לפני בקשת הנאשמים כי אפסול את עצמי מלשבת בדין, וזאת לאור טענתם, כי "... הדרך שבה מתקבלות ההחלטות והאמירות המובאות בה על ידי בית המשפט, מקימות חשש ממשי למשוא פנים, לשפיטה מוקדמת, להתייחסות לטענות קשות כנגד הנאשמת..." (ראו עמ' 16 לפרוט' ש' 10 - 11). הנאשמים מייסדים את טענתם זו בעיקר על הטענה, ולפיה בית המשפט הוציא צו להבאת הנאשמת, אשר לא התייצבה לדיון שנקבע ליום 15.12.2024, וזאת חרף העובדה שלטענתה הציגה לבית המשפט תיעוד רפואי, ולפיו ביום הדיון ביצעה ביופסיה, מחשש כי לקתה במחלת הסרטן.

בנוסף נטען, כי עוד קודם לכן נקט בית המשפט בעמדה כלפי הנאשמת, ממנה עולה חשש כי בית המשפט חרץ את דינה, כאשר בעניין זה יש לומר כבר עתה, כי עוד בדיון שהתקיים ביום 09.10.2024, ביקשו הנאשמים את פסילת המותב, אך הנאשמים חזרו בהם מבקשתם זו.

במסגרת הבקשה נטען, כי בית המשפט היה צריך לנהוג בחמלה ובהחלטות מכילות כלפי הנאשמת, אשר לא התייצבה לדיון בשל העובדה כי לאחר פרוצדורה של ביופסיה היא סבלה מדימומים ומסחרחורות ועל כן נמנעה מלהתייצב. נטען, שהיות שבית המשפט הסיק מסקנות שגויות, ולפיהן הנאשמת בכוונת מכוון לא התייצבה לדיון, אזי יש בכך להקים חשש ממשי, כי בית המשפט איננו שופט אותה בהוגנות, ועל כן למראית פני הצדק יש להורות על פסילת המותב.

עוד נטען, כי בניגוד למקובל, בית המשפט הוציא את הצו להבאת הנאשמת, מבלי שהונחה בפניו בקשה בעניין זה מטעמה של המאשימה, ובכך חיזוק לכך שבית המשפט חרץ את דעתו ביחס לנאשמת.

המאשימה מתנגדת לבקשה, ומציינת כי גם לגישתה התיעוד הרפואי שצורף על ידי הנאשמת איננו תומך בטענה בדבר הפרוצדורה הרפואית שעברה, וכי אלמלא בית המשפט היה יוזם את הוצאת צו ההבאה, אזי המאשימה עצמה הייתה עותרת לכך, בשים לב לכך שאין נימוק לכך שהנאשמת הפרה את החובה החלה עליה, להתייצב לדיון בעניינו של כתב האישום שהוגש כנגדה.

לאחר עיון בטענות הנאשמים החלטתי לדחות את הבקשה, מן הטעמים הבאים: תחילה יש לומר, כי על מנת לבסס פסלות של המותב מלשבת בדין, יש להראות כי המותב נוהג במשוא פנים כלפי צד להליך או בא כוחו, או לחילופין כי בית המשפט גיבש את דעתו עוד בטרם נשמעו מלוא הטיעונים בפניו (ראו ע"פ 876/24 מוראד אבו סבית נ' בית משפט השלום (פורסם במאגרים משפטיים 31.01.2024)).

מנגד, החלטות שמתקבלות, גם אם אינן נוחות ואף מכבידות על צד להליך ועל בא כוחו, הן לעצמן אינן מקימות עילת פסלות, גם כאשר במסגרת החלטות אלה ישנה ביקורת ואף ביקורת חריפה כלפי בעל הדין או בא כוחו (ראו ע"פ 2153/22 אורטל בנימין נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים משפטיים 30.03.2022); ע"פ 8397/22 שרון שיר נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים משפטיים 15.12.2022)). בהליכים אלה, בנסיבות דומות, דחתה כב' הנשיאה (בדימוס) א' חיות ערעורי פסלות.

לפיכך, החלטת בית המשפט להוצאת צו הבאה, היא החלטה דיונית שאיננה מקימה עילת פסלות, וכך גם בעניינה של ההחלטה במסגרתה הוריתי לבא כוח הנאשמים להגיש מענה כתוב לאלתר, לאחר שתחילה ביקש ארכה של מספר ימים וארכה זו ניתנה, אך בקשה נוספת שהוגשה על סף חלוף הזמן, נדחתה.

