1. הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה בכתב אישום מתוקן, בעבירות המפורטות להלן:

א.  26 עבירות של התעללות בקטין או בחסר ישע­ - ­לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

ב. ריבוי עבירות (כ-360) של תקיפת קטין או חסר ישע על ידי אחראי - לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין.

כתב האישום המתוקן והסדר הטיעון:

2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במשך למעלה מ-30 שנה, הנאשמת ניהלה ועבדה כגננת בגן "אילנה קובר" באילת (להלן: "הגן") בכתובת פטיו 838 מרכז מסחרי איזידור באילת הידוע כגוש 40025 חלקה 124 ונמצא בבעלותה של הנאשמת.

הנאשמת קיבלה לגן ילדים בגילאי 8 חודשים ועד 3 שנים. בשנה"ל תשפ"ג נרשמו לגן 26 ילדים בגילאים שונים כמפורט להלן (תוך השמטת שמות הפעוטות):

 

 

הוריהם של ילדי הגן שילמו סך של כ-2,700 ₪ לחודש עבור כל ילד וכ-2,450 ₪ עבור ילד שני. בסך הכל, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, קיבלה הנאשמת תשלום עבור הטיפול בילדי הגן בהם ביצעה את העבירות המפורטות סכום של כ-200,000 ₪.

  יחד עם הנאשמת עבדו, בין היתר, 3 סייעות, לסירוגין.

הנאשמת, בין המועדים 1/2/23 ועד 10/5/23, בהיותה אחראית על הפעוטות שהינם קטינים וחסרי ישע, עשתה בפעוטות מעשי התעללות גופנית ונפשית ותקפה אותם שלא כדין, כמפורט בטבלה שבסעיף 11 לעובדות כתב האישום המתוקן. הנאשמת תקפה פיזית 23 ילדים מתוך 26 ילדי הגן, זאת בעוד שכל ילדי הגן היו חשופים לאלימות הבלתי פוסקת מצידה כלפי חבריהם בגן.

הנאשמת תקפה את הפעוטות בדרכים שונות. הנאשמת צבטה את הפעוטות, הכתה אותם בידיה, בעטה בהם, הטיחה ילדים אל הרצפה ואל הכיסאות, הרימה פעוטות מיד אחת של הפעוט, האכילה פעוטות בכוח, הרימה והזיזה פעוטות בכוח אף כשישנו והטיחה אותם על המזרן, הושיבה פעוטות בכוח על הכיסא ודחפה את הכיסא עם הפעוט בחוזקה לשולחן, חיתלה תינוקות ופעוטות בכוח ואירועים רבים נוספים, כפי שיפורט להלן. הנאשמת הסבה לפעוטות ולתינוקות שהותקפו כאב והללו פרצו בבכי.

בנוסף, הנאשמת, משכה כסא כשפעוט עמד עליו והעיפה את הפעוט לרצפה וחצתה את החדר כדי לתקוף פעוט שישב בכסאו.

הנאשמת, כמתואר לעיל וכמפורט להלן, תחת למלא תפקידה כגננת האחראית לשלומם ולבריאותם של הפעוטות הרכים שתחת השגחתה, לטפל בהם ולדאוג לצרכיהם, ניהלה את הגן תוך שימוש תדיר באלימות כלפי הפעוטות.

במקרים רבים, תקפה תינוקות ופעוטות שלא תוך כדי טיפול בהם, אלא ניגשה אליהם על מנת לתקוף אותם שכשניכר שהם שקטים או עסוקים בענייניהם. כך למשל, חצתה את החדר לתינוק בטרמפולינה, הכתה אותו בפיו משכה אותו בראשו והטיחה אותו על הטרמפולינה, טלטלה את הפעוטות בצורה אגרסיבית, בעטה בפעוטות, השתמשה בפעוטות אחרים שהחזיקה והטיחה אותם בפעוט אחר שחלפה על פניו.

הנאשמת תקפה פיסית 23 ילדים מתוך 26 ילדי הגן, אך כל ילדי הגן היו חשופים לאלימות הבלתי פוסקת מצידה ובכך התעללה הנאשמת התעללות נפשית בכל ילדי הגן.

במהלך שהותם של הפעוטות בגן, בעקבות מעשיה של הנאשמת נצפו שינויים בהתנהגות ילדי הגן כמפורט להלן (תוך השמטת שמות הפעוטות):

 

א. הפעוט XXX- סירב ללכת לשירותים לבד, נהג להיכנס לשירותים לסגור את הדלת ולומר "אני בעונש" ולבכות, סבל מהתקפי זעם.

ב.  הפעוט XXX- נרדם תוך כדי שמכה את עצמו בראש באגרופו, קשיי הרדמות.

ג. הפעוט XXX- היכה את עצמו באגרופים בראש ובבטן, משך לעצמו בשיער. צורח מתוך שינה. קשיי הרדמות.

ד.  הפעוטה XXX- סבלה מעצירות, פחדה ללכת לשירותים. אמרה על גננת חדשה "היא לא מרביצה".

ה. הפעוט XXX- סירב להיכנס לגן, החל להכות את בני משפחתו, הכה את עצמו בפנים, סבל מהתפרצויות זעם, חזר לאכול מבקבוק, חזר להשתמש בטיטולים סבל מעצירות.

ו. הפעוט XXX- בכי מתוך שינה, אמר "איה איה" מתוך שינה, קשיים באכילה.

ז.  הפעוטה XXX- התפרצויות זעם, בכי.

ח. הפעוט XXX- קשיים בשינה, התעורר בבכי וצרחות, קשיי גמילה, אלים לסביבתו, פצע את עצמו.

ט. הפעוטה XXX- כעסים, מכה בובות, התעוררה בצרחות, הכתה את ראשה בקיר כדי להירדם, בכי ממושך.

י. הפעוטה XXX- זרקה את עצמה על הרצפה, הטיחה את ראשה כנגד כיסא האוכל, הכתה את עצמה, בכתה מתוך שינה, צבתה את עצמה.

יא.  הפעוטה XXX- קשיים בשינה, עצירות, סירבה להיכנס לגן.

יב.  הפעוט XXX- אלים, היכה את בני משפחתו, זרק חפצים, התפרצויות זעם.

יג. התינוק XXX- סירב לשבת בכיסאות מתנגד בגופו.

יד.  הפעוטה XXX- התקפי זעם, סיוטים קשים בלילות, בכי רב, פוצעת את עצמה בשפתיים.

טו.  הפעוטה XXX - סיוטים בלילות, התפרצויות זעם, קשיים בשינה.

טז.  הפעוט XXX- היכה את עצמו, פחד משירותים ומקלחת, התפרצויות זעם ואלימות.

יז. הפעוט XXX- ביעותי לילה, אלים לסביבתו ולעצמו, בכי ממושך, סירוב ללכת לגן, ירידה במשקל.

יח.  הפעוטה XXX- אגרסיבית, קשיי שינה, קשיי גמילה.

יט.  הפעוט XXX- התקפי כעס, מכה את עצמו, מושך לעצמו בשיער.

כ.  הפעוטה XXX- סיוטי לילה, קשיי הירדמות שהובילו לבדיקות שינה, עצירות וקשיי גמילה, סירוב להיכנס לגן, התקפי זעם, מכה את עצמה ואת אחיה הקטן.

כא. הפעוטה XXX- צרחות לפני השינה, אלימות כלפי סביבתה.

כב.  הפעוט XXX- היכה את עצמו במקלחת בזמן האוכל וכדי להירדם, אלים כלפי בני משפחתו, זורק חפצים, עצירות.

כג.  הפעוט XXX- היכה את עצמו ואת אחותו, מושך בשיער, פחד שייקחו לו את האוכל, עצירות, התקף זעם.

 

 

 

 

3. כמפורט בסעיף 11 לעובדות כתב האישום המתוקן, להלן פירוט האירועים והמקומות בגן בהם תקפה הנאשמת את הפעוטות (תוך השמטת שמות הפעוטות):

 

 

4.  הנאשמת הורשעה בעבירות שבפסקה 1 לעיל במסגרת הסדר טיעון אשר לא כלל הסכמה לעניין העונש, וטרם מתן גזר הדין התבקש שירות המבחן להגיש תסקיר לעונש בעניינה של הנאשמת. כמו כן ולבקשת המאשימה הוריתי על קבלת תסקיר נפגעי עבירה.

 

תסקיר שירות המבחן:

 

5. בתסקיר שירות המבחן מיום 16.12.24 נסקרו קורות חייה והרקע האישי והמשפחתי של הנאשמת. הנאשמת בת 65 שנים, אלמנה מזה כשנתיים ואם לארבעה בנים בוגרים. טרם מעצרה ובמשך כ- 38 שנה, היתה בעלת גן והתגוררה באילת. הנאשמת תיארה מצב בריאותי שהתדרדר בשנה האחרונה. אמה, כבת 85 שנים מתגוררת עם מטפלת סיעודית, אביה נפטר לפני כשבע שנים לאחר מחלה ממושכת.

 

  עוד צוין בתסקיר כי הנאשמת נישאה בגיל 17 שנים, תוך כדי לימודיה התיכוניים. עם סיום לימודיה בתיכון, היא ובעלה עברו להתגורר באילת, לאור עבודתו כאיש צבא קבע. הנאשמת מסרה שעבדה במשך 38 שנים בתחום החינוך לגיל הרך, עצמאית והשתייכה לאיגוד הגנים העצמאיים. בתחילה הפעילה מסגרת חינוך לגיל הרך בביתה ובהמשך עברה להפעיל גן ילדים במבנה אותו רכשה. מסרה שהשתתפה בהשתלמויות רבות לאורך השנים וכן תיארה חווית הצלחה וסיפוק לאורך שנות עבודתה. לדבריה, רשימות ההמתנה לגן שבבעלותה היוו מדד להצלחתה כגננת.

 

  הנאשמת תיארה כי לאורך שנות נישואיה, בעלה היה זה שדאג לטיפול בענייני הבית, לרבות הניהול האדמיניסטרטיבי של הבית ושל הגן. תיארה תלות רבה בו לאורך כל שנות חייה במגוון תחומים. לפני כשלוש שנים, בעלה חלה ואושפז במשך כשמונה חודשים בבית החולים. הנאשמת שהתה עמו בבית החולים, העבירה את ניהול גן הילדים שבבעלותה לסייעות הגן, והגיעה לגן רק במקרים מיוחדים. הנאשמת מסרה שעל אף היעדרותה הממושכת מהעבודה, זכתה לתמיכה מלאה מהורי הילדים ומצוות הסייעות. לפני כשנתיים בעלה נפטר, והנאשמת שיתפה כי בנוסף להתמודדות עם אובדן בעלה שהיה הדמות משמעותית בחייה ותלויה בו, היא נאלצה להתמודד עם מטלות שלא היתה מורגלת להן והתקשתה להסתגל לכך. לדבריה, על אף שהציגה תפקוד תקין כלפי חוץ, היא חוותה הידרדרות במצבה הנפשי, לרבות תחושת ריקנות, מצב רוח ירוד והתקפי חרדה. תיארה כי במשך תקופה ארוכה לאחר מות בעלה התקשתה לקבל את פטירתו והתנהלה בתחושה שעודו בחיים. בהמשך למצבה, פנתה לרופא משפחה, אשר הפנה אותה להערכה פסיכיאטרית, ואף תואם לה מועד לבדיקה, אולם היא לא הגיעה לבדיקה. בניסיונה להסביר את אי פנייתה לטיפול, מסרה כי אחזה בדעות קדומות באשר לקבלת טיפול נפשי וחשה בושה סביב פניה למערך הפסיכיאטרי. כיום ומזה יותר משנה, הנאשמת משולבת בטיפול פסיכיאטרי, נוטלת תרופות כנדרש ובמקביל משולבת בטיפול פרטני פרטי אחת לשבוע אצל מטפלת בתחום הטראומה.

 

  ממידע שהועבר לשירות המבחן מהמטפלת של הנאשמת, העוסקת בתחום קרימינולוגית שיקומית וטיפול בטראומה, היא תיארה כי הנאשמת החלה את הטיפול בחודש יולי 2023 ובסמוך לאחר שחרורה ממעצר. לדבריה הנאשמת משתפת פעולה באופן מלא עם התהליך הטיפולי, מתמידה לקיים את הפגישות ועוברת תהליך של עיבוד הטראומה שחוותה בעקבות האובדנים בחייה, ובעיקר אובדן בעלה. לדבריה של המטפלת, ישנו קשר ישיר בין אובדן בעלה לביצוע העבירות אותן ביצעה ולהתרשמותה עברה "אבל פתולוגי" לאחר מותו, מתקשה לקבל את האובדן, היתה במצב נפשי ירוד וייתכן וחוותה לעיתים דיסוציאציות.

 

ממידע שהועבר לשירות מחוות דעת פסיכיאטרית עדכנית שבוצעה לנאשמת, תוארה התרשמות הרופא הפסיכיאטרי מאבל פתולוגי ממנו סבלה הנאשמת בתקופה שלאחר מות בעלה. לדבריו, מצב זה התאפיין אצל הנאשמת בקהות רגשית, ירידה בתיאבון, הפרעות שינה והתנהגות דיסוציאטיבית.

 

עוד צוין בתסקיר כי הנאשמת נעדרת עבר פלילי ושללה שימוש בחומרים משני תודעה.

באשר לעבירות בהן הורשעה, הנאשמת מודה בעובדות כתב האישום ולוקחת אחריות על מעשיה. הנאשמת מתארת כי העבירות בוצעו על רקע אובדן בעלה ומצבה הנפשי המעורער באותה עת כאשר תפקדה כלפי חוץ כרגיל. מסרה כי הקרובים אליה ראו את מצבה הנפשי הרעוע, ועל כן עודדו אותה לשוב להיות גננת בהקדם מתוך תקווה כי תעסוקתה תסייע לה. לדברי הנאשמת, נקטה באלימות כלפי הילדים בגן ותיארה תחושת זעזוע ואשמה כאשר צפתה בסרטונים המתעדים מעשיה. לצד זאת, תיארה תחושות של ניתוק, בהן לא היתה מחוברת לעצמה, ברגעי המעשה. לדבריה, ההתנהגות האלימה אינה מאפיינת התנהגותה בגן לפני מות בעלה.

