רע”פ 1771/19 – ליאור עבודי,ליאור עבודי יעקב חי שחר נגד מדינת ישראל
1
בבית המשפט העליון |
רע"פ 2375/19 |
לפני: |
|
נגד |
המשיבה: |
מדינת ישראל |
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק עפ"ת 32572-02-19 מיום 1.3.2019 על ידי כב' השופט דאוד מאזן ובקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתיק עפ"ת 44013-12-18 מיום 20.3.2019 שניתן על ידי כב' השופטת נאוה בכור |
בשם המבקשים: בשם המשיבה: |
עו"ד דוד גולן עו"ד חיים שוויצר |
לפניי שתי בקשות רשות ערעור. לאור בקשת הצדדים כולם, ובשל זהות הטענות המועלות בבקשות, מצאתי לנכון לדון בהן יחדיו.
המבקש ברע"פ 1771/19 (להלן: המבקש 1) הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופט ד' מאזן) בעפ"ת 32572-02-19 מיום 1.3.2019, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש 1 על דחיית בקשתו להארכת מועד להישפט בגין עבירת תעבורה על ידי בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופטת ר' פרסון) בהמ"ש 3825-12-18.
2
המבקש ברע"פ 2375/19 (להלן: המבקש 2) הגיש בקשתרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' בכור) בעפ"ת 44013-12-18 מיום 20.3.2019, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש 2 על דחיית בקשתו לביטול פסק דין שניתן בהיעדרו בגין עבירת תעבורה על ידי בית משפט השלום לתעבורה פתח תקוה (כב' השופטת ל'שלזינגר-שמאי) בתת"ע 12718-03-18.
רקע והליכים קודמים–רע"פ 1771/19
1.
רכבו של המבקש 1 צולם במצלמה מסוג א-3 כשהוא נוסע מעל
המהירות המותרת בדרך עירונית, עבירה לפי תקנה
בית משפט השלום דחה את בקשתו וקבע כי בעניינו
של המבקש 1 לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף
3
2. המבקש 1 ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. בערעורו חזר המבקש 1 על טענותיו שהעלה לפני בית משפט השלום תוך שהרחיב טענותיו בעניין אמינות מערכת המצלמות א-3. נטען כי במועד ביצוע העבירה טרם הוכחה אמינות מערכת מצלמות זו, כפי שעולה מפסק הדין שניתן בבית משפט השלום לתעבורה בעכו פל"א 4745-08-13 מדינת ישראל נ' בדראן ואח'(6.9.2018) (להלן: עניין בדראן). כך, ובעקבות פסיקה זו, הוקפאו מערך גביית הקנסות והאכיפה באמצעות מערכת המצלמות א-3. בנוסף, הפנה המבקש 1 לפסיקות שונות של בתי משפט לתעבורה המצביעים על גישה לא אחידה באשר לעילת "עיוות הדין" בבואם לבחון בקשה להארכת מועד להישפט, כאשר בסיס ההרשעה הוא מערכת המצלמות א-3.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקבעו כי
התנאים הקבועים בסעיף
רקע והליכים קודמים–רע"פ 2375/19
4
3.
רכבו של המבקש 2 צולם במצלמה מסוג א-3 כשהוא נוסע בדרך
עירונית במהירות של 106 קמ"ש עת המהירות המותרת הרשומה בתמרור היא 60
קמ"ש, עבירה לפי תקנה
4. המבקש 2 הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו לבית משפט השלום לתעבורה בנימוקים לפיהם הוא לא קיבל את ההזמנה לדיון, וכי "למבקש טענות נגד הדו"ח עצמו, במיוחד כאשר מדובר בעבירה שנאכפה על-ידי מכשיר א-3...". בית משפט השלום לתעבורה דחה את בקשתו בקבעו כי ההזמנה לדיון נשלחה למבקש 2 תוך שחזרה בציון "לא נדרש", ולכן קמה חזקת מסירה; כי משבחר המבקש 2 שלא לקבל את ההזמנה לידיו, אין לו להלין אלא על עצמו; וכי גזר הדין מידתי וסביר.
5. ערעור שהגיש המבקש 2 לבית המשפט המחוזי נדחה. נקבע כי לא נפלה טעות בהחלטת בית המשפט השלום לתעבורה בקביעתו לעניין אישור המסירה, וכי "לא מצאתי כי ייגרם עיוות דין למערער – אכן פסק הדין מידתי וסביר, וככל שהדבר נוגע למכשירי א-3, אין הכרעה מחייבת בעניין שיש בה כדי להצדיק את ביטול פסק הדין".
נימוקי הבקשות והתגובה להן
6. בבקשות שלפניי טוענים המבקשים כי ישנן פסיקות סותרות מאת בתי משפט מחוזיים ובתי משפט שלום לתעבורה בשאלה האם מה שנפסק בעניין בדראן מקים חשש לעיוות דין באופן המצדיק הארכת המועד להישפט או ביטול פסק דין שניתן בהיעדר, וזאת כאשר בסיס ההרשעה הוא מערכת המצלמות א-3.