גם לגופו של עניין אין לקבל את הבקשה. תחילה יש להסיר מן הדרך את הטענה ולפיה בית המשפט הוציא ביוזמתו צו להבאת הנאשמת. בעניין זה יש לומר כי אומנם בית המשפט הוא שהעלה עניין זה מיוזמתו, וסמכות בעניין זה קיימת בסעיף 99 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב -1982. אף ב"כ הנאשמים במהלך הדיון, כאשר התבקש על-ידי בית המשפט להצביע על קיומה של חובה של בית המשפט להמתין לבקשה בעניין זה מטעמה של המאשימה, ציין כי אין חובה כאמור, אלא שלגישתו מדובר בנוהג מושרש (ראו ע' 17 לפרוט' שורות 26 - 36).

אינני מקבל את הטענה ולפיה על בית המשפט להמתין להגשת בקשה מטעמה של המאשימה, היות שבית המשפט מופקד על ניהול ההליך ועל קיום האינטרס הציבורי, ובהתאם סדר הדין הפלילי העניק סמכות בידי בית המשפט, להוציא צו להבאתו של נאשם, כל אימת שהוא רואה בכך צורך על מנת לכפות את התייצבותו לדיון. מכאן, שיש לדחות את הטענה, כי בית המשפט הוציא את הצו ללא כל סמכות. כמפורט לעיל בטיעוני המאשימה, צוין שאלמלא יזם זאת בית המשפט את הוצאת צו ההבאה, אזי הייתה מגישה בקשה בעניין זה.

עוד יש לומר, כי במהלך הדיון שהתקיים ביום 15.12.2024, אליו לא התייצבה הנאשמת, נאמר לב"כ הנאשמים, כי נוכח העובדה שהנאשמת לא התייצבה יהיה עליה להציג תיעוד רפואי, וככל שלא תעשה זאת תהא בסיכון להוצאת צו להבאתה. על אף זאת, לא נאמר דבר בעניין זה כי בית המשפט איננו מוסמך ליזום את הוצאת הצו, ואף לא הוגשה בקשת פסלות נוכח העברה זו (ראו עמ' 14 לפרוט').

אשר לנימוק שעומד בבסיס צו ההבאה יש לומר, כי מעבר לכך שאין בו חריצת דין לגופם של אישומים, אלא התייחסות לכך שהנאשמת לא התייצבה לדיון, בלי שהוצג בפני נימוק שניתן לקבלו, אזי אין בכך כדי ליצור חשש למשוא פנים בהליך עצמו, שאם תאמר כך, אזי בכל מקרה שבו בית המשפט מוציא צו להבאת נאשם, לאחר שאיננו מקבל את טענתו להיעדרות מן הדיון, יהיה בכך כדי לפסול את המותב.

לגופם של עניין, היות שהנאשמת לא התייצבה לדיון שהתקיים ביום 15.12.2024, אזי היא נדרשה להציג תיעוד רפואי אשר יסביר את היעדרותה מן הדיון. ביום המחרת הוגשה תעודה רפואית, שלא נרשם בה דבר, פרט לכך שניתן לנאשמת אישור מחלה על-ידי רופא משפחה למשך יום אחד. בגין תעודה רפואית זו ניתנה החלטה, ולפיה מדובר במסמך שאיננו תקף במוסדות משפטיים ואין בו הסבר להיעדרות הנאשמת, וניתנה לנאשמת הזדמנות נוספת להציג תעודה רפואית.

לאחר שהנאשמת שבה והגישה את אותה תעודה רפואית, ניתנה החלטה להוצאת צו להבאתה, בגינה הוגשה בקשת הפסלות.

בסמוך לאחר ההחלטה בדבר הוצאת צו הבאה, ביקשה הנאשמת עיכוב ביצוע ההחלטה ופסלות המותב. על יסוד בקשה זו ניתנה החלטה לעיכוב ביצוע הצו, תוך שניתנה הזדמנות נוספת לנאשמת להמציא תיעוד רפואי.

