ברע"פ 73884-03-25

1. לפניי בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 25.3.2025 (כב' השופט א' חזק) בעמ"ת 53631-03-25, במסגרתה נדחה ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע מיום 11.3.2025 (כב' השופט ע' צברי) במ"ת 8119-02-25, להורות על מעצר המבקש עד לתום ההליכים בעניינו.

2. נגד המבקש הוגש ביום 4.2.2025 כתב אישום בו מפורטים מספר אירועים בהם המבקש תקף את מי שהייתה אז בת זוגו (להלן: המתלוננת). עוד מתואר אירוע שהתרחש לאחר שהמבקש נפרד מהמתלוננת בו הוא עקב אחרי מכונית בה היא נסעה ושלף אותה ממנה בכוח. לפי כתב האישום, למתלוננת נגרמו כתוצאה ממעשי המבקש חבלות של ממש - אדמומיות בפנים והמטומות ברגליה. בגין מעשים אלה, המבקש הואשם בעבירת איומים (4 עבירות) לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בן זוג (2 עבירות)לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין; ועבירה של תקיפה סתם כלפי בן זוג (4 עבירות) לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין.

3. בד בבד עם כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולעילת מעצר; וביקש לבחון חלופת מעצר מרוחקת מהמתלוננת. הוא הדגיש כי הוא נעדר עבר פלילי; לוקח אחריות ומודה ברוב חלקיו של כתב האישום; נמצא בהליך טיפולי מיוזמתו; המסוכנות הנובעת ממנו היא ספציפית כלפי המתלוננת; והמעצר שהוא נמצא בו מרתיע אותו.

4. בית משפט השלום הורה על העברת עניינו של המבקש לקבלת תסקיר של שירות המבחן. בתסקיר שהוגש ביום 10.3.2025 (להלן: התסקיר), לא המליץ שירות המבחן על שחרור המבקש לחלופת מעצר. הוא קבע בין היתר כי קיים סיכון להישנות התנהגות אלימה ובלתי מווסתת מצד המבקש כלפי המתלוננת; ואף כי מערך הפיקוח המוצע אינו מתאים כדי לפקח עליו (למרות שהמפקחים מבינים את תפקידם). לאחר קבלת התסקיר, הורה בית משפט השלום בהחלטתו לעצור את המבקש עד תום ההליכים. הוא התייחס למסוכנות הנשקפת מהמבקש, וקבע כי החלופה המוצעת אינה רלוונטית ואין די בה לאיון המסוכנות הזו.

5. המבקש הגיש ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. ביום 25.3.2025 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' חזק) את הערר. הוא קבע כי רף המסוכנות הנשקף מהמבקש כלפי המתלוננת הוא ממשי, וכי לא ניתן לשלבו בהליך טיפולי או לשחררו בתנאים של פיקוח אלקטרוני במקום שהוצע על ידיו.

6. ביום 28.3.2025 הגיש המבקש את הבקשה דנן, בה הוא ביקש שתינתן לו רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי. הוא חזר וטען כי הערכאות קמא שגו כאשר לא בחנו באופן בלתי אמצעי את החלופה שהוצעה על ידיו; לא בחנו - כמצוות החוק - האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בעניינו בדרך הפוגעת בחירותו בפגיעה פחותה; ולא הבהירו מדוע החלופות שהוצעו על ידיו אינן מאיינות את המסוכנות הנשקפת ממנו. המבקש אף ציין כי המתלוננת סטרה לו לאחר שהכה אותה פעם אחת; כי היא לא נזקקה לטיפול רפואי; וכי הוא לא איים עליה מעולם באמצעות נשק.

7. דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערר ב"גלגול שלישי" על החלטה שעניינה הליכי מעצר לפי סעיף 53(א1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, תינתן רק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש; או כאשר מתקיימות נסיבות חריגות, כחשש לעיוות דין, חריגה מסמכות או פגיעה שאינה מידתית בזכויותיו של המבקש (ראו מיני רבים: ברע"פ 60400-01-25 סילוק נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (26.1.2025); ברע"פ 67392-08-24 קורח נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (10.9.2024); בש"פ 4045/24 בוקרה נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (16.5.2024); בש"פ 6766/22 סעאפין נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (13.11.2022)).

ההחלטות של הערכאות קמא נטועות בעובדות והנסיבות הספציפיות של המקרה, והן אינן מעלות כל שאלה משפטית עקרונית או רוחבית. מדובר בהחלטות בהן איזנו בתי המשפט בין השיקולים השונים, והגיעו למסקנה מנומקת לפיה האיזון הזה אינו מצדיק - בעת מתן ההחלטות - את שחרור המבקש לחלופת מעצר נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו. טענות המבקש אף אינן מעוררות חשש של עיוות דין - כאשר שתי הערכאות התייחסו למכלול טענותיו ובכלל זה בחנו את החלופות שהוצעו על ידיו; וקבעו - בהינתן מכלול הנסיבות ומסקנותיו של שירות המבחן - כי במועד קבלת ההחלטות, לא ניתן להסתפק בחלופות אלה שאינן מאיינות או מצמצמות במידה הנדרשת את המסוכנות הנשקפת ממנו. לכן, דין בקשתו של המבקש להידחות.

8. סוף דבר - בקשת רשות הערר נדחית.

ניתנה היום, ג' ניסן תשפ"ה (01 אפריל 2025).