טענות הצדדים:

5. ביום 3.12.24 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו. בבקשתו טוען המבקש כי לא התייצב לדיון מאחר שהיה מאוים ומסוכסך עם גורמים עברייניים. המבקש ביקש לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר מאחר שהעונש שהושת הוא חמור. המבקש מציין כי הוא אוחז ברישיון נהיגה משנת 2017, אך לא נרשמו לחובתו הרשעות קודמות. כמו כן, טוען המבקש כי באירוע דנן "לא היו בתאונה נפגעים שנזקקו לאשפוז כלשהוא." המבקש ביקש לקבוע מועד דיון חדש בעניינו.

6. המשיבה התנגדה לבקשה וטוענת כי המבקש עשה דין לעצמו ובחר שלא להתייצב לדיון. ככל שהמבקש היה מאוים על-ידי גורמים עברייניים, יכול היה להגיש בקשה לבית המשפט או לפנות למשטרת ישראל. עוד נטען כי גזר הדין שניתן בהעדר אינו חמור ולא נגרם למבקש כל עיוות דין.

דיון:

7. סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי בית-המשפט יבטל את פסק-הדין שניתן בהיעדר אם נוכח שהתקיים אחד מאלה: (1) הייתה סיבה מוצדקת לאי-התייצבותו; (2) אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין. הכלל הוא משסיים בית-המשפט את מלאכתו והוציא מתחת ידיו פסק-דין, "מעמדו של הנאשם הוא של מי שנשפט והורשע כדין. לכן, כאשר מבקש הוא כי פסק-הדין יבוטל, עליו הנטל לשכנע את בית-המשפט מדוע יינתן לו "כרטיס כניסה" לקיום חוזר של ההליך אשר הסתיים" (רע"פ 8583/04 חילף נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו (02.11.04)).

8. לא שוכנעתי כי במקרה דנן הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש למשפטו. אין חולק כי המבקש זומן כדין אך לא התייצב. הבקשה שהוגשה על-ידי המבקש קצרה ואף לא נתמכה בתצהיר כנדרש. מהבקשה לא ברור הקשר בין היותו של המבקש מסוכסך עם גורמים עברייניים לבין אי התייצבותו של המבקש בבית המשפט לדיון כנדרש. המבקש לא הגיש הבקשה מבעוד מועד, בשים לב לכך שאת הזימון לדיון קיבל לידיו עוד ביום 10.8.24, כחודשיים לפני המועד שנקבע. ממילא גם במסגרת הבקשה דנן לא הוצגה כל אסמכתא שתומכת בטיעוני המבקש. לא ברור מהבקשה ממתי המבקש מאוים, האם האירוע מוכר למשטרת ישראל, האם הוגשו תלונות קודמות על-ידי המבקש בנושא וכך גם הקשר בין אי התייצבות לדיון הספציפי הזה בעקבות היותו מסוכסך.

9. באשר לאפשרות לקיומו של עיוות דין, בית-המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם, פורסם באתר נבו (25.03.18) קבע כי המונח "עיוות דין" בהקשר לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר משמעו הצבעה על: "שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה".

10. בבקשה שהוגשה אין כל טענה לקיומו של עיוות הדין למעט בדבר חומרתו של גזר הדין שנגזר בהעדרו. המבקש אינו כופר באחריותו לתאונה ובכל הכבוד והערכה, דומה שאף מקל ראש בעבירות שבוצעו בשים לב לטענתו "שלא היו נפגעים שנזקקו לאשפוז כלשהוא". שבתי ובחנתי את גזר הדין ולא מצאתי כי הוא מחמיר עם המבקש כלל ועיקר. המבקש הורשע בכך שנכנס לצומת באור אדום ובנהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה. סעיף 38(2) לפקודת התעבורה מקים פסילת מינימום בת 3 חודשים. מדובר בעונש המוצא. מתחם הענישה נע בין פסילת המינימום לבין פסילה לתקופות ממושכות יותר, לצד רכיבי ענישה של פסילה על תנאי וקנס. על מנת שבית המשפט יחליט לסטות מפסילת המינימום יש צורך בקיומן של נסיבות מיוחדות שאינן מתקיימות בנסיבות העניין (ראה למשל: עפ"ת (מחוזי חי') 9391-01-16 מואס נ' מדינת ישראל (נבו 22.2.2016)). במסגרת גזר הדין נתתי דעתי לעברו התעבורתי של המבקש. אמנם, המבקש צבר לחובתו הרשעה קודמת אחת שאינה דומה אך מדובר בוותק נהיגה שאינו רב. באיזון בין רף הרשלנות שאינו נמוך במקרה דנן לצד הוותק והעבר התקין, העונש שהושת מצוי ברף התחתון ונושק לפסילת המינימום הקבועה בחוק, ולפיכך אין לומר כי העונש שהושת על המבקש מכביד כלל ועיקר.

11. לסיכום, אני סבור כי במקרה דנן לא הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש. המבקש קיבל זימון לדיון, ולא התייצב. לא הוגשה בתיק כל בקשה מטעם המבקש מבעוד מועד. גם לא שוכנעתי כי ייגרם למבקש עיוות דין מהשארת פסק הדין שניתן בהעדר על-כנו. המבקש אינו מכחיש את אחריות לתאונה שבמסגרתה נחבלו שני בני אדם ונגרם נזק לרכוש. עברו התעבורתי של המבקש נלקח בחשבון בעת גזירת הדין, ולא מצאתי כי העונש שהושת על המבקש הוא חמור כלל ועיקר.

הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, נדחית.

ניתנה היום, ח' כסלו תשפ"ה, 09 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.