שירות המבחן התרשם כי הנאשמת מביעה צער וחרטה כנים על מעשיה, מבינה חומרת מעשיה והשלכותיהם הרחבות וכי ההליך המשפטי מהווה גורם מרתיע עבורה. לדבריה, מוכנה לשלם את המחיר על מעשיה. לצד זאת, הביעה חששותיה מהתמודדות עם עונש מאסר בפועל ומעוניינת להשיב לחברה את הנזק שהסבה.

 

שירות המבחן בחן גורמי הסיכוי בעניינה של הנאשמת למול גורמי הסיכון, ובשקלול הנתונים העריך כי קיים סיכון לביצוע עבירות אלימות נוספות בעניינה. התרשמות שירות המבחן כי רק המשך ביצוע מעקבים פסיכיאטריים ונטילת תרופות כנדרש לצד המשך טיפול בתחום הטראומה לעיבוד העבירות שביצעה, יביאו לצמצום הסיכון בעניינה. עוד צוין בתסקיר כי להערכת שירות המבחן האופן בו גדלה והאלימות שהופגנה כלפיה בילדותה, היחסים מול בעלה שנפטר וכן אלימות שהפגינה כלפי הילדים, יש בכל אלו להראות, כי הנאשמת מתמודדת עם דפוסים אלימים באישיותה, שהתפרצו בעת תקופת ביצוע העבירות, ואותם מעבדת לראשונה בחייה במסגרת הטיפול אותו עורכת היום.

 

לאור האמור, ולאחר שקלול כלל הגורמים והנתונים, ותוך לקיחה בחשבון את ריבוי וחומרת העבירות, המליץ שירות המבחן על ענישה מוחשית, מרתיעה ומציבת גבול ברור למעשיה. השירות המליץ כי במידה שבית המשפט יטיל על הנאשמת עונש בדמות מאסר בפועל, תשולב במסגרת כותלי הכלא בהליך הטיפולי אותו החלה וכי גורמי הטיפול בשב"ס ייקחו בחשבון את מצבה הבריאותי.

 

תסקיר נפגעי עבירה:

 

6. תסקיר נפגעי העבירה מיום 05.12.24 התייחס ל- 24 פעוטות מתוך 26 וזאת לאחר ששתי משפחות בחרו שלא ייערך תסקיר בעניינן.

 

  התסקיר מתפרס על 91 עמודים, קשה לקריאה ולעיכול. חלקו הראשון מתייחס להשלכות והשפעות של פגיעה בינקות ובגיל הרך, חלקו השני להשלכות והשפעות הפגיעות על משפחות הקטינים-הנפגעים בכלל ובחלקו השלישי תוארו ההשלכות כפי שבאו לידי ביטוי בקרב כל נפגע עבירה והוריו בנפרד, אך בשל צנעת הפרט לא אפרט מעבר לנדרש.

 

7. בחלקו הראשון של תסקיר נפגעי העבירה הובא חומר מקצועי העוסק בפגיעה בילדים בינקות ובגיל הרך תוך הפנייה לספרות מקצועית. צוין כי התפתחות הילד בגיל הרך היא תוצר גומלין בין המרכיבים הביולוגיים, הרגשיים והסביבתיים שלו וכי מחקרים מראים כי שלושת השנים הראשונות בחייו של הילד, ואף תקופת העוברות, קריטיים להתפתחות מוחו של הילד, וכי קצב התפתחות המוח מהיר ומושפע מאוד מהסביבה. חוקרים זיהו כי תשתית רקמת המוח מתארגנת בהתאם למערכת יחסי הגומלין של התינוק עם הזולת, והתפתחות מוחו של הילד תלויה במידה ובסוג הגירייה הסביבתית שאליה הוא נחשף. כפי שיש חשיבות לגירוי פיסי, למשל חשיפה לצבעים, לצורות ולאור על מנת לפתח ראיה תקינה, כך גם קיים צורך בקשר רגשי מטפח עם הסביבה המידית והרחבה על מנת לפתח בריאות תקינה.

 

  עוד צוין כי תפקידם של מסגרות לגיל הרך ואנשי המקצוע המאיישים אותם הוא לתמוך בהתפתחות של הפעוטות ולקדם יחסי חיברות שיש בהם כבוד, אמפתיה, שיתוף ויכולת לראות את מצוקתו של האחר. הגננת או המטפלת אמורה להביע נדיבות, רגישות, אמפתיה והתכווננות לצרכים האינדיבידואליים של הפעוטות על ידי קידום יכולתם לחיות בקבוצה תוך שיתוף, התחשבות וויסות של רגשות, ובכללם כעסים ואלימות. המטפלת/גננת עושה זאת באמצעות תיווך, שיום רגשות, ויסות באמצעים שונים, תרגום התנהגויות של הילד לרגשות, ביאור של מצבים חברתיים קונפליקטואליים והיותם מודל לכל אלו. התנהלות זו של המטפלת/גננת והמרחב של הגן מהווים תשתית לימודית ורגשית ממנה הילד לומד, בנוסף למודל שיש לו בבית. בשנים אלו נבנים ומתעצבים התשתית לאישיותו, הבסיס לתפיסתו העצמית והמודל הראשוני לאופן יצירת קשרים בין אישיים.

 

  עוד צוין בחלקו הראשון של תסקיר נפגעי העבירה כי בגנים בהם מתרחשת אלימות, מרכיבים אלו לא רק שלא מתקיימים בהתנהלות המטפלת/גננת - אלא שהיא עצמה מהווה מודל ליחסי כוח, שליטה והעדר אמפתיה. בכך, היא מהווה מודל פוגעני, מתעלל ואכזר, פיסית, מילולית ורגשית. המטפלת/גננת כדמות משמעותית בחייו של הפעוט, הופכת לדמות ממנה הוא לומד לפחד, אינו יכול לגשת אליה לנחמה שכן עלולה לפגוע בו, ולומד כי להתמודדויות מסוימות, אף בסיסיות - כמו בקשה לאוכל, תגיע תגובה אלימה. בתוך כך הילד לומד להתנהג שלא על פי צרכיו ורצונותיו, אלא מונע מתוך פחד מפני המטפלת/גננת.

 

  עוד צוין כי ילדים בגיל הרך הם הפגיעים ביותר לסבול מהתעללות והזנחה בשל התלות המוחלטת בדמויות המטפלות וחוסר היכולת שלהם להתגונן או לפנות לבקשת עזרה. להתעללות בגיל הרך ישנן השלכות חמורות על מצבם הפיסי, הרגשי וההתנהגותי וככל שילד חווה התעללות והזנחה בגיל צעיר יותר, כך ההשלכות על התפתחותו תהיינה חמורות יותר. חלק מההשלכות יכולות לבוא לידי ביטוי במאפיינים התנהגותיים כגון קושי בוויסות עצמי, תוקפנות, נסיגה חברתית, אימפולסיביות, בעיות התנהגות ומעורבות בפעילות מסכנת. מבחינה קוגניטיבית, השלכות הפגיעה יכולות לבוא לידי ביטוי גם בקשיי למידה, קשיים בפתרון בעיות, עיכובים שפתיים, בעיות קשב וריכוז ויכולות והישגים אקדמאים נמוכים. בהיבט הרגשי, עלול להיות קושי בשליטה על רגשות וזיהויים, רגישות גבוהה במצבי לחץ ותחושות של אשמה, בושה, חוסר מסוגלת וחוסר אונים. בהקשר של מערכת יחסים, ייתכנו הפרעות תקשורת, קשיים בהבנה אינטראקציית חברתיות, קשיים ביצירת קשרים עם קבוצות השווים ולבעיות ביצירת יחסים בבגרות.

 

כמו כן נמצא שחלק מהילדים שחוו טראומה עלולים לנקוט בדפוסים של ריצוי וצייתנות וזאת כמנגנון הישרדותי שילד מפתח כדי להימנע מפגיעה נוספת. התנהגות זו נובעת מפחד מעונש, מהשלכות שליליות או מאובדן אהבה והקבלה מצד האחר, בעיקר מצד הדמות הסמכותית.

עוד צוין בחלקו הראשון של התסקיר כי נמצא שתינוקות וילדים שלא חוו אלימות ישירה כלפי עצמם, אלא היו עדים לאיום על השלמות הפיסית של מישהו מהסביבה הקרובה והמוכרת לפעוט, כמו גם במקרים של חשיפה להתעללות בילד אחר - הדבר עלול להוות גורם לטראומה.

 

כמו כן, הובהר כי השלכותיהן של חוויות טראומתיות הנן רחבות, ובקרב ילדי הגן ניכרים תסמינים המוכרים כתסמינים פוסט-טראומתיים כגון: עוררות יתר, חודרנות, ורגרסיה בתהליך הגמילה מחיתולים.

 

8. בחלקו השני של תסקיר נפגעי העבירה, המתייחס כאמור להשלכות והשפעות הפגיעות על משפחות הפעוטות, צוין כי במקרים רבים הורים שנחשפו לידיעה כי ילדם נפגע על ידי צוות הגן, חווים משבר וטלטלה עזים. בנוסף לתחושת החרדה, הם חשים חוסר אמון בקיומה של מסגרת מוגנת ומגוננת עבור ילדם. כמו כן ישנן תחושות האשמה עצמית וכישלון באחריות ההורית, דבר המייצר תמונה דומה לסימפטומים של פוסט טראומה: סערה רגשית בלתי פוסקת, מחשבות המתרוצצות בראש, אי שקט, בכי, דאגה מופרזת לילד, קשיי הירדמות ותחושת חוסר אונים.

 

9. כאמור בחלקו השלישי של תסקיר נפגעי העבירה תוארו השלכות מעשיה של הנאשמת כפי שבאו לידי ביטוי בקרב כל פעוט-נפגע עבירה בנפרד ובכללן עוררות יתר וחודרנות, קשיים באכילה, הפרעות אכילה, השלכות גופניות, קושי במתן אמון ובנפרדות, רתיעה ממים, קושי בוויסות חושים, ירידה במשקל, רגרסיה התפתחותית, עיכוב שפתי, התקפי זעם ואלימות, שינויים במצבי רוח, חרדה, צייתנות יתר ונטייה לרצות את הסביבה. כל פעוט וההשלכות עליו.

 

 

 

 

 

  התסקיר פירט גם את השלכות הפגיעות של הנאשמת על כל משפחה בנפרד ובכללם הקשיים להתמודד עם תסמינים פוסט טראומתיים של הפעוט, הקושי לתת אמון, תחושות אשם, קשיים זוגיים, קשיים כלכליים ופגיעה בתעסוקה, פגיעה בבריאות הנפשית. כל משפחה וההשלכות עליה.

 

10. בסיכום תסקיר נפגעי העבירה צוין כי מדובר במקרה חמור של התעללות קשה ומתמשכת בילדים בגיל הרך:

 

"מדובר במקרה קשה ומזעזע, שלתפיסת ההורים מחייב התייחסות משפטית חמורה. ההורים מצפים מבית המשפט הנכבד להטיל על הנאשמת עונש ראוי, שיעמוד על מלוא חומרת מעשיה, וללא התחשבות בגורמים מקלים, אשר ישמש כגורם הרתעה לכל מי שעשוי לפגוע בילדים.

ענישה ראויה בדמות מאסר ממושך ארוך שנים ולצדה פיצוי כספי הולם, יהוו הכרה בכך שמעשיה של הנאשמת חרגו מכל נורמה מוסרית וחברתית ותוכל לספק לילדים ולהוריהם, תחושה של סגירת מעגל והתחלה של תהליך ריפוי ושיקום".

 

ראיות לעונש:

 

11. במסגרת הראיות לעונש הגישה המאשימה תמונות של הפעוטות (ת/1-ת/3), תקליטור (ת/4) ובו מקבץ של 66 סרטונים המתעדים חלק ממעשי האלימות המפורטים בכתב האישום המתוקן וכן חוות דעת שמאי (ת/5) אודות שווי מבנה הגן.

 

  כמו כן העידו מטעם המאשימה חמישה מהורי הפעוטות:

 

  הגב' ח.ס (אמו של הקטין XXX) - סיפרה ובתמצית כי בנה לא ישן לבד בלילה, מתעורר ובוכה ורוצה לישון עם ההורים. עדיין עם טיטולים למרות שהוא בן 3.5, ממעיט במילים ומתקשר בעזרת תמונות. לשאלת בית המשפט הסבירה כי בנה נכנס לגן כשהיה בן שנה וחצי ולאחרונה אובחן על ספקטרום האוטיזם. האם הוסיפה כי היו בטיפול פסיכולוגי יחדיו עם בנם והביאו לו כלב כחלק מההליך הטיפולי, אך הוא תפס את הכלבה מהגרון, משך אותה וזרק אותה על הרצפה. לדבריה, בעלה והיא מתקשים למצוא עבודה מאחר והבן זקוק לטיפולם.

 

  גב' נ.ס (אמה של הקטינה (XXX- סיפרה ובתמצית כי בתה היתה בגן מגיל 4.5 חודשים ועד גיל שנה וארבעה חודשים. לדבריה, בתה בוכה ומייבבת מתוך שינה, תולשת שיער, נושכת, צובטת ופוצעת את עצמה. האם הוסיפה כי בתה לא הולכת כיום לגן בשל חרדת נטישה, לא מתקרבת לצלחת אוכל, חוששת מהצלחת והכפית, כשרואה תינוקת בוכה שואלת האם כואב לה. לדבריה "השמיים נפלו" בשל מעשי הנאשמת והוסיפה כי היא עצמה מטופלת בבריאות הנפש ונמצאת עם בתה בהליכים לקראת הגשת נכות בשל פוסט טראומה.

