1

השופט ע' פוגלמן:

בית משפט השלום גזר את דינו של המבקש בהמשך להרשעתו בעבירה של איומים. בנוסף, אסר בית המשפט על המבקש, בהסכמתו, להיכנס לבית גרושתו. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את ערעורו של המבקש והורה כי האיסור יעמוד בתוקפו לתקופה של חצי שנה בלבד, בקבעו כי יש לראות את הצו ככזה שניתן לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: החוק למניעת הטרדה מאיימת).

לכך מכוונת הבקשה לפנינו שבגדרה טוען המבקש כי לא ניתן לנקוט בהליך לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת בגדרו של ההליך הפלילי.

2

לא ראינו לנקוט עמדה בנסיבותיו של ההליך שלפנינו בשאלה רחבה זו, שכן גם אם נניח כי ניתן היה לנקוט בהליך לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת במשולב עם ההליך הפלילי, נדרש שהנאשם יהיה מודע לכך שננקט הליך כאמור וכי יקויימו התנאים הקבועים לכך בחוק זה.

במקרה שלפנינו לא הייתה פניה של מי שרשאי לבקש צו מניעת הטרדה מאיימת לפי סעיף 4(ד) לחוק וממילא הצדדים להליך לא היו ערים לכך שמופעלת סמכות בגדרו של הליך זה.

מטעם זה ראינו – בהיבט זה בלבד – לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה ולבטל את הצו הנדון.

למותר לציין כי אין בכך כדי למנוע מהמדינה או מנפגע כמוגדר בחוק למניעת הטרדה מאיימת לנקוט בהליך לפי חוק זה.

     כאמור, אין בכך כדי להכריע בשאלה הרחבה יותר, בדבר האפשרות העקרונית לנקוט בהליך לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת בגדרו של ההליך הפלילי.

   ניתן היום, ‏כ' באלול התשע"ז (‏11.9.2017).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  17059560_M05.doc  נב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,