המבקש 1 טוען בנוסף כי אין חובה לצרף תצהיר לבקשה להארכת מועד להישפט מקום שבבקשה נטענות טענות משפטיות בלבד, ומשכך, לשיטתו, שגה בית המשפט המחוזי עת דחה את הערעור, בין היתר, מהטעם שהמבקש לא תמך בקשתו בתצהיר.
5
7. בהתאם להחלטתי מיום 23.5.2019, בהסכמת המבקשים, הגישה המשיבה תגובה אחת לשתי בקשות רשות הערעור. המשיבה מתנגדת לבקשות למתן רשות ערעור, וטוענת כי בעניין בדראןלא נפסק כי המצלמות לא אמינות, אלא כי התביעה לא עמדה בנטל להוכיח את אמינות המצלמות באותו המקרה. משכך, סבורה המשיבה כי אין בפגם ראייתי זה כדי ללמד על "פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה" כנדרש להוכחת טענה מסוג עיוות דין. עוד טוענת המשיבה כי מעיון בפסקי הדין של בתי המשפט המחוזיים אליהם מפנים המבקשים בבקשותיהם עולה כי רובם ככולם קבעו כי עניין בדראן לכשעצמו אינו מקים חשש לעיוות דין באופן המצדיק הארכת מועד להישפט. בהקשר זה נטען כי רק מספר החלטות של בתי משפט שלום לתעבורה הורו על הארכת מועד להישפט, וכי החלטות אלו עומדות בניגוד לפסקי הדין המנחים של בתי המשפט המחוזיים בעניין.
באשר לטענת המבקש 1 כי לא היה עליו לצרף תצהיר לבקשתו להארכת מועד להישפט מקום שהעלה בה רק טענות משפטיות, טוענת המשיבה כי טענתו הראשונה בדבר אי-קבלת הודעת תשלום הקנס בדואר היא טענה עובדתית, ומשכך היה עליו לתמוך טענה זו בתצהיר ערוך כנדרש.
דיון והכרעה
8. לאחר עיון בבקשות על נספחיהן ובתגובת המשיבה להן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים שבהם עולה שאלה בעלת חשיבות ציבורית או כללית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או במקרים שבהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין (ר"ע 103/82חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לב(3) 123 (1982); (רע"פ 6487/12דביר נ' מדינת ישראל (15.7.2013)). איני סבור כי בקשות רשות הערעור עומדות באמות המידה האמורות, משום שהן אינן מעלות סוגיות כגון דא וכל הטענות המנויות בגדרן נוגעות לנסיבות הפרטניות של המבקשים. אף לא שוכנעתי כי נגרם למבקשים עיוות דין או אי-צדק חמור המצדיק התערבות ב"גלגול שלישי".
6
9. בית משפט זה קבע לאחרונה כי הנפסק בעניין בדראןאינו מקים חשש לעיוות דין באופן המצדיק הארכת מועד להישפט. כך, נקבע כי:
"....ואולם בתי המשפט המחוזיים כבר הבהירו במספר פסקי דין בהם דחו ערעורים על דחיית בקשות להארכת מועד, כי פסק הדין בענין בדראןלא פסל את מצלמות א-3, ומכל מקום פסק דין זה אינו בגדר תקדים מחייב ואף לא הלכה מנחה (עפ"ת (חיפה) 51857-11-18חמדאן נ' מדינת ישראל (3.12.2018); עפ"ת (י-ם) 7334-12-18בן דוד נ' מדינת ישראל (26.12.2018); עפ"ת (י-ם) 46562-12-18אטיאס נ' מדינת ישראל (14.3.2019))." (ע"פ 2983/19 סאלח פחמאוי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (18.6.2019); וראו, בנוסף, רע"פ 2795/19 ליאור עבודי נ' מדינת ישראל(6.5.2019)).
דברים אלה מקובלים עלי, והם נכונים גם ביחס
לביטול פסק דין שניתן בהיעדר.לאמור, כי הנפסק בעניין בדראן אינו מצדיק
הארכת מועד להישפט לפי סעיף
10. באשר לטענת המבקש 1 כי אין חובה לצרף תצהיר לבקשה להארכת מועד מקום שהבקשה מבוססת על טענות משפטיות בלבד, הרי שבבקשתו להארכת מועד להישפט טען המבקש 1, בין היתר, כי לא קיבל את הודעת תשלום הקנס בדואר. אין חולק כי מדובר בטענה עובדתית, ומשכך, בצדק נקבע כי לא עלה בידו לסתור את חזקת המסירה מקום שטענתו זו נטענה בעלמא וללא כל תימוכין. כבר נפסק בבית משפט זה כי "כאשר דו"ח העבירה, ההזמנה לדיון, או כתב האישום נשלחים בדואר רשום לכתובתו של המבקש במשרד הפנים, לא תעמוד לו, ככלל, טענה לקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות... טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר יש לתמוך בחומר ממשי, ואין להעלות טענות מסוג זה בעלמא וללא כל תימוכין" (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם, פסקה 35 (25.3.2018)).
7
11. הבקשות נדחות אפוא.
ניתנה היום, ח' בתמוז התשע"ט (11.7.2019).
|
|
ש ו פ ט |
_________________________
19017710_Q03.docx סח