 

  מר ר.מ (אביו של XXX) - סיפר ובתמצית כי בתו היתה בגן של הנאשמת מגיל שנה ועד שלוש וכי בתו חוותה אלימות מילולית ונפשית מאוד מאוד קשה ולמדה שגן זה מקום אכזרי ומסוכן. במהלך השנתיים בהם שהתה בתו בגן של הנאשמת היא ראתה וחוותה דברים שאף ילד לא צריך לחוות וחיה כעת בטראומה קשה מאוד. האב הוסיף כי ברגע שנודע על האירוע פעלו, אשתו והוא, ביתר שאת כדי לשקם את בתם, היו במספר טיפולים פסיכולוגיים ולקחו את הבת במשך שנה שלמה לטיפול אצל פסיכותרפיסט כדי לעבד את הטראומה שחוותה.

 

  האב סיפר כי בתו כיום כבת 5 שנים, סובלת מגמגום, נעזרת בסייעת שילוב, מרבה להתבודד בגן, מפחדת ליצור קשר עם חברים ומתקשה להגיע לגן ולהירדם. מידי פעם יש לבת התקפי זעם קשים, כל דבר קטן גורם ל"שבירת כלים", זורקת דברים ומרביצה. הבת סובלת מהרגלים כפייתיים, פוצעת את עצמה ומקלפת את העור מסביב לאצבעות. לדבריו מאז האירוע ובשל הסטרס התפרצה אצל אשתו מחלת ה-FMF והיא חוותה דיכאון.

 

  מר ש.ק (אביו של XXX) - סיפר ובתמצית כי עד לחשיפת הפרשייה ראה את הנאשמת כסבתא שלישית ונתן בה אמון רב. לדבריו כיום בנו אמנם אוכל לבד אבל לא נוגע בכפית, סומך רק על עצמו ועל אמא שלו, סובל מהתקפי זעם ומרביץ לעצמו. האב הוסיף כי בשל מעשיה של הנאשמת נמצא בטיפול פסיכיאטרי ונוטל כדורים וכשהולך לעבודתו עוטה "על פניו מסכה" ובוכה מידי פעם.

 

  מר י.ר (אביו של XXX)- סיפר ובתמצית כי בנו נכנס לגן של הנאשמת מגיל שנה וחצי עד גיל שלוש. לדבריו לאחר שהאירוע נחשף אשתו עברה התמוטטות עצבים, מטופלת פסיכיאטרית והוכרה במוסד לביטוח לאומי כנכה בשל מצבה הנפשי. האב הוסיף כי נעדר מעבודתו ימים ארוכים ותחושת האשמה מלווה אותו כל הזמן.

 

 

 

לדבריו בנו מפחד להיכנס לשירותים בגן למרות שהוא היום כבן 4.5 שנים ומידי פעם "בורח לו", והוא נבוך מכך. בנו מסרב שיסבנו לו את הצוואר, סובל מהתקפי זעם קשים, נרתע ממים ומחושך ומפחד ללכת לישון לבד. הבן מטופל עד היום וחווה לעיתים רגרסיה במצבו. האב הוסיף כי רק באמצעות הליווי הפסיכולוגי שקיבלו כהורים ניתנו להם הכלים להתמודד עם מצבו של הבן. האב שיתף כי לפני מספר חודשים ביקש הבן לנסוע ולראות במו עיניו שהגן של הנאשמת סגור.

 

12. מטעם ההגנה הוגשו הראיות המפורטות להלן:

 

א.  נ/1 - מכתב ממשפחתה של הנאשמת שהוקרא על ידי הגב' טלי מורדכי.

כעולה מנ/1 משפחת הנאשמת כואבת את כאב המשפחות והילדים ומתביישים במעשים שעשתה הנאשמת. הנאשמת רביעית למשפחה בת 11 אחים, שימשה כאמא וגידלה את אחיה תוך שעודדה אותם ללמוד ולהתפתח. כיום הנאשמת היא שבר כלי, מביעה חרטה וכאב על מה שעשתה, בוכה המון וסובלת מהתקפי חרדה רבים ומחלות שהתפרצו בעקבות מצבה הנפשי. עוד צוין במכתב כי הנאשמת לא מרשה לעצמה לחייך, לשמוע שיר או סתם לשתות קפה בחברותא, מעבירה עצמה בייסורים קשים ומתמודדת עם דיכאון והתקפי חרדה. הנאשמת אינה מסוגלת לדאוג להיגיינה היומיומית שלה וזקוקה תמיד שמישהו יהיה לידה. כמו כן צוין במכתב כי המשפחה דואגת כי תאבד את הנאשמת עם כניסתה לכלא.

 

ב. נ/2 - מכתב שכתב כפיר, בנה של הנאשמת.

 

כעולה מנ/2 הבן כפיר כתב את המכתב מאחר שלא היה מסוגל להתייצב על דוכן העדים. לדבריו הוא מלא תחושת אשם וכאב שלא התעקש שאמו תלך לטיפול ולא קלט בזמן את קריאות העזרה שלה.

 

כפיר הוסיף במכתבו כי הוא מגנה את המעשים שאמו עשתה וליבו יוצא למשפחות הילדים ומבקש סליחה ומחילה על מה שעוללה להם אמו.

 

 

 

 

 

לדבריו, אמו היתה האמא הכי טובה שיכול היה לבקש, תמיד נוכחת, עוטפת, שותפה, רגישה וחכמה. טיפלה במסירות ובאהבת אין קץ בבעלה וגידלה מאות של ילדים במסירות ובאהבה טוטאלית ומתוך תחושת שליחות. כפיר סיים את מכתבו בדבריו:

"איפה שהוא במהלך הדרך, בהתמודדות עם החיים, היא איבדה את עצמה, ועשתה טעות קשה. עליה היא משלמת ותשלם לשארית ימי חייה. אני מקווה שיום אחד, תינתן לה הזדמנות להיות קצת אותה אילנה קובר שלפני".

 

  ג. נ/3 - הפנייה ל"רפואה יועצת" על שם הנאשמת מיום 25.01.23.

 

ד. נ/4 - חוות דעת פסיכיאטרית של פרופ' ערן קודש מיום 13.12.24.

 

  ה.  נ/6 - סיכום מידע רפואי של הנאשמת מיום 20.11.24.

 

  ו. נ/7 - דו"ח הפנייה למיון של הנאשמת מיום 20.11.24.

 

טיעוני הצדדים לעונש:

 

13. ב"כ המאשימה ביקשה לקבוע מתחם עונש הולם לכל פעוט בנפרד ולאחר מכן לקבוע מתחם עונש כולל לכל הפעוטות. נטען כי מתחם העונש ההולם בנסיבות כתב האישום שבענייננו נע בין 10-12 שנות מאסר בפועל לצד מאסר על תנאי ופיצוי משמעותי, וכי יש למקם את עונשה של הנאשמת באמצע המתחם ובנוסף להורות על חילוט מבנה הגן.

 

  לדברי המאשימה בביצוע העבירות פגעה הנאשמת בערכים החברתיים של הגנה על שלמות הגוף והנפש של הפעוטות. נטען כי לפגיעה בענייננו מספר מעגלים: פגיעה בפעוטות, פגיעה בשלומם הנפשי של הורי הפעוטות ופגיעה באמון הציבור בצוותי מסגרות החינוך והמטפלים.

  ב"כ המאשימה הדגישה את גילם הצעיר של הפעוטות אשר היו תלויים לחלוטין בנאשמת ובצורך בהרתעת הרבים כדי למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד.

 

  אשר לנסיבות ביצוע העבירות, הפנתה ב"כ המאשימה להצטברות המעשים והישנותם, האופי האלים של המעשים, ריבוי הנפגעים וגילם הרך. לדבריה ובהתאם לסעיף 40ט(א)(4) לחוק העונשין, ובגדרי נסיבות ביצוע העבירות לצורך קביעת מתחם עונש הולם, יש להתחשב בנזקים המשמעותיים שנגרמו לפעוטות ולהורים והמפורטים בתסקיר קורבנות העבירה. כמו כן נטען כי בהתאם לסעיף 40ט(א)(10) לחוק מעשיה של הנאשמת התאפיינו באכזריות ובהתעללות בנפגעי העבירה, ובהתאם לסעיף 40ט(א)(11) לחוק הנאשמת ניצלה לרעה את כוחה ואת יחסי התלות של הפעוטות בה.

 

  אשר לגזירת העונש בתוך המתחם, נטען כי אין ליתן משקל רב לנסיבותיה האישיות של הנאשמת ובכלל זה העדר עבר פלילי קודם, שכן העבירות בהן הורשעה הנאשמת לרוב מבוצעות על ידי אנשים נורמטיביים. כמו כן, ביקשה ב"כ המאשימה שלא להקל בעונשה של הנאשמת בשל מצבה הרפואי הנטען, שכן היתה בריאה בזמן ביצוע העבירות ולא מדובר בחלוף זמן רב מאז ביצוען.

 

  ב"כ המאשימה הוסיפה כי הנאשמת אמנם נטלה אחריות על מעשיה והודתה בעובדות כתב האישום המתוקן, אך כעולה מתסקיר שירות המבחן היא אינה מסוגלת להסביר את מעשיה, מתארת זעזוע אך חשה תחושה של ניתוק.

 

  ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה רלוונטית.

 

14. ב"כ הנאשמת טען למתחם עונש הולם הנע בין 24 ל- 48 חודשי מאסר בפועל, ביקש לחרוג לקולא מהמתחם משיקולי שיקום, והוסיף כי לכל היותר יש למקם את עונשה של הנאשמת בתחתית המתחם. לדבריו, המתחם לו עתרה המאשימה מחמיר ביותר, חוטא לעיקרון ההלימה ולתפקודה החיובי של הנאשמת במהלך 30 השנים בהן תפקדה כגננת מצטיינת.

 

  הסניגור הדגיש את האופן שבו בחרה הנאשמת לנהל את ההליך המשפטי, ובכלל זה העובדה כי הודתה בכתב האישום המתוקן ולא חקרה את עדי המאשימה במסגרת הראיות לעונש. נטען כי אופן ניהול ההליך מלמד על החרטה העמוקה של הנאשמת על מעשיה.

 

  לדברי ההגנה, הנאשמת לא קמה בבוקר מסוים במטרה לפגוע בפעוטות והתקופה המתוארת בכתב האישום היתה חריגה ועמדה בניגוד מוחלט להתנהלותה במהלך כל השנים עת היתה גננת נערצת. הנאשמת אינה אישה רעה אלא עשתה מעשים רעים ואין מדובר באדם רצידיוויסט או עבריין. הסניגור הדגיש את הפער הקיצוני בין העבירות המפורטות בכתב האישום לבין הנאשמת ובאופן שהעבירות אינן מעידות על אישיותה.

 

  נטען כי במשך כשנה וחצי הנאשמת לא התאפרה, עודנה מתאבלת על מעשיה ואינה רוצה להתרומם. שירות המבחן כתב בתסקירו כי הנאשמת לוקחת אחריות על מעשיה, מזועזעת, ומוכנה לשלם את המחיר, אך לצד זאת חוששת מעונש מאסר מאחורי סורג ובריח. הנאשמת מבועתת מהעונש שיוטל עליה.

  ב"כ הנאשמת טען כי בעלה של הנאשמת נפטר מספר חודשים לפני האירוע והנאשמת חוותה את מותו בצורה קשה וסבלה אבל פתולוגי כמפורט ב-נ/3 וב-נ/4. מצבה הנפשי של הנאשמת אינו טוב והיא מטופלת מזה תקופה על ידי פסיכיאטר.

 

עוד טען הסניגור כי הגם שההגנה לא טענה לקרבה לסייג אחריות פלילית בשל מצבה הנפשי של הנאשמת בעת ביצוע העבירות, יש ליתן למצבה הנפשי משקל לקולא בעת קביעת מתחם העונש ההולם וגזירת עונשה.

 

  באשר לנסיבות ביצוע העבירות נטען כי מעשיה של הנאשמת בוצעו ללא תכנון מוקדם, לא כדי להשליט שקט ולא כאקט חינוכי. הנאשמת מתייסרת על כך שאיש לא העיר לה או עצר אותה בשל התנהלותה הפסולה. לדבריו, הנאשמת שיתפה פעולה עם המשטרה והביאה אליהם את מכשיר ה-DVR מהגן.

 

  הסניגור טען כי סעיף 13 לעובדות כתב האישום המתוקן מפרט את נזקי הפעוטות עליו הוסכם ויש להיצמד לכך, והוסיף כי יש ליתן את המשקל היחסי הנכון לנזק הפוטנציאלי המפורט בתסקיר נפגעי העבירה שכן מדובר בנזק עתידי שאינו ברור ואינו וודאי.

 

  הסניגור הפנה לפסיקה רלוונטית (נ/5) וכן למסמכים רפואיים עדכניים לגבי מצבה של הנאשמת (נ/6 ו- נ/7).

 

15. הנאשמת בכתה ואמרה שאינה מסוגלת להסתכל על ההורים מאחר והיא מתביישת במעשיה, מצטערת, יודעת שכאבם גדול והפגיעה בהם רצינית. לדבריה, האחריות על המעשים מוטלת עליה בלבד ויודעת כי פגעה להורים ביקר להם מכל.

 

  הנאשמת הוסיפה כי היא מטופלת באופן פרטי, מנסה להשתקם ואינה אישה רעה. לדבריה, אינה ישנה בלילה, סובלת מסיוטים וחוששת מהכלא. במשך שנה היתה צל של עצמה, לא ראתה את נכדיה מזה שנה וחצי, ילדיה לא מגיעים אליה ולמעשה מנעה מעצמה לפגוש את משפחתה.

 

  לשאלת בית המשפט כיצד מסבירה היום את מה שעשתה השיבה, שקשה לה להסתכל על הסרטונים והיום מבינה שזה תוצאה מהדיכאון שחוותה בעקבות מות בעלה, שכן עם מותו חרב עליה עולמה, היתה תלויה בו מאוד והוא זה שניהל את הגן. הנאשמת הוסיפה כי חזרה לעבוד בגן במחשבה כי הדבר יסייע לה להתמודד עם האבל וירפא את נפשה, אך לא ידעה שבתוך תוכה היא שבורה ומפורקת.

16. ביום 03.03.25 הודיע ב"כ הנאשמת כי בהמשך לדיון שהתקיים ביום 26.02.25 (דיון השלמת טיעונים לעונש בסוגיית חילוט הגן) הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הנאשמת תפקיד בקופת בית המשפט פיצוי מוסכם בסך 500,000 ₪ וכנגדו תוותר המאשימה על בקשתה לחילוט הגן.