ביום 24.12.2024 הגישה הנאשמת תעודה רפואית נוספת, שאיננה מתעדת ביצוע ביופסיה כנטען, ואף איננה מתעדת דימומים או סחרחורות כפי שטענה הנאשמת. יש בתעודה פירוט של מצבה הבריאותי הפעיל של הנאשמת, כאשר אין בתיאור תיעוד לכך שהנאשמת לקתה במחלת הסרטן חלילה, כאשר בשולי התעודה הרפואית רשם רופא המשפחה, כי ביום 15.12.2024 עברה הנאשמת ביופסיה בהתאם להמלצה. לא צורפה לתעודה הרפואית ההמלצה לביצוע הפרוצדורה, לא צורף תיעוד בדבר ביצוע הביופסיה, ואף לא צורף תיעוד בדבר ממצאים חלילה בדבר קיומה של מחלת סרטן כנטען. אף לא צורף תיעוד בדבר דימום וסחרחרות, ויש לדחות את הטענה כי על בית המשפט ללמוד על כך מעיון ב"גוגל" (ראו עמ' 18 לפרוט' ש' 13). לאור כך, ניתנה החלטה לפיה התעודה הרפואית איננה תומכת בנטען, ובנוסף כי מדובר בתעודה רפואית בדיעבד וניתנה לנאשמת הזדמנות נוספת להציג תיעוד רפואי עדכני, אך הדבר לא נעשה על אף הזדמנות שניתנה לה.

לבקשת הנאשמת, קיימתי דיון בבקשת הפסלות ביום 19.01.2025, כאשר יש לומר כי על אף שניתנה הזדמנות לנאשמת להגיש תיעוד רפואי עד ליום 08.01.2025 ולא הוצג תיעוד רפואי כאמור, אזי היה מקום לבטל את עיכוב ביצוע צו ההבאה, אך נוכח העובדה שהנאשמת התייצבה לדיון, אינני מוצא מקום לעשות זאת.

כאמור, לנאשמת ניתנו מספר הזדמנויות להגשת תעודה רפואית שתתמוך בטענה, כי בשל מצבה הרפואי לא התייצבה, אך לא הוגשה תעודה רפואית שיש בה כדי לתמוך בטענותיה. על אף זאת, טוענת הנאשמת בהקשר זה, כי היה על בית המשפט לנהוג בה בחמלה, ולקבל את טענותיה, ולא להוציא צו להבאתה.

הטענה ולפיה בבית המשפט לא נהג בחמלה בנאשמת איננה מקימה עילת פסלות, ועל-כן אינני נדרש לטענות שעניינן הרגשות שמביע או מביע בית המשפט כלפי הנאשמת ו/או בא כוחה.

טרם סיום יש להתייחס בקצרה לטענה ולפיה ניתן ללמוד על התייחסות המותב לנאשמת, גם מהחלטה קודמת שניתנה, אלא שאין לקבל טענה זו, היות שההחלטה במסגרתה נדחתה בקשת ב"כ הנאשמים לדחות את מתן המענה הכתוב, לא התייחסה לנאשמת, אלא התייחסה לעובדה שלאחר שניתנה לב"כ הנאשמים לבקשתו אורכה להגשת המענה בכתב בשל עומס עבודה נטען, אזי הוגשה בקשה דחייה נוספת בשעת ערב, במועד בו אמור היה להיות מוגש המענה, ובקשה זו נדחתה תוך ביקורת על עצם הגשת הבקשה במועד כה מאוחר.

סוף דבר, החלטות דיוניות אינן מקימות עילת פסלות, גם אם אינן נוחות לנאשמת ו/או בא כוחה, וגם אם יש בהן ביקורת על ההתנהלות. על הנאשם להצביע על חשש ממשי למשוא פנים, ובעניין זה לא עלה בידי הנאשמת ובא כוחה להראות כי ההחלטות שמתקבלות בעניינה שונות באופן מהותי מהחלטות שניתנות במקרים לא מעטים בהליכים פליליים המתנהלים בפני, ואף לא עלה בידי הנאשמת להצביע על אמירה כלשהי שיש בה משום חריצת הדין בהליך לגופו.

לפיכך, אני דוחה את בקשת הפסלות.

משנדחתה בקשת הפסלות, ובשים לב לכך שכתב האישום הוגש לפני למעלה משנה, וטרם ניתן מענה, יש לקבוע מועדים לצורך מתן מענה.

ככל שהנאשמת מבקשת להגיש בקשה לקבלת חומרי חקירה שטרם נמסרו לה, ו/או בקשה לדון בטענות מקדמיות, אזי בקשות אלה יוגשו לא יאוחר מיום 20.02.2025. המאשימה תגיב לבקשות אלה לא יאוחר מיום 09.03.2025.

אני קובע למענה ליום 19.03.2025 בשעה 11:30. הנאשמת מזוהרת בחובת התייצבות לדיון שנקבע.

המזכירות תודיע לצדדים, ותקבע תז"פ ליום 21.02.2025.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ' טבת תשפ"ה, 20 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.