המבקש עותר לו לעיין בתיק בית המשט נשוא ההליך.

לטענת המבקש, שהינו הנהג המעורב בתאונה בה הואשם הנאשם, עיון בתיק בית המשפט נחוץ לו לצורך ניהול ההליך של תביעת ביטוח.

המאשימה מתנגדת לבקשה מאחר והמבקש אינו צד להליך.

הנאשם לא הגיב לבקשה.

לאחר שנתתי דעתי לעמדות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

את הבקשה יש לבחון לאורו של עיקרון פומביות הדיון הקבוע בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה, התשמ"ד 1984, כמו גם סעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984 בשילוב עם תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג 2003 (להלן: "תקנות העיון").

תקנה 4 לתקנות העיון, מסדירה את הדרך בה מתבקש עיון בתיק בית משפט וקובעת כי זכותו של כל אדם לעיין בתיק בית המשפט בכפוף לסייגים "ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי כל דין". מלשון התקנה וסעיפי המשנה בה, ברור הוא כי אין המדובר בבקשת עיון כללית ולמפרע ועל בית המשפט לשקול את הדברים בהתאם להיקף העיון המבוקש ובין היתר בהתאם לקריטריונים הקבועים בסעיפים 4(ד), (ה) ו-(ו) לתקנות העיון.

הגדרת המבקש כמורשה עיון בתיק בית המשפט משמעה מתן היתר כללי, למפרע, לעיין בכל מסמכי התיק והדבר נוגד לטעמי את הוראות תקנות העיון שכן הוא שולל מבית המשפט את האפשרות לשקול את השיקולים הנדרשים לעניין.

זאת ועוד, המשך עיון בתקנות מלמד כי מי הרשאי ליתן היתר עיון כללי בתיק או בסוגי תיקים הינו מנהל בתי המשפט (סעיף 5 לתקנות).

נוכח האמור אני דוחה את הבקשה להגדיר את המבקש כמורשה עיון בתיק.

יחד עם זאת, בהתחשב בעובדה שמדובר בתיק סגור (לאחר מתן פסק דין), שאין בעניינו כל טענה או עילה למניעת הפרסום אני מוצא לאפשר למבקש עיין ולהעתיק את כתב האישום ופרוטוקול הדיון של הכרעת הדין וגזר הדין (פרוטוקול מיום 21.11.22).

להודיע לצדדים ולב"כ המבקש.

ניתנה היום, ה' תמוז תשפ"ג, 24 יוני 2023, בהעדר הצדדים.