 

  בהחלטתי מיום 04.03.25 הוריתי למזכירות להנפיק שובר להפקדת הפיצוי המוסכם בקופת בית המשפט טרם מועד שמיעת גזר הדין, וביום 23.03.25 הודיע ב"כ הנאשמת כי הפיצוי המוסכם הופקד בקופת בית המשפט.

 

דיון והכרעה:

 

17. הנאשמת הורשעה ב- 26 עבירות של התעללות בקטין או בחסר ישע ובריבוי עבירות (כ- 360) של תקיפת קטין או חסר ישע על ידי אחראי.

 

18. בהתאם לסעיף 40ב לחוק העונשין, עקרון ההלימה הנו העיקרון המנחה בענישה, ויש לבחון קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירות, בנסיבותיהן ובמידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

 

קביעת מתחם העונש ההולם:

 

19. כידוע ובהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, בבוא בית המשפט לגזור עונשו של נאשם אשר הורשע במספר עבירות, עליו לבחון תחילה האם העבירות שבוצעו מהוות אירוע אחד או שמא מספר אירועים נפרדים. ככל שמדובר במספר אירועים ובהתאם למצוות המחוקק, יש לקבוע תחילה מתחם עונש הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי בית המשפט לקבוע עונש נפרד לכל אירוע או לחילופין עונש כולל לכלל האירועים.

 

20. כאמור המאשימה עותרת לקביעת מתחם עונש הולם לכל פעוט בנפרד ולאחר מכן לקבוע מתחם עונש כולל לכל הפעוטות, מאידך ההגנה מבקשת לקבוע מתחם עונש אחד לכלל המעשים והפעוטות המפורטים בכתב האישום שכן לטענתה עסקינן באירוע אחד.

  לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים לא מצאתי לקבל את עמדת המאשימה לקבוע מתחם עונש הולם לכל פעוט בנפרד, וצודק הסניגור כי בהתאם למבחן "הקשר ההדוק" יש לראות בכלל המעשים משום אירוע אחד. יוער כי כלל המעשים בהם הורשעה הנאשמת והמפורטים בכתב האישום בוצעו כלפי פעוטות המשתייכים לגן אחד, בסמיכות זמנים ובנסיבות דומות, ומשכך ועל פי מבחן "הקשר ההדוק" יש לראותם משום אירוע אחד. זאת ועוד, לא מצאתי בפסיקה אליה הפנתה המאשימה כל תמיכה לעתירתה לקביעת מתחמי ענישה נפרדים לכל פעוט.

21. לצורך קביעת מתחם העונש ההולם ובהתאם לסעיף 40ג לחוק העונשין, יש לבחון את הערכים החברתיים שנפגעו מהעבירות ומידת הפגיעה בהם, מדיניות הענישה הנוהגת, והנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

 

הערכים החברתיים המוגנים:

 

22. בביצוע העבירות בהן הורשעה פגעה הנאשמת בערכים המוגנים של שמירה על גופו ובריאות נפשו של כל אדם. משהמעשים בוצעו כלפי פעוטות רכים בשנים, פגעה הנאשמת גם בזכותם של קטינים לגדול בסביבה בריאה ומכילה מתוך כבוד ואוטונומיה על גופם. בנוסף פגעה הנאשמת בחובה המוטלת על מי שאחראי על קטין וחסר ישע לגונן עליו ולהקפיד על בריאותו, רווחתו וביטחונו האישי.

 

בנוסף פגעה הנאשמת באמון שנותנים הורים בצוותי הגנים והפעוטונים עת הם מפקידים בידם את היקר להם מכל.

 

בנסיבות האירוע שבענייננו, מידת הפגיעה בערכים המוגנים גבוהה ביותר.

 

לעניין הפגיעה בערכים המוגנים ראה גם דבריו המאלפים של סגן הנשיאה כבוד השופט ביתן בת.פ (מחוזי ב"ש) 1465-07-17 מדינת ישראל נגד בוקשטיין (3.5.2018):

 

"תינוק הוא בראש ובראשונה אדם, גם אם הוא עדיין קטן מאוד. פגיעה בגופו ובנפשו פוגעת באותם ערכים הנפגעים מפגיעה בכל אדם, לאמור, שמירת הגוף, שמירת החיים, והזכות לחיות בשלווה מבלי להיפגע על ידי אחר.

בהתחשב בגילו הרך של הפעוט, בחוסר הישע שלו, ובהיות הנאשמת המטפלת שלו, שאמורה להשגיח עליו, לדאוג לו ולטפל בו, הרי שמעשי הנאשמת פגעו גם בערך האמון במטפלות, החמלה כלפי תינוקות והאחריות כלפי הפעוט והוריו".

 

מדיניות הענישה הנוהגת:

23. המחוקק קבע עונשים מרביים של תשע שנות מאסר לעבירה של התעללות המבוצעת בקטין או בחסר ישע על ידי אחראי לו ושל שבע שנות מאסר לעבירה של תקיפת קטין או חסר ישע על ידי אחראי (והגורמת לו חבלה של ממש), תוך שהביע בכך את סלידתו הערכית מעבירות אלו.

מדיניות הענישה בעבירות אלימות כלפי קטינים, בוודאי כלפי פעוטות חסרי ישע, היא של החמרה.

 

  ראה לעניין זה ראה דברי בית המשפט בע"פ 830/23 סאוסן קסיס נ' מדינת ישראל (18.6.2023):

 

"בית משפט זה עמד פעמים רבות על החומרה היתרה שבעבירות התעללות ותקיפה של קטינים, על אחת כמה וכמה כאשר הן מבוצעות על ידי מטפלו של הפעוט - מי שהיה אמון על טובתו ורווחתו... אכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי בגזר הדין, חומרה יתרה זו הובילה בשנים האחרונות למגמת החמרה בבתי המשפט, אשר גוזרים עונשי מאסר משמעותיים, אף על עבירות אלימות שאינן מצויות ברף הגבוה, ככל שאלו מופנות כלפי קטינים או חסרי ישע".

 

  וכן ראה דברי כב' הש' ג'ובראן בע"פ 8301/10 אירנה חיימוב נ' מדינת ישראל (31.3.2011), שאומנם נאמרו בקשר לקשישה חולת נפש, אך רלוונטיים גם ביחס לקטינים:

 

"בית המשפט לא יגלה הבנה כלפי מי שבחר להוציא חמתו ותסכולו דווקא על חסר הישע העומד מחוסר אונים למולו. חסרי ישע ככלל, והקשישים בהם בפרט, תלויים בחסדיהם של המטפלים בהם. פערי הכוחות בינם לבין האחראים עליהם גדולים ופעמים רבות יתקשו הם בהגשת תלונה או בדיווח על המעשים הנעשים בהם".

24. באשר לעבירת ההתעללות המבוצעת בקטין או בחסר ישע על ידי אחראי לו הבהיר בית המשפט העליון בע"פ 7704/13 מרגולין ואח' נ' מ"י (8.12.2015):

 

"חשוב לתת סימנים בעבירת ההתעללות, בשל העדר הגדרה של המחוקק וכדי לסייע לבית המשפט להכריע במקרה הגבולי והחדש. ניתן להתרשם שאף הפסיקה צעדה בנתיב זה. נפסק כי קיומם של סימנים שונים יכול ללמד על התעללות, על אף שהעדרו של אחד או כמה מהם אינו שולל את התרחשותה. ראשון, התעללות מאופיינת בפוטנציאל לגרימת סבל או נזק לקורבן. סבל זה נבחן מנקודת מבטו של המתבונן מן הצד, ולאו דווקא מנקודת מבטו של הקורבן - אשר פעמים רבות תלוי בנאשם ומאמץ את נקודת מבטו הפסולה ... שני, התנהגות המאופיינת באכזריות, בהטלת אימה משמעותית על הקרבן, בביזוי, השפלה או דיכוי ... שלישי, לעיתים קרובות תאופיין התעללות בסדרת מעשים מתמשכת. במקרה כזה, יתכן שכל מעשה כשלעצמו אינו עולה לכדי התעללות, אולם הצטרפותם יכולה להפכם לכזו ... רביעי, מידת פער הכוחות, יחסי התלות וטיב הקשר בין הקורבן לנאשם, מהווה שיקול רלוונטי ... חמישי, פעמים רבות מטרת ההתעללות היא להטיל את מרות המתעלל על קורבנו, להענישו או להפחידו (עניין פלונית, עמוד 169). שישי, עוצמת חוסר הישע של הקורבן יכולה להוות אינדיקציה נוספת לקיומה של התעללות. כך, לדוגמא, צוין כי "אינה דומה הכאת ילד בן שתים-עשרה להכאת ילד בן שנתיים" ... רשימה זו אינה סגורה וממצה. היא מצביעה על כיוון לאיתור מקרי ההתעללות."

 

ובהמשך:

 

"מן הפסיקה עולה כי מדובר בעבירה רחבה הכוללת מגוון של התנהגויות, כיד הדמיון הרעה. לעיתים מדובר במעשה אחד, הכולל אלמנט בולט של ביזוי, השפלה או דיכוי. בפעמים אחרות, כאשר אלמנטים אלה אינם דומיננטיים, מדובר בגילויי אכזריות יוצאי דופן. בקבוצה נוספת של מקרים, כאשר אלמנטים אלה אינם בולטים, מדובר במעשים הנמשכים לאורך תקופה ארוכה ונעשים באורח שיטתי. למרבה הצער, רבים מן המקרים משלבים בתוכם את אלה כְּאֵלֶּה.

 

נקודה נוספת עולה מפסקי הדין שהובאו. "מעשה התעללות" הוגדר מבחינת מעשה העבירה, תוך בדיקה האם הנאשם היה מודע לטיב המעשים. העובדה שההורה רצה להיטיב עם ילדו כאשר חינכו בדרך-לא-דרך - לא היוותה הגנה. במובן זה, ובשונה ממובנים אחרים כפי שיובהר, המבחן אובייקטיבי."

 

25. בזיקה לאמור לעיל, אדרש למדגם של הפסיקה הנוהגת בעבירות בהן הורשעה הנאשמת תוך שאציין כי בהבניית שיקול הדעת אין הכוונה לעריכת ממוצע סטטיסטי של טווחי ענישה. קשת הענישה בפסיקה רחבה, תלויה בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי ובפרמטרים שונים בכללם, אופי מעשה האלימות וההתעללות, מידת הפגיעה הפוטנציאלית והממשית, מספר מעשי האלימות וההתעללות וסמיכות הזמנים ביניהם, מספר הקורבנות וגילם, מקום ביצוע העבירה ומשכה, סוגה וטיבה של מערכת היחסים שבין הפוגע לנפגע ומידת הנזקקות של נפגע העבירה. בענייננו יש לבצע את ההבחנה הנדרשת לקולא ולחומרא.

 

א.  בע"פ 830/23 ו- 1415/23 סאוסן ושורוק קסיס נ' מדינת ישראל (וערעור שכנגד) (18.06.23), נתקבל ערעור המדינה כנגד קולת עונשן של הנאשמות, אם ובתה אשר ניהלו גן בביתן והורשעו בביצוע 7 עבירות של התעללות בקטין בצוותא לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין, ובביצוע עבירה אחת של תקיפת קטין על ידי אחראי בצוותא לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק. בנוסף הורשעה סאוסן ב-7 עבירות של תקיפת קטין על ידי אחראי וב-2 עבירות של תקיפה סתם בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב)(2) לחוק. שורוק הורשעה בנוסף ב-3 עבירות נוספות של התעללות בקטין וב-13 עבירות של תקיפת קטין על ידי אחראי לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק.

בית המשפט ראה במעשיהן של הנאשמות אשר כללו בין היתר הכאת פעוט בראשו, משיכה בחוזקה, סטירות, מכות בגוף, בעיטה ברגל, אחיזת פעוט בידו, הנפתו והטחתו במזרון, טלטול, ניגוב פנים בעוצמה ועוד - כ"מסכת התעללות קשה ואכזרית נפשית ופיזית סדרתית ומתמשכת" וסקר את מעגלי הפגיעה והנזק. בית המשפט עמד על הנזקים הפיזיים, הנזקים הרגשיים והנפשיים והנזקים למעגל השלישי הכוללים את בני משפחות נפגעי העבירה.

  בבית המשפט המחוזי (ת"פ (חי') 39933-05-21) נקבע מתחם ענישה הנע בין 5-7 שנות מאסר ועל כל אחת מן הנאשמות הוטלו 5.5 שנות מאסר.

בית המשפט העליון בקבלו את ערעור המדינה החמיר עונשה של סאוסאן והטיל עליה 6 שנים ו-9 חודשים מאסר בפועל לצד מאסרים מותנים וקנס בסך 5,000 ₪ וכן החמיר עונשה של שורוק והטיל עליה 7 שנים ו-9 חודשים מאסר בפועל לצד מאסרים מותנים וקנס בסך 5,000 ₪.

 

  ב. בע"פ 2899/22 ליובוב קזקביץ נ' מדינת ישראל (07.07.22) נדחה ערעורה של נאשמת אשר הורשעה, לאחר הליך שמיעת ראיות, ב-4 עבירות של התעללות בקטין לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין, 14 עבירות תקיפת קטין על ידי אחראי לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק ובשיבוש מהלכי משפט. הנאשמת ניהלה בביתה פעוטון פרטי והורשעה במעשי אלימות כלפי עשרה פעוטות בגן, כאשר במספר רב של הזדמנויות, תקפה את הקטינים והתעללה בהם, בכך שהשליטה בגן אווירת טרור, הכתה, דחפה, משכה את הקטינים, הותירה אותם קשורים בכיסאות אוכל לפרקי זמן ארוכים, טלטלה פעוטות, הכתה אותם באמצעות חיתול בד ואחזה בזרועם של בכוח בכדי להרימם. נקבע מתחם עונש הולם הנע בין 30 חודשי מאסר בפועל ועד 6 שנות מאסר, לצד ענישה נלווית. על הנאשמת, בת 64, הוטלו 3.5 שנות מאסר בפועל לצד מאסרים מותנים ופיצוי בסך 50,000 ₪ שיחולקו בין נפגעי העבירה.

