החלטה

בפנינו בקשת הנאשם לאסור על בני משפחת המנוחה להיות נוכחים במהלך עדותו בביהמ"ש וזאת על רקע "מצבו הנפשי המורכב".

המשיבה מתנגדת לבקשה וגורסת כי אין כל הצדקה לחרוג במקרה זה מעיקרון פומביות הדיון.

סעיף 15(א) לחוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א- 2001, קובע כדלקמן: "בכפוף להוראות סעיף 172 לחוק סדר הדין הפלילי, נפגע עבירה זכאי להיות נוכח בדיון בבית המשפט בעניין העבירה שממנה נפגע, הנערך בדלתיים סגורות לפי סעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, וכן זכאי הוא שאדם המלווה אותו, לפי בחירתו, יהיה נוכח עמו בדיון כאמור".

בהתאם לסעיף 2 לחוק האמור, "נפגע עבירה" כולל "בן משפחה של מי שהעבירה גרמה למותו".

מהוראות סעיף זה נלמדת, בדרך של קל וחומר, המסקנה כי נפגעי עבירה, ובכללם בני משפחת המנוחה, זכאים להיות נוכחים בדיוני ביהמ"ש בעניין העבירה שגרמה למותה של המנוחה.

בבקשה דנן, לא פורט כל בסיס עובדתי, רפואי או משפטי המצדיק חריגה מהוראות החוק תוך פגיעה בזכויות בני משפחת המנוחה להיות נוכחים במשפט. לא נטען, כי מדובר באנשים הצפויים להעיד כעדי הגנה. יתרה מזאת, המשפט מתנהל בדלתיים פתוחות בהתאם לעקרון פומביות הדיון.

נוכח האמור, אנו דוחים את הבקשה.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח כסלו תשפ"ה, 29 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.