1

1.             בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט הבכיר צ' גורפינקל) בע"פ 48365-07-14 מיום 9.12.2014, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בבני ברק בת"פ 91007807 מיום 27.2.2014, בגדרו חויב בסך של 500 ש"ח בגין חניה בניגוד לסעיף 5(ד)(3) לחוק עזר לבני־ברק (העמדת רכב וחנייתו), התשמ״א-1980.

2.             בבקשה שלפניי, מבקש המבקש מבית משפט זה ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים, וזאת משום שלטענתו בית המשפט המחוזי לא איפשר לו לערער על פסק הדין כיוון שאיחר למועד הדיון ולכן שפט אותו בהיעדרו. המבקש מציין כי הוא היה חולה באותו יום, וניסה ליצור קשר עם המשיבה אך מאמציו לא צלחו.

2

3.             אין בידי לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור. עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם עולה סוגיה עקרונית בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיה) (13.7.1982)), או אם ישנם שיקולי צדק ייחודיים בנסיבות המקרה (ראו: רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (22.4.2010)). במקרה שלפניי, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית שכזו או מעלה שיקולי צדק שכאלה, ועל כן המבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי". המבקש לא התייצב לדיונים בענייננו בבתי המשפט קמא פעם אחר פעם בתואנה שהוא חולה. בית המשפט המחוזי התחשב במבקש ודחה מספר פעמים את הדיונים עד אשר לא היתה ברירה אלא לקיים את הדיון בהיעדרו. לנוכח היעדרותו של המבקש, בית המשפט המחוזי היה יכול להורות על דחיית הערעור או לפחות מחיקתו, אך הוא דן בערעור לגופו והחליט לדחותו. משכך, קל וחומר כי אין מקום לתת רשות ערעור במקרה זה. על כל האמור, אינני רואה לנכון לקבל את הבקשה.

4.             סוף דבר, הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, ‏כ"ט בכסלו התשע"ה (‏21.12.2014).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  14086200_H01.doc  שצ