 

  ג.  בע"פ 6123-21 כרמל מעודה נ' מדינת ישראל (09.02.22) - חזרה בה הנאשמת מערעורה בהמלצת בית המשפט. הנאשמת הורשעה בת"פ (מח' מרכז) 14327-07-19, ב-18 עבירות של התעללות בקטין בידי אחראי לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין וב-35 עבירות של תקיפת קטין בידי אחראי לפי סעיף 368ב(א) לחוק, בגין מעשיה כלפי עשרה פעוטות בגילאי שלושה חודשים ועד שלוש שנים, בגן בו עבדה ואותו ניהלה. בתקופה של כחודש ימים, הנאשמת תקפה והתעללה בפעוטות יום אחר יום, בין היתר בכך שכיסתה את ראשם בשמיכה וישבה עליהם למניעת תזוזה, קשרה באמצעות חוט לזמן ממושך, הניפה קטינים באוויר והטיחה אותם ברצפה, טלטלה תינוקות, הצליפה בפעוטות באמצעות חיתול, סטרה, צבטה ועוד. נקבע מתחם עונש הולם הנע בין 8 שנים לבין 13 שנות מאסר ובהתחשב בנסיבותיה האישיות של הנאשמת, בין היתר גילה הצעיר, היעדר עבר פלילי והודאה במעשיה, הנאצות והפרסומים השליליים נגדה בתקשורת לרבות הצתת בית משפחתה, ושיקול של הרתעת רבים, הטיל עליה בית המשפט 9.5 שנות מאסר לצד ענישה נלווית ופיצוי כולל בסך 400,000 ש"ח לטובת נפגעי העבירה.

 

  ד. בע"פ 5986/08 אהובה כחלון נ' מדינת ישראל (10.11.08) נדחה ערעור הנאשמת על הכרעת הדין ועל העונש שנגזר עליה לאחר שהורשעה בעבירות של תקיפה לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין ושל התעללות בקטין או חסר ישע לפי סעיף 368(ג) לחוק העונשין. הנאשמת, בעלים, מנהלת וגננת של גן-ילדים התעללה גופנית ונפשית ברבים מילדי הגן, נהגה להושיב ילדים בכח בכיסאותיהם כאשר היא מושכת אותם בחוזקה בידיהם, משכה בשיערם, דרשה מהם לשבת זקוף, תוך הדיפת ראשם בכח לכיוון הקיר, זרקה נעלים לעבר הילדים, נקשה עם אצבעותיה בראשם של הפעוטות, הטילה ילדים לעבר מזרון וכאמצעי ענישה נהגה להחזיק ילדים בחדר חשוך ששימש לאחסון מזרנים. כן נטען, כי בחלק מהמקרים נגרמו לקטינים חבלות. על הנאשמת הוטלו 18 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על-תנאי, ופיצוי בסכום של 3000 ש"ח לכל אחד מהקטינים נפגעי העבירה.

ה.  בת"פ (מח' ב"ש) 53688-09-22 מדינת ישראל נ' בתיה דיין (31.12.24) הורשעה הנאשמת על יסוד הודאתה בעבירות של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין (ריבוי עבירות), תקיפה סתם של קטין על ידי אחראי לפי סעיף 382(ד) לחוק העונשין (ריבוי עבירות), התעללות בקטין או חסר ישע לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין והשארת ילד בלא השגחה לפי סעיף 361(אמצע) לחוק העונשין (מספר עבירות). הנאשמת עסקה בטיפול בפעוטות בגן בניהולה בו טופלו 16 פעוטות. הנאשמת העסיקה מספר מטפלות וביניהן גם שתי קטינות בנות 16. בהזדמנויות רבות, במשך תקופה של כחודשיים צעקה הנאשמת על 8 מהפעוטות בגן ותקפה אותם בין היתר בכך שהכתה אותם בידה בכל חלקי גופם, דחפה אותם, צבטה אותם, השתמשה נגדם בכוח מופרז ושלא לצורך ובכלל זאת, משכה בידיהם, תפסה את ידם בכוח, אחזה בסנטרם, הטיחה אותם לרצפה, לספה או ללול, הרימה אותם באוויר לעיתים ביד אחת - סה"כ 55 אירועים. במעשיה ביצעה הנאשמת עבירה של התעללות נפשית כלפי הפעוטות הנ"ל וכלפי כלל הפעוטות בגן. על הנאשמת, ילידת 1969, בין היתר בשל מצבה הרפואי המורכב, הוטלו 3.5 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי בסך 64,000 ₪ שיחולק בין הפעוטות באופן יחסי. ערעור על פס"ד תלוי ועומד בבימ"ש העליון.

 

ו. בע"פ (מח' ב"ש) 7041-03-24 מדינת ישראל נ' ליליאן בוך (06.08.24) התקבל ערעור המדינה על עונשה של נאשמת אשר הורשעה על יסוד הודאתה באירוע אחד של תקיפה לפי סעיף 382(ד) כנגד פעוטה בפעוטון. הנאשמת משכה את הפעוטה תוך אחיזה ביד אחת של הפעוטה, תפסה בשערותיה, הרימה אותה ושמטה אותה ארצה. בערכאה הדיונית נקבע מתחם ענישה המתחיל במאסר על תנאי. ערכאת הערעור קבעה כי המתחם הראוי לא יכול להתחיל במאסר על תנאי אלא במאסר בפועל והטיל על הנאשמת, בת 69, נעדרת עבר פלילי, 5 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות לצד מאסר מותנה ופיצוי בסך 5,000 ₪.

 

ז. בת"פ (מח' ב"ש) 15351-03-23 מדינת ישאל נ' אילנה סויסה (15.05.24) הורשעה הנאשמת על יסוד הודאתה במסגרת הסדר טיעון שכלל הסכמה לעניין העונש בעבירות של התעללות בקטין (ריבוי עבירות) ותקיפת קטין על ידי אחראי לפי סעיפים 368ג סיפא ו-379 + 382(ד) לחוק העונשין (ריבוי עבירות). הנאשמת שעבדה כ-17 שנים כגננת במעון ויצו וכ-12 שנים מתוכם כמובילת כיתה בכיתת התינוקייה, ובהיותה אחראית על 18 פעוטות ותינוקות בגילאי 6-18 חודשים, עשתה בכל הפעוטות מעשי התעללות גופנית ונפשית ותקפה אותם במאות מקרים ובין היתר: דרכה על ראשו של אחד הפעוטות משך זמן ממושך, צבטה את הפעוטות, הכתה אותם בידיה, דחפה לול על פעוט והפילה אותו לרצפה, חבטה בראשה של אחת הפעוטות באמצעות מקל של מגב, נתנה מכות אגרוף לראשם, בעטה בהם, הטיחה אותם מגובה, הזיזה אותם בכוח, הרימה פעוט משורש כף היד, זרקה משחקים לעברם שפגעו בגופם ועוד. בית המשפט כיבד את הסדר הטיעון תוך שציין כי "העונש לו עתרו ב"כ הצדדים במסגרת ההסדר נמצא אפוא על הצד המקל" והטיל על הנאשמת 7 שנות מאסר, לצד מאסרים מותנים ופיצוי בסך 5,000 ₪ לכל פעוט ובסה"כ 90,000 ₪.

 

ח.  בת"פ (מח' ב"ש) 13227-10-21 מדינת ישראל נ' רותי סאלם (20.03.24) הורשעה הנאשמת, מנהלת גן פרטי, לאחר ניהול הוכחות, בשני אירועים של התעללות בקטין חסר ישע לפי סעיף 368ג סיפא, (אחד האירועים בגין התעללות נפשית כלפי כלל הפעוטות בגן בגין חשיפה לאלימות), 32 עבירות של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, 5 עבירות של תקיפת קטין שגרמה לחבלה על ידי אחראי לפי סעיף368ב(א) סיפא לחוק העונשין ו-2 עבירות של השארת ילד ללא השגחה לפי סעיף 361 לחוק העונשין. בין היתר הורשעה הנאשמת במעשים של משיכות, דחיפות, הרמה תוך אחיזה בידיים, צביטות וסטירות בפנים, והוראה להותיר ילד רטוב מצרכיו ולא להחליף לו במשך 5 דקות. בימ"ש קבע מתחם עונש הולם הנע בין 4 לבין 6 שנות מאסר. שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשמת ענישה שיקומית בדמות של"צ. ביהמ"ש דחה את המלצת שירות המבחן גזר על הנאשמת, נעדרת עבר פלילי, 5 שנות מאסר, מאסר מותנה ופיצוי בסך 10,000 ₪ לכל קטין למעט קטין מסוים לו נקבע פיצוי בסך 20,000 ₪. ערעור על פס"ד תלוי ועומד בבימ"ש העליון.

 

ט.  בת"פ (מח' ת"א) 40999-01-21 מדינת ישראל נ' אורטל בנימין ורינת ינקו (20.07.22) הורשעו ,לאחר שמיעת ראיות, שתי נאשמות - סייעות בגן ילדים, בריבוי עבירות של התעללות גופנית ונפשית, תקיפות וחבלות כלפי פעוטות שהיו תחת אחריותן. מעשיהן של הנאשמות התבטאו, בין היתר, בדחיפות, משיכות, הטחות, מכות, הענשה, החפצה, זלזול, אטימות, האבסה, ביזוי וחוסר כבוד כלפי פעוטות הגן. הנאשמות פגעו פיזית בגופם של הפעוטות הרכים, גרמו להם כאב וסבל, ולעתים אף העמידו אותם בפני סכנה של ממש.

  אורטל בנימין, נאשמת 1- הורשעה בביצוע 9 עבירות התעללות בקטין, לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין, 16 עבירות תקיפת קטין על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק, 20 עבירות של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין. בית המשפט קבע מתחם עונש הולם לכלל העבירות שביצעה הנאשמת 1 בין 6 ל-12 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה מותנית וענישה כלכלית.

  על הנאשמת 1 הוטלו 8 שנות מאסר בפועל לצד מאסרים מותנים ופיצוי בסך 120,000 ₪ שיתחלק באופן שווה בין הנפגעים.

  רינת ינקו, נאשמת 2 -הורשעה בביצוע 3 עבירות התעללות בקטין, לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין; 3 עבירות תקיפת קטין על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין, 26 עבירות של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין. בית המשפט קבע מתחם עונש הולם הנע בין 3 ל-9 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה מותנית וענישה כלכלית.

  על הנאשמת 2 הוטלו 4.5 שנות מאסר, לצד מאסר מותנה ופיצוי בסך 80,000 ₪ שיתחלק באופן שווה בין הנפגעים.

 

 

  י.  בת"פ (מח' ב"ש) 64049-04-21 מדינת ישראל נ' אמיליה אמה אוסטרובסקי (14.03.22) הורשעה הנאשמת על יסוד הודאתה בריבוי עבירות של התעללות בקטין או בחסר ישע, לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין, ובריבוי עבירות של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק. הנאשמת עבדה כגננת בגן פרטי ובהיותה אחראית על הילדים עשתה בהם מעשי התעללות גופנית ונפשית, ותקפה אותם. הנאשמת נהגה כלפי הילדים בקשיחות, צעקה עליהם ונזפה בהם, אחזה, דחפה ומשכה בכוח ובכעס את הילדים ובחלק מהמקרים הכתה אותם עד אשר פרצו בבכי. בנוסף, בשעות הצהריים בעת שהילדים שכבו לישון על גבי מזרנים שהונחו על הרצפה, דחפה את הילדים, משכה אותם בכוח, הרימה אותם בידיה באוויר ואז הטיחה אותם בכוח אל המזרן כשהיא משליכה אותם אל המזרן מגובה . נקבע מתחם עונש הולם הנע בין 24 לבין 48 חודשי מאסר. בית המשפט הביא בחשבון את גילה של הנאשמת - בת 71, מצבה הרפואי ואת העובדה שקיבלה אחריות מלאה למעשיה והביעה חרטה והטיל עליה מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים לצד מאסר מותנה ופיצוי להורי הפעוטות.

 

 

 

  יא. בת"פ (מח' חי') 8869-11-19 מדינת ישראל נ' ספיר כהן (05.05.21) הורשעה הנאשמת, בעבירה אחת של התעללות בקטין על ידי אחראי, לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין, עת עבדה כמטפלת בתינוקייה. הנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום, אך טענה כי עובדות אלו אינן מגלות את העבירה בהוראת החיקוק המיוחסת לה, קרי עבירת התעללות אלא עולות לכל היותר, כדי עבירת תקיפה. טענה זו נדחתה במסגרת הכרעת הדין. מעשי הנאשמת אשר התרחשו במהלך יום אחד בפרק זמן מצומצם של כשעתיים, כללו התעללות גופנית ונפשית בפעוטות, אשר באה לידי ביטוי במעשי אלימות מרובים כלפיהם. הנאשמת סטרה לפעוטות, הכתה אותם על פניהם, משכה אותם בשערם, בעטה בראשם, דרכה עליהם ונהגה בהם באכזריות. נקבע מתחם עונש הולם הנע בין 14 ל- 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד עונשים נלווים. חרף המלצה חיובית של שירות המבחן, על הנאשמת בת 29, הוטלו 15 חודשי מאסר בפועל לצד מאסר מותנה ופיצוי בסך 3,000 ₪ לכל אחד מנפגעי העבירה.

נסיבות ביצוע העבירות:

 

26. הנאשמת הורשעה בעבירות חמורות של אלימות והתעללות בפעוטות בשל מקבץ עצום, מעורר פלצות ובלתי נתפס של מעשים, 358 אירועים, אשר בוצעו על ידה במשך כ- 3.5 חודשים. מעשי התקיפה בוצעו כלפי הפעוטות באינטנסיביות, באופן שיטתי, יום אחר יום ומספר פעמים ביום תוך שהנאשמת הפכה את שהותם של הפעוטות בגן לסיוט מתמשך.

