פגם בהחלטת בית משפט השלום לתעבורה; ולא הוכח כי העונש שנגזר עליו חרג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת. כן נטען, כי גם אם נפלה שגגה באי הגדרת מתחם הענישה באופן ברור, אין בכך כדי להצדיק התערבות ערכאת הערעור נוכח התוצאה העונשית.

דיון והכרעה

8.  לאחר עיון, מצאתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

9.  כידוע, בקשה לרשות ערעור ב'גלגול שלישי' שמורה אך למקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או בנסיבות המקימות חשש לעיוות דין, או אי צדק חמור שנגרם למבקש (ראו למשל: רע"פ 5011/24 בן יהוד נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (22.07.2024)). אולם, הבקשה שלפניי נטועה כולה בנסיבות המקרה הפרטני, הגם היותו מקרה טרגי. לא זו אף זו, בבקשתו משיג המבקש בעיקר על אופן יישום הדין - דבר שכשלעצמו לא מצדיק ככלל דיון במסגרת גלגול שלישי, גם אם נפלה טעות בהקשר זה (ראו למשל, רע"פ 1685/24 חמדה נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (17.03.2024)). בהקשר אחרון זה יובהר, כי לא מצאתי שמתקיים במקרה דנן חשש לעיוות דין או אי צדק חמור המצדיקים רשות לערער.

10. בכל הנוגע לטענות בדבר חומרת העונש ואופן ריצויו לא נעלמו מעיניי נסיבותיו האישיות של המבקש. ברם, על אף שישנו פער בין העונשים שנגזרו על המבקש בין שתי הערכאות הוא אינו חריג במידה המצדיקה התערבות בגלגול שלישי (ראו והשוו לפסק דיני ברע"פ 4142/24 סרנדה נ' מדינת ישראל (22.12.2024)). זאת ועוד, אשר לעונש גופו, כידוע כאשר בקשה לרשות ערעור נסובה על חומרת העונש, רשות תינתן כאשר הוכח שהעונש שנגזר חורג, באופן קיצוני, ממדיניות הענישה המקובלת או הראויה (ראו, מיני רבים:רע"פ 5556/24 קרוואני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (09.07.2024)). לא שוכנעתי כי המבקש עמד בנטל כבד זה. כמו כן, הלכה כי אופן ריצוי המאסר לא המצדיק, כשלעצמו, מתן רשות לערער, שהרי - הכלל הוא כי האפשרות לריצוי מאסר בפועל, בדרך של עבודות שירות, אינה זכות קנויה (רע"פ 551/23 אוזמו נ׳ מדינת ישראל, פסקה 7 (30.01.2023)).

11. זאת ועוד. על אף ההבנה למצבו של המבקש, בהינתן הנסיבות המתעוררות במקרה דנן ובראי אמת המידה המצומצמת המתוארת לעיל - לא מצאתי כי יש מקום למתן רשות ערעור בגלגול 'שלישי'. כפי שהודגש על-ידי בית המשפט המחוזי, לא ניתן להקל ראש בנסיבות ביצוע העבירות. בסופו של דבר, המבקש סטה מנתיב הנסיעה שלו; חצה קו הפרדה רצוף כפול בכביש בין עירוני דו סטרי, תקין ויבש. זאת, בשעות הבוקר, באור יום, בתנאי מזג אוויר טובים; ומבלי שסופק הסבר שיכול להניח את הדעת. במקרה כואב זה, הפוטנציאל לנזק קטלני מחציית קו הפרדה רצוף - התממש.

12. בקשת רשות הערעור נדחית בזאת, וממילא נדחית בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה בצדה. בנסיבות העניין, אני מורה על מתן שהות קצרה למבקש לצורכי התארגנות. המבקש יתייצב לשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו ביום 02.03.2025 עד השעה 10:00 ביס"ר דקל או במקום אחר על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 074-7831077 או 074-7831078.

ניתנה היום, א' שבט תשפ"ה (30 ינואר 2025).