 

27. כעולה מהמעשים המפורטים בטבלה שבפסקה 3 לגזר הדין (סעיף 11 לעובדות כתב האישום המתוקן) (להלן: "טבלת מעשי האלימות" או "הטבלה"), הנאשמת נקטה בפעוטות משל היו "שק אגרוף", ודומה כי נקטה בכל סוגי ודרכי האלימות האפשריים כיד הדמיון הרע:

 

מכת אגרוף, סטירה, מכת מרפק בראש, בעיטה בראש ובישבן, צביטה, טלטול הראש, דחיפת ראש לאחור בחוזקה, משיכה בשערות, דחיפה, הטחה (על מזרון, רצפה, כיסא וטרמפולינה), הרמת והנפת פעוט ביד אחת, גרירה, הפלה לרצפה, האבסה, משיכה בחולצה, ניעור הגוף והראש, משיכה מהאוזן, הרמה (מהצוואר, מהראש ומהרגל), לחיצה על הבטן, דחיפת אצבעות לפה, הכאה באמצעות עזרים (יעה, ספר, כיסא, ארגז, צעצוע) ועוד.

 

28. לא אסתיר את העובדה כי נדרשתי לקרוא שוב ושוב את טבלת מעשי האלימות, שכן העיניים קוראות אך הלב מסרב לקבל והראש מתקשה לעכל את שחוו הפעוטות. עסקינן במספר עצום של מעשי אלימות ובעוצמות שונות, חלקם ברף הגבוה ובאגרסיביות בלתי נתפסת.

 

האלימות, האכזריות וההתעללות הפיסית והנפשית בפעוטות, לא כל שכן משקלן המצטבר נוכח מספר האירועים, מקנה לעבירות שבענייננו חומרה ייחודית ויוצאת דופן (סעיף 40 ט (10) לחוק העונשין).

 

כך לדוגמה באירוע 90 בטבלה - הנאשמת ישבה על כיסא, בידה אחת תינוק, מולה פעוט ישוב על בוסטר, הנאשמת אחזה בו בחולצתו וניערה אותו. הנאשמת שחררה את הפעוט מהכיסא וזרקה אותו על הרצפה. הפעוט בכה והנאשמת הכתה אותו בסנטרו.

כך לדוגמה באירוע 112 בטבלה - הנאשמת צעדה במרכז החדר, עברה ליד הפעוטה שישבה בוכיה על הארץ, בעטה בה ברגלה והמשיכה ללכת.

 

וכך לדוגמה באירוע 116 בטבלה - הנאשמת אחזה בפעוט בזרועו בחוזקה, הרימה אותו, הטיחה אותו על הספסל, וסטרה לו בפניו. לאחר מכן אחזה בכתפו של פעוט אחר ומשכה אותו. תוך כדי שהנאשמת התיישבה, הכתה הנאשמת את הפעוט הראשון במכת מרפק. הנאשמת המשיכה לדבר אל הפעוט הראשון, והכתה אותו שוב במכת מרפק בראשו.

 

29. הגן שאמור היה להיות מקום בטוח ושמח לפעוטות, הפך בשל מעשי הנאשמת למקום אלים ומאיים. פעולות שגרתיות ובסיסיות הפכו לאירועים טראומתיים לפעוטות. כך פעולות האכלה הפכו להאבסה אלימה עם פוטנציאל להפרעות אכילה ופעולות החתלה והלבשה הפכו לפעולות טכניות, אגרסיביות ואלימות תוך שנעשו ללא רגש, חמלה וכ"סרט נע":

 

כך לדוגמה באירוע 11 בטבלה והמתועד גם בסרטון שבת/4 - הנאשמת האכילה מספר פעוטות שישבו מולה, כשלצידה שולחן ובו פעוטות אחרים אוכלים. תוך כדי כך אחזה הנאשמת בפעוט שישב בשולחן שלידה באוזנו, משכה בכוח, הושיבה אותו מחדש בכיסא בתנועות אגרסיביות ודחפה את ראשו מאחור לעבר הצלחת. הפעוט בכה.

 

כך לדוגמה באירוע 146 בטבלה - הנאשמת טלטלה בחוזקה את ראשו של התינוק והחליפה בגדיו תוך שהיא טלטלה את גופו לצדדים, השליכה אותו למזרון שלצידה.

 

כך לדוגמה באירוע 208 בטבלה - הנאשמת אחזה בידו של הפעוט שבכה על הארץ. הושיבה אותו באגרסיביות על הרצפה. בשלב מסוים הרימה הנאשמת את בגד הגוף של הפעוט תוך שהיא משכה את ראשו עם פתח הבגד לאחור. הפעוט בכה, הנאשמת אחזה בראשו של הפעוט, הצמידה את ראשו באמצעות זרועה אל רגלה של הנאשמת, ותוך כדי שהיא אחזה בראש של הפעוט, המשיכה להחליף לפעוט טיטול.

 

כך לדוגמה באירועים 269 ו- 270 בטבלה - הנאשמת דחפה כף בחוזקה לפיה של פעוטה ולאחר מכן מספר פעמים נוספות לפניה תוך שהיא דוחפת את ראשה של הפעוטה לאחור. בהמשך לכך קמה הנאשמת ממקומה, ניגשה לפעוט שישב על הרצפה, אחזה בחוזקה בלחיו בתנועת צביטה, הרימה אותו באוויר תוך שהיא ממשיכה להחזיק אותו באופן זה, הושיבה אותו מולה על הכיסא, אחזה את ראשו והטתה לאחור, דחפה לפיו בקבוק בחוזקה, תוך שהיא ממשיכה לאחוז במצחו ולהטות את ראשו לאחור ומנעה ממנו להוציא את הבקבוק מפיו. הפעוט הוריד את ראשו למטה, הנאשמת אחזה שוב בראשו והטתה אותו לאחור ודחפה את הבקבוק לפיו.

 

וכך לדוגמה באירועים 291 ו-292 בטבלה - הנאשמת אחזה בפעוט, הפילה אותו בחוזקה על הארץ, אחזה בפעוטה נוספת שהלבישה, הרימה אותה והטיחה אותה מספר פעמים על גופו של הפעוט האחר לאחר מכן המשיכה להלביש את הפעוטה. לאחר מכן הרימה את הפעוט מהרצפה, השכיבה אותו על רגליה והחלה להפשיטו. תוך כדי כך צבטה אותו הנאשמת בפניו.

 

וכך לדוגמה באירועים 321 ו- 322 בטבלה - הפעוט סירב להכניס את האוכל לפיו ובתגובה לכך הנאשמת אחזה בכוח באוזנו ומשכה אותו. (בהמשך וכעבור כשלוש דקות) הנאשמת דחפה את הכפית בכוח לתוך פיו של הפעוט מספר פעמים, סטרה לו על ידו והכניסה אוכל בכוח לתוך פיו.

 

וכך לדוגמה באירוע 334 בטבלה - הנאשמת הכניסה אוכל בכוח לתוך פיה של הפעוטה. לאחר מכן הנאשמת הטתה את ראשה של הפעוטה לאחור והשקתה אותה מים.

 

30. את "כישוריה" האלימים לא שמרה הנאשמת רק לעצמה ובקשה להנחילם באופן אקטיבי וחסר רחמים לפעוטות:

 

כך לדוגמה באירוע 36 בטבלה -הנאשמת ניגשה לשני פעוטות ששיחקו בחצר, אחזה באחד מהם תוך שהיא מורה לאחר להכות את הפעוט שאחזה. הפעוט האחר מילא אחר הוראתה. הנאשמת שלא היתה מרוצה מעוצמת המכה, אחזה בשערותיו של הפעוט שאחזה, משכה בחוזקה לאחור והגישה לפעוט האחר את השיער כדי שימשוך בשערות הפעוט בו אחזה.

 

וכך לדוגמה באירוע 153 בטבלה -הנאשמת הורתה לפעוט אחד להכות פעוט אחר. הפעוט עשה כן. הנאשמת התקרבה אל הפעוט האחד בכעס, הכתה אותו בישבנו, אחזה אותו ברגלו, הרימה אותו באוויר תוך שגופו מוטה לכיוון הרצפה, העמידה אותו, אחזה בזרועו, טלטלה אותו, הכתה אותו על ידו וצעקה עליו.

   

31. נסיבות ביצוע העבירות בענייננו חמורות במיוחד גם בשים לב לעובדה שהנאשמת תקפה פיזית 23 פעוטות מתוך 26 פעוטות הגן, ומאחר וכל ילדי הגן היו חשופים לאלימות הבלתי פוסקת מצידה, התעללה הנאשמת התעללות נפשית בכל פעוטות הגן. הנאשמת לא חסה על אף פעוט ופגעה בכולם. מעשיה הקשים, האלימים, המבזים והאינטנסיביים (לעיתים בפער של מספר דקות בין תקיפה לתקיפה) הפכו את שהותם של הפעוטות בגן למסכת מתמשכת של התעללות וצלקו את נפשם הרכה.

 

32. יודגש כי מעשי האלימות וההתעללות נעשו על ידי הנאשמת כאשר היתה מנהלת הגן ובאופן המקנה למעשיה חומרה נוספת (סעיפים 40 ט (2) ו-(11) לחוק העונשין). הנאשמת היא זו שקבעה את אופן העבודה בגן ואת האווירה ששרה בו. בכוחה כמנהלת הגן היה לחדול בכל עת ממעשיה הפסולים ולהפסיק לשמש דוגמה רעה ואלימה למטפלות האחרות שעבדו תחתיה, אך לא עשתה כן.

 

הנאשמת ניצלה לרעה את תלותם של הפעוטות בה, את מעמדה כמטפלת בחסרי ישע וכמנהלת הגן ועשתה בפעוטות כרצונה משל היו בובות. פער הכוחות בין הפוגעת לבין הנפגעים-הפעוטות בלתי נתפס.

 

33. הנאשמת לא נרתעה מלפגוע בפעוטות גם בנוכחות מטפלות נוספות ששהו בגן כנצפה בסרטונים, וגם בכי הפעוטות לא גרם לה לחדול ממעשיה הקשים והרעים. האדישות, הקרירות ושוויון הנפש שגלתה הנאשמת למצוקת הפעוטות מצמררים. הנאשמת רמסה את כבודם של הפעוטות ובמקום חום, אהבה ובטחון מנת חלקם היתה אלימות, השפלה ואימה.

 

34. נסיבות ביצוע העבירות בענייננו חמורות במיוחד, לא רק בשל מספרם של נפגעי העבירה, אלא גם בשל גילם הרך של הפעוטות. כפי שציינתי בעניינה של נאשמת אחרת, את ריבוי הפגיעות, שהיו כרוכות במכאובים פיזיים ובתחושת השפלה ומשבר אמון, יש לבחון בראי היותם של נפגעי העבירה רכים בשנים וכפי שהדבר פורט בהרחבה בספרות המקצועית המוזכרת בחלקו הראשון של תסקיר נפגעי העבירה. נזכיר כי בנוסף לפגיעותו הפיזית של פעוט, הרי שבשנים אלו נבנים ומתעצבים התשתית לאישיותו, הבסיס לתפיסתו העצמית והמודל הראשוני לאופן יצירת קשרים בין אישיים. גם באלה פגעה הנאשמת.

 

 

 

 

 

35. בהקשר לאמור, בבחינת נסיבות ביצוע העבירות לחומרא (סעיפים 40 ט (3) ו-(4) לחוק העונשין) נתתי דעתי גם להשלכות הקשות של הפגיעות בפעוטות כפי שהדברים מפורטים בסעיף 13 לכתב האישום המתוקן, בתסקיר נפגעי העבירה ובעדויות ההורים שנשמעו לפני. בשים לב לגילם של הפעוטות, עוצמת האלימות שננקטה והאינטנסיביות שלה, נקודת המוצא היא כי השלכות הפגיעה בפעוטות טרם התבררו סופית.

 

יוער כי מעגל הפגיעה והסבל לא נעצר בפעוטות, שכן הנאשמת פגעה במעשיה גם בהורי הפעוטות, טלטלה את חייהם והפכה אותם לסיוט מתמשך. כעולה מתסקיר נפגעי העבירה ומעדויות ההורים שהעידו לפני, חלקם חשים תחושת כישלון וחוסר אמון וחלקם קרס נפשית, מטופל בעצמו ונאלץ לשאת בהוצאות כספיות. דווקא בזמן שבו נדרשים כוחות מההורים לשיקום ילדיהם, ההורים זקוקים לסיוע בעצמם.

 

  לעניין האמור ראה דברי הסיכום בתסקיר נפגעי העבירה המדבר בעד עצמו:

 

"26 ילדים צעירים, שחלקם אף היו תינוקות רכים בעת ששהו בגנה של הנאשמת, סבלו ממעשים פיסיים ונפשיים חמורים ואכזריים שגרמו להם נזק משמעותי, הן ברמה הפיסית והן ברמה הנפשית. התנהגותה הפוגענית של הנאשמת השפיעה באופן עמוק על הילדים ועל משפחותיהם, והותירה חותם בל ימחה על חייהם.

מעשיה של הנאשמת גרמו לסבל בלתי נתפס. היא פגעה בילדי הגן באכזריות תוך שהיא מנצלת את חולשתם ואת חוסר יכולתם להתגונן. הילדים שנפגעו מהנאשמת סבלו ועודם סובלים ממגוון רחב של נזקים קשים, ביניהם קשיי שינה, פחד וחרדה, התפתחות התנהגויות אלימות וקושי לבנות קשרים של אמון עם מבוגרים. יש לזכור כי מדובר בפעוטות ובילדים צעירים מאוד, כאשר בשלב זה לא ניתן להעריך כיצד השלכות הפגיעה יבואו לידי ביטוי בהמשך חייהם, וכיצד ישפיעו על עתידם.

הפגיעה בילדי הגן השפיעה באופן משמעותי גם על משפחותיהם והנזקים שנגרמו להם כוללים מתח נפשי רב, קושי בתפקוד, קושי בטיפול בילדיהם, פגיעה באמון במערכת החינוך וכן הוצאות כספיות רבות אותן נאלצים לשאת, לצורך טיפול פסיכולוגי לילדיהם ולעצמם. ניכר כי פגיעה זו טלטלה את חיי משפחותיהם והסיטה את מסלול חייהם, והביאה את חלקן אף לקבל החלטות הרות גורל כגון שינוי מסלול קריירה ואף אי הרחבת התא המשפחתי כפי שתכננו".

 

36. מעשיה של הנאשמת כמפורט בטבלת מעשי האלימות וכפי שמשתקף ממקבץ הסרטונים בתקליטור ת/4 (66 סרטונים מתוך 358 אירועים המוזכרים בטבלה) מלמדים על כישלון מוסרי, אכזריות, העדר חמלה וקהות חושים מוחלטת לסבלם של הפעוטות. קשה לתפוס כיצד אדם, לא כל שכן זה שאמון על שלומם, יכול לפגוע בפעוטות חסרי ישע כפי שפגעה בהם הנאשמת. תחושת חוסר האונים של הפעוטות, על רקע האלימות וההתעללות המתמשכת והאינטנסיבית זועקת מהסרטונים ומזעזעת.

   

37. בנימה אישית אומר כי הצפייה במדגם הסרטונים (ת/4) היתה לי קשה, וברי שהיא קשה עשרות מונים להורי הפעוטות ואף טראומתית. גם שנות כהונתי כשופט משפחה והכרעה בתיקי אימוץ קשים ומורכבים לא הקהו את הקושי שבצפייה בסרטונים.

 

המציאות המשתקפת מהסרטונים וממעשי הנאשמת קשה להכלה והכאב החודר לנימי הנשמה מלווה את הצופה ואינו מרפה. קולות הבכי של הפעוטות (למרות שהסרטונים אילמים) מהדהד וחוסר האונים שלהם אינו נמוג זמן רב לאחר סיום הצפייה. הסרטונים נחרטים עמוק בזיכרון ומדירים שינה. גם הנראות הפיזית של הגן על מתקניו היפים לא מסתיר את הזוועות המשתקפות מהסרטונים.

 

כך לדוגמא באירוע 90 בטבלה והמתועד בסרטונים שבת/4 - הנאשמת ישבה על כיסא, בידה אחת תינוק, מולה פעוט ישוב על הבוסטר, הנאשמת אחזה בו בחולצתו וניערה אותו. (אם לא די בכך) הנאשמת שחררה את הפעוט מהכיסא וזרקה אותו (לאחר שהניפה אותו לגובה) על הרצפה (ובעוצמה). הפעוט בכה והנאשמת (שלא הסתפקה באמור) היכתה אותו בסנטרו. האירוע המתואר מילולית בטבלה, הקשה כשלעצמו, מתחוור למול הסרטון.

 

כך לדוגמא באירוע 238 בטבלה והמתועד בסרטונים שבת/4 - הנאשמת ניגשה לפעוטה אשר ישבה וקראה ספר, צבטה אותה בפניה וסטרה לה, אחזה בה והוציאה אותה מהחדר. לאחר מכן שבה אל החדר כשהיא אחזה בספר, ניגשה אל אחת התינוקות ששכבה והביטה בה, והיכתה אותה מספר פעמים באמצעות הטחת הספר בפניו, ודחפה את התינוקת לצד גופה בצמוד אל הקיר. לאחר מכן אחזה בתינוקת, השכיבה אותה בחוזקה על גבה, הצמידה את אגרופה אל צווארה של התינוקת ודחפה בתנועות חזקות את אגרופה לצווארה מספר פעמים. התינוקת בכתה. בשלב מסוים אחזה הנאשמת ברגלי התינוקת, משכה אותם לאחור לעבר פניה של התינוקת בחוזקה והצמידה אותם לפניה של התינוקת למשך שניות ארוכות כשבגד הגוף המופשל מוצמד אף הוא לפניה של התינוקת. בהמשך לכך אחזה הנאשמת בידה של התינוקת והוציאה אותה באגרסיביות מהחדר. הנאשמת ניגשה לתינוק נוסף שהיה בחדר, אחזה בזרועו והניפה אותו אל מחוץ לחדר. גם אירוע זה המתואר מילולית בטבלה, כמו אירועים נוספים שבת/4, לא משקף דיו את החומרה העולה מהסרטון.

 

כך באירוע 344 בטבלה והמתועד בסרטונים שבת/4 -הנאשמת ישבה והחזיקה על בטנה תינוק בעודה מאכילה בבקבוק תינוק שנמצא על ברכיה (בשכיבה ללא שיפוע). הנאשמת דחפה את הבקבוק לפיו של התינוק בחוזקה. הנאשמת הושיבה את התינוק והוא הקיא. לא ניתן להישאר אדיש לתחושת חוסר האונים של הפעוט כמשתקפת בסרטון ודומה כי מבין, למרות גילו הרך, שאין באפשרותו להתנגד להאבסתו האגרסיבית על ידי הנאשמת.

 

38. רבים ממעשי האלימות המפורטים בטבלה עלולים היו לגרום לפעוטות נכויות פיזיות קשות ואף העמידו חייהם בסכנה של ממש, ורק במזל, ושלא בזכות הנאשמת, שהות הפעוטות בגן לא הסתיימה חלילה במותו של מי מהם. הכאת פעוט בראשו, טלטול ראשו, הטחתו בכוח ברצפה, האבסתו עד כדי הקאה ופעולות נוראיות אחרות שביצעה הנאשמת, הם בעלי פוטנציאל קטלני לילדים בכלל ולפעוטות רכים בשנים בפרט.

 

39. לסיכום פרק זה וכמפורט לעיל, התמונה המתקבלת היא של אירוע מתמשך, יוצא דופן בחומרתו ובנסיבותיו וחריג בעוצמת פגיעתו. קריאה חוזרת ונשנית של האירועים בטבלה ה"בלתי נגמרת", 358 אירועים, וצפייה מספר פעמים בקובץ הסרטונים שבתקליטור חושפות את הקורא והצופה למסכת בלתי נתפסת של אלימות והתעללות אותה חוו הפעוטות בגן של הנאשמת.

 

טענת מצבה הנפשי של הנאשמת כנסיבה מקלה לצורך קביעת מתחם העונש ההולם:

 

40. לטענת ההגנה, הגם שמצבה הנפשי של הנאשמת בעת ביצוע העבירות לא הגיע לכדי קרבה לסייג אחריות פלילית, יש לראותו כנסיבה לקולא שכן העבירות בוצעו על רקע מצבה הנפשי.

הסנגור הפנה למסמך "הפניה לרפואה יועצת" (נ/3) ולחוות הדעת הפסיכיאטרית של פרופ' קודש (נ/4) לפיהם ובשל פטירת בעלה של הנאשמת, שהיה דמות דומיננטית ומרכזית בחייה, סבלה מדיכאון משני ומאבל פתולוגי (Prolonged grief disorder).

 

41. אכן מצב נפשי של נאשם בעת ביצוע העבירה יכול להוות נסיבה מקלה לצורך קביעת מתחם העונש ההולם (סעיפים 40 ט(6) ו- (7) לחוק העונשין), אולם לאחר ששמעתי טענות הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו, סבורני כי טענה זו איננה רלוונטית לענייננו, ואבהיר.

 

42. ראשית, לעניין מצב נפשי שאינו מגיע לכדי קרבה לסייג אחריות פלילית- אי שפיות הדעת, ראה דברי בית המשפט העליון בע"פ 9369/07 מיקל נ' מדינת ישראל (4.6.2009):

 

  "הקלה מופרזת בעונשו של מי שביצע עבירה בשל פגם במצבו הנפשי... עשוי ליצור מדרון חלקלק שיפגע באפקטיביות של המשפט הפלילי כגורם מרתיע ומחנך".

 

  דברי ביהמ"ש העליון לעיל מקבלים משנה תוקף עת עסקינן בטיפול בפעוטות חסרי ישע ובפגיעות קשות ויוצאות דופן כבענייננו, שכן אין להשלים עם טענה כי שלומם הגופני והנפשי של פעוטות יהיה תלוי במצבו הנפשי של המטפל. בהעדר רגולציה אמיתית ואפקטיבית של המדינה על גנים פרטיים בגיל הרך, תלויים ילדי הגן במטפל בלבד. משכך הכרה במצב נפשי של מטפל, שאינו מגיע לכדי קרבה לסייג אחריות פלילית, כנסיבה מקלה בעת ביצוע עבירת אלימות כלפי פעוט משמעותה הקטנת אחריותו של המטפל על שלומו הפיזי והנפשי של חסר הישע.

 

זאת ועוד, משהנאשמת קבלה החלטה לחזור לעבוד ולנהל את הגן לאחר מספר חודשי אבל, עליה לשאת בתוצאות חומרת מעשיה. הנאשמת לא חדלה ממעשיה הקשים והרבים, נמנעה מחשבון נפש במהלך כל התקופה המפורטת בכתב האישום תוך שהיתה עסוקה בשגרת היום והתעלמה התעלמות מוחלטת משלומם הפיסי והנפשי של הפעוטות.

 

לעניין זה ראה דברי הנביא ירמיהו פרק ח' פסוק ו':

 

  "אֵין אִישׁ נִחָם עַל רָעָתוֹ לֵאמֹר מֶה עָשִׂיתִי כֻּלֹּה שָׁב במרצותם [בִּמְרוּצָתָם] כְּסוּס שׁוֹטֵף בַּמִּלְחָמָה".

 

 

43. שנית, וכפי שנקבע בע"פ 2406/09 שלמה אלבו נ' מדינת ישראל (15.09.2010):

 

  "השאלה מהו המשקל שיש ליתן למצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירה לצורך הקלה בעונש היא שאלה 'כמותית', אשר יש לבחון בגדרה כל מקרה לגופו, על-פי נסיבות ביצוע העבירה וחומרתה ועל-פי נסיבותיו האישיות של הנאשם. במכלול הנסיבות הקשורות למבצע העבירה, יש לבחון את סוג ההפרעה הנפשית ועוצמתה, ועד כמה הוגבלה בעטיה יכולתו להבין את אשר הוא עושה או להימנע מעשיית המעשה".

 

חוות הדעת הפסיכיאטרית (נ/4) שהגישה ההגנה אומנם מייחסת לנאשמת מצב של אבל פתולוגי בתקופת ביצוע העבירות אך אינה מבהירה את עוצמתו, ובעיקר לא קובעת עד כמה הוגבלה בעטיו יכולתה של הנאשמת להבין את אשר עשתה או להימנע מהמעשים.

 

זאת ועוד, פרופ' קודש, שע"פ חוות דעתו החל לטפל בנאשמת רק מיום 5.10.2023, מציין כי גם לשחיקתה של הנאשמת לאחר למעלה מ-38 שנות עיסוק בחינוך, ולא רק למצבה הנפשי בשל מות בעלה, היתה תרומה למעשיה הפסולים:

 

" קשה לגשר על הפער בין מה שמשתקף מהתיעוד לבין ההיסטוריה המקצועית המוערכת של אילנה, אולם אין ספק ששילוב של מרכיב שחיקה עם תהליכי אבל ממושך יתכן והוביל למדרון חלקלק מהתנהגות אגרסיבית ועד התנהלות אלימה ...אילנה בעצמה רואה בחלק מההתנהגות (הפסולה כשלעצמה) התנהלות שנובעת מעבודה שוחקת. " (הדגשה לא במקור- א.ג).

44. שלישית, מבלי להקל ראש באבלה ובגודל אובדנה של הנאשמת בשל פטירת בעלה ביום 17.05.22, העבירות בוצעו 8-10 חודשים לאחר מכן, והתמונה שעולה מהסרטונים (ת/4) היא של אישה מתפקדת המנהלת את הגן ביד רמה.

 

45. מכל המקובץ לעיל ולאחר שעיינתי גם בפסיקה אליה הפנו הצדדים, הנני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירות שביצעה הנאשמת בנסיבות ביצוען, נע בין 10 ל- 13 שנים מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה ופיצוי.

 

  אציין כי מתחם העונש לו עתרה ההגנה (24 חודשים עד 48 חודשים) מקל במיוחד ואינו עומד בהלימה לעבירות שביצעה הנאשמת, מספרן העצום, עוצמת הפגיעות, ריבוי נפגעי העבירה, גילם הרך של הפעוטות ויתר נסיבות ביצוען כפי שפורטו בהרחבה לעיל. כמו כן אין במתחם המוצע ע"י ההגנה כדי לשקף את האינטרס הציבורי העומד בבסיס ההגנה על פעוטות ואת מידת הסלידה ושאת הנפש ממעשיה החמורים של הנאשמת אשר מרעידים את אמות הספים.

 

כדברי חז"ל :

 

"אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים אֶלָּא בִּשְׁבִיל הֶבֶל [פיהם] תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן"

(תלמוד בבלי, מסכת שבת דף קי"ט עמ' ב)

 

תינוקות הם סמל התמימות, התקווה והעתיד שלנו. כל חברה מתוקנת נמדדת ביכולתה להגן על החלשים ביותר, ומשכך פגיעה קשה, אינטנסיבית ועוצמתית בפעוטות כבענייננו על ידי המטפלת ומנהלת גן, היא כישלון מוסרי וערכי מהדהד אשר צריך לבוא לידי ביטוי בקביעת מתחם העונש ההולם.

 

בהקשר לאמור אוסיף כי תקרת מתחם העונש ההולם של המאשימה (12 שנים) נמוכה במקצת בנסיבות הקשות והייחודיות של העבירות שבענייננו, אך כדי שביהמ"ש לא ימצא מחמיר יותר מהמאשימה, מצאתי בסופו של דבר לאמץ את מתחם הענישה לו עתרה המאשימה (10 ל-12 שנים).

 

שאלת החריגה מהמתחם משיקולי שיקום וצדק:

 

46. כאמור, הסניגור ביקש בטיעוניו לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם לו טען משיקולי שיקום ובהתאם לסעיף 40ד לחוק העונשין. אומר כבר כעת כי אינני מקבל טענה זו, ואבהיר.

 

47. אכן סעיף 40ד (א) לחוק העונשין מקנה לבית המשפט את שיקול הדעת לחרוג מטה ממתחם העונש ההולם אם מצא "כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם". כידוע עסקינן בסמכות שבשיקול הדעת, ועל בית המשפט ליישמה בזהירות הן מהטעם כי שיקולי שיקום מהווה חריג לכלל העומד ביסוד תיקון 113 לחוק העונשין - עקרון ההלימה, והן מהטעם שחלק מהשיקולים הרלוונטיים להליך השיקום מובאים ברגיל בחשבון במסגרת קביעת העונש בתוך המתחם. ראה לעניין זה ע"פ 6673/17 אליזבת קרנדל נ' מדינת ישראל (18.4.18) (להלן: "פסק דין קרנדל").

 

לעניין האמור ראה גם דברי ביהמ"ש העליון בע"פ 7757/21 מרזוקי נ' מדינת ישראל, 24.05.2022:

 

"ברם, כפי שעולה בבירור מהוראות החוק, לא בכל מקרה שבו תהליך טיפולי מתקדם בכיוון חיובי, יש להפעיל את הסמכות הקבועה בסעיף 40ד לחוק העונשין, שאחרת בא החריג ומרוקן את הכלל מתוכן".

 

48. כמפורט בתסקיר, שירות המבחן המליץ בעניינה של הנאשמת:

 

"על ענישה מוחשית, מרתיעה ומציבת גבול ברור למעשיה. במידה שכבוד בית המשפט יטיל על אילנה עונש בדמות מאסר בפועל, ממליץ כי תמשיך בהליך הטיפולי אותו החלה, במסגרת כותלי הכלא. כן המליץ כי גורמי הטיפול בשב"ס יקחו בחשבון את מצבה הבריאותי".

 

חרף החרטה הכנה שהביעה הנאשמת על מעשיה והשתלבותה בטיפול והעובדה כי עוברת תהליך משמעותי של הבנה רחבה של מעשיה והשלכותיה, לא בא שירות המבחן בהמלצה שיקומית בעניינה מחוץ לכותלי הכלא. המלצת שירות המבחן בעניינה של הנאשמת שלא לפסוע בנתיב השיקומי מקובלת עליי.

 

בהקשר לאמור אוסיף כי אמנם בית המשפט אינו חייב לקבל את המלצת שירות המבחן והפוסק האחרון הוא בית המשפט אשר רשאי לאמץ או לדחות את המלצת התסקיר ולהביא במניין גם שיקולי ענישה אחרים, אך כידוע המלצתו של שירות המבחן נושאת משקל נכבד לצורך קביעת העונש, וכאמור לא מצאתי לחרוג ממנה.

 

 

 

 

 

 

 

49. זאת ועוד וכפי שנאמר בת"פ (מחוזי ב"ש) מדינת ישראל נ' אלנבארי 27236-09-10 (20.02.14):

 

"מטרותיו העיקריות של סעיף 40ד לחוק, העוסק בסוגיית השיקום היא לאפשר הימנעות ממיצוי הדין, כאשר מיצוי כזה במסגרת מתחם הענישה ההולמת עלול לגרום לפגיעה בשיקום הנאשם. אין מדובר רק במעין "פרס" על ההליך השיקומי שעבר הנאשם, אלא גם במנגנון שנועד לאפשר הימנעות מפגיעה בשיקום משמעותי, שהושג או צפוי להיות מושג, והעדפת אפשרות זו על פני מיצוי הדין".

 

ההגנה לא הציגה כל ראיה כי ההליך הטיפולי אותו החלה הנאשמת באופן פרטי ייפגע ככל שתרצה את עונשה מאחורי סורג ובריח. יתרה מכך, שירות המבחן מצא כי הנאשמת תוכל להמשיכו במסגרת בית הסוהר והמליץ על ענישה מוחשית.

 

50. זאת ועוד, חומרת מעשיה של הנאשמת אשר כוונו כלפי פעוטות חסרי ישע אינם מתיישבים עם חריגה מטה מהמתחם משיקולי שיקום, ובאיזון בין השיקולים השונים בענייננו, יש לבכר את שיקולי ההלימה, הגמול והרתעת הרבים על פני שיקולי השיקום של הנאשמת, שכאמור ימצא מענה בין כותלי הכלא. גזר הדין המוטל על מבצעם של מעשים כבענייננו לא יכול שלא לכלול מאסר משמעותי וממושך מאחורי סורג ובריח. קולם של הפעוטות צריך להישמע הן בקביעת מתחם העונש ההולם והן בגזירת העונש בתוך המתחם.

 

51. אם לא די באמור, חומרת העבירות שביצעה הנאשמת בפעוטות, מכלול נסיבות ביצוען ומידת אשמתה כגננת וכמנהלת כמפורט בהרחבה לעיל, מוביל בהכרח למסקנה כי עניינה של הנאשמת נמצא בגדרו של סעיף 40ד (ב) לחוק העונשין הקובע כי ככלל לא יחרוג ביהמ"ש ממתחם העונש ההולם במקרים שבהם "מעשה העבירה ומידת אשמתו של הנאשם בעלי חומרה יתרה" אלא אם מצא כי קיימות "נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן".

 

 

 

 

 

 

 

יוער כי בהתאם לעמדתו של כבוד השופט אלרוןבפסק דין קרנדל:

 

"אין לקבוע קריטריונים חד משמעיים להגדרת מידת "החומרה היתרה" הנדרשת, וזאת כדי להותיר שיקול דעת לבית המשפט לקבוע האם זו התקיימה בכל מקרה לפי נסיבותיו".

 

  בעניינה של הנאשמת אין בנמצא כל "נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן" כמצוות המחוקק לחריגה ממתחם העונש ההולם.

 

52. הגם שטענה זו לא נטענה על ידי ההגנה, מצאתי שלא לחרוג לקולא ממתחם העונש ההולם גם משיקולי צדק (במובן פסק דין לופוליאנסקי). שלא כמו הנאשם לופוליאנסקי שהורשע בעבירת שוחד, הנאשמת הורשעה בעבירות שיש בהן לא רק משום פגיעה קשה וסיכון שלומם של הפעוטות אלא גם כיעור, אכזריות והעדר חמלה. חומרת מעשיה של הנאשמת, אופי וריבוי המעשים אשר בוצעו כלפי פעוטות רכים בשנים ויתר נסיבות ביצוע העבירות, אינם מתיישבים עם חריגה מטה מהמתחם משיקולי צדק. כאמור, באיזון בין השיקולים השונים, יש לבכר בענייננו את שיקולי ההלימה, הגמול והרתעת הרבים. גילה של הנאשמת ומצבה הנפשי-רפואי יקבלו ביטוי בגדרי המתחם אך לא בחריגה ממנו. יתרה מכך, חזקה כי גורמי הרפואה בשב"ס יוכלו לספק לנאשמת את הטיפול לו היא תידרש {ראה ע.פ 569/14 אורי לופוליאנסקי נ' מדינת ישראל (29.12.2015)}.

 

פיצוי כספי לנפגעי העבירות

 

53. הפיצוי ל-26 הפעוטות שבכתב האישום ייעשה על דרך האומדן, תוך שמובהר שאין בגובה הפיצוי ללמד אודות הנזק שנגרם לפעוטות ולהוריהם, ותכליתו להעביר מסר של הכרה בפגיעה בהם ובסבלם.

 

54. כאמור הצדדים הגיעו להסכמה להעמיד רכיב הפיצוי על סך כולל של 500,000 ₪ ומצאתי לכבד הסכמתם. הפיצוי יחולק בחלקים שווים בין 26 הפעוטות.

 

 

 

 

 

גזירת העונש בגדרי המתחם:

 

55. בגזירת העונש ההולם לנאשמת, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בנסיבות ביצוע העבירה. הענישה הנה אינדיבידואלית, ובמסגרתה יש לתן את הדעת לכך כי הנאשמת אישה מבוגרת, ילידת 1959 (כבת 66 שנים), נעדרת עבר פלילי קודם ולה משפחה אוהבת ותומכת.

  כמו כן ולקולת העונש נתתי דעתי להודאתה של הנאשמת, לחיסכון בזמן שיפוטי ולמצבה הנפשי-רפואי (כעולה מנספחים נ/3, נ/4, נ/6, נ/7 והמסמכים הרפואיים בדבר החלפת ברך שצורפו לבקשת דחיית מועד הדיון מיום 20.02.25).

 

הנאשמת ביטאה חרטה כנה על מעשיה, גילתה אמפתיה כלפי הפעוטות וכמפורט בתסקיר "עוברת תהליך משמעותי של הבנה רחבה של מעשיה והשלכותיה".

 

56. כמו כן ובמסגרת השיקולים לקולא נתתי דעתי לעובדה כי הנאשמת הפקידה מראש את הפיצוי המוסכם (500,000 ₪) בקופת בית המשפט. אציין כי הגם שמדובר בסכום לא מבוטל, הרי שחלקו של כל פעוט בפיצוי יעמוד על סך של כ- 19,230 ₪ בלבד.

 

  זאת ועוד, לא נעלם מעיני כי במסגרת הסכמת הצדדים לעניין הפיצוי ויתרה המאשימה על בקשתה לחלט את מבנה הגן, אך ככל שהייתי נעתר לבקשה לחילוט הרי שהנהנת מהחילוט היתה המדינה ולא הפעוטות והוריהם.

 

57. בקשת ההגנה להתחשב בשנים הרבות בהן תפקדה הנאשמת כגננת נערצת טובה ומיטיבה כנסיבה משמעותית לקולא, הנה דרישה מופרזת בעיני. טיפול מיטבי של מטפלת בקטינים, לא כל שכן עבור תשלום, אינו צריך להיחשב כמעשה חריג או יוצא דופן כי אם סטנדרט התנהגות המחייב כל מטפל ומטפלת. כל ילד הנמצא בגן זכאי לטיפול אוהב, חם ומכיל וזאת מבלי שהדבר ייחשב כמעשה המצדיק גמול או הקלה משמעותית בעונשו של המטפל במקרה של פגיעה בקטין.

 

  זאת ועוד, צודקת המאשימה בטיעוניה כי עבירות כגון דא מבוצעות ככלל על ידי נאשמים נעדרי עבר פלילי. משכך, לתפקודה החיובי של הנאשמת במשך עשרות שנים כגננת, הגם שלא הובאו ראיות לעניין זה, יינתן משקל מסוים בגזירת העונש בתוך המתחם אך לא משקל משמעותי.

 

58. במסגרת שיקולי הרתעת היחיד נתתי דעתי לאמור בתסקיר כי בשקלול הנתונים שירות המבחן העריך כי קיים סיכון לביצוע עבירות אלימות נוספות בעניינה של הנאשמת וכי הנאשמת מתמודדת עם דפוסים אלימים באישיותה שהתפרצו בעת תקופת ביצוע העבירות.

 

59. בגדרי הענישה בתוך המתחם יש לתן משקל רב לשיקולי הרתעת הרבים כדי שמעשים דומים לא ישנו ובהקשר לכך יפים דברי ביהמ"ש בע"פ 5986/08 כחלון נ' מ"י (10.11.2008):

 

  "המערערת נטלה על עצמה תפקיד שספק אם יש אחראי ממנו - לחנך עוללים וילדים שאין רכים מהם בראשית דרכם. זהו תפקיד המחייב את העוסק בו למיומנות, נשמה-יתרה, ובעיקר אהבה וסבלנות שאין להן קץ, כי הרי מדובר בילדים שחלקם אף טרם למדו לבטא את עצמם. למרבה הדאבה, נדמה כי המערערת נעדרת כל אותם כישורים או במקום להעניק לפעוטות אכסניה חמה ואוהבת, היא הפכה את חייהם של אחדים מהם לסיוט מתמשך. בנסיבות אלו אין בעונש שהושת על המערערת חומרה כלשהי, אדרבא, יהא עונש זה לנגד עיניהם של כל מי שמבקש לעסוק בחינוך, ובמיוחד בגיל הרך, כדי שמעשים מסוג זה לא ישנו".

 

בהקשר לדברי בית המשפט לעיל ושיקולי הרתעת הרבים, עונשו של בית המשפט צריך לעמוד גם לנגד עיניהם של העוסקים בחינוך במשך שנים רבות, ובשל השחיקה הכרוכה בעיסוק בגיל הרך סבלנותם יתכן ותפקע ואת תסכולם עלולים לפרוק על פעוטות חסרי ישע. ידעו כל מטפל ומטפלת מתי לחדול מעיסוקם וזאת כדי ש"זקנתם לא תבייש את בַּחְרוּתָם".

 

60. לאחר שאיזנתי בין השיקולים לחומרא ולקולא, מצאתי למקם את עונשה של הנאשמת בתחתית המתחם אך לא ברצפתו.

 

 

 

 

 

 

 

 

סוף דבר:

 

61. אשר על כן, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים:

 

  א.  10.5 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרה.

 

ב. מאסר על תנאי לתקופה 12 חודשים. הנאשמת תישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורה תעבור על מי מהעבירות בהן הורשעה.

 

ג. פיצוי בסך 500,000 ₪.

 

  הפיצוי ישולם מתוך סכום הפיצוי שהפקידה הנאשמת בקופת בית המשפט.

  הפיצוי יחולק בחלקים שווים בין 26 הפעוטות המפורטים בסעיף 2 לכתב האישום המתוקן וישולם לידי הוריהם.

 

בהתאם להמלצת שירות המבחן, יובא גזר הדין בפני מפקד הכלא בו תרצה הנאשמת את עונשה וזאת כדי שגורמי הטיפול בשב"ס ייבחנו את המשך ההליך הטיפולי בו החלה בין כותלי הכלא.

 

טרם נעילה מצאתי לפנות אל הורי הפעוטות אשר עומדים בפני מסע שיקומי ארוך, לחזק את רוחם ולאחל להם ולמשפחותיהם כי יצלחו את הדרך.

 

משגזר הדין נכתב תוך התממה של שמות הפעוטות, הנני מתיר פרסומו.

 

זכות ערעור תוך 45 ימים לבית המשפט העליון.

 

 

ניתן היום, ג' ניסן תשפ"ה, 01 אפריל 2025, במעמד הצדדים.