החלטה

1. במסגרת הטיעונים לעונש שנשמעו אתמול, עתרה התביעה לחלט את רכבו של הנאשם מסוג פורד, ל.ז. 4080769 (להלן: "הרכב"), אשר שימש לביצוע הסעת השב"חים, נושא כתב האישום.

2. הנאשם הורשע כאמור בהתאם להודאתו בעבירה של הסעת 3 שב"חים ויותר ברכב. הרכב נתפס לצורך חילוטו, כרכב ששימש לביצוע העבירה. מכאן שלא יכולה להיות מחלוקת של ממש כי למאשימה קמה עילה לחילוט הרכב בהתאם לסעיפים 32 ו- 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), תשכ"ט-1969 (ע"פ 2963/13 מדינת ישראל נ' פלוני (10.2.2014), פסקה 35 לפסק הדין).

3. הרכב שוחרר לחלופת תפיסה בהתאם להחלטת בית משפט בה"ת 4167-02-21 מיום 23.2.21, בין היתר, בתנאים שכללו הפקדה בסך 4,000 ₪, איסור דיספוזיציה ורישום הערה וכן חתימה על ערבות עצמית בסך 10,000. בהחלטה צוין כי שווי הרכב מוערך ב"כ-24,000 ₪.

4. במועד הטיעונים לעונש נטען על ידי הנאשם וב"כ לאחר שחרור הרכב לידי הנאשם, נסע הנאשם לחברון וכי שם הרכב "נתקע הלך המנוע". גם הנאשם במסגרת דברו האחרון הודה כי "הרכב כולו בחברון נתקענו בחברון הוא נשאר במוסך מאז לפני שנתיים". מיותר לציין כי הנאשם לא דיווח למדינה על כך מבעוד מועד, וזאת חרף העובדה שהרכב שוחרר בתנאים שתכליתם לאפשר למאשימה לחלט את הרכב בבוא יום גזר הדין. התנהלות זו סיכלה, הלכה למעשה, את תכלית החילוט והאינטרס הציבורי הטמון בכך.

5. בנסיבות שנוצרו, ברור כי לא ניתן לחלט את הרכב. לפיכך, לחילופין, התביעה עתרה כי ככל שלא ניתן לחלט את הרכב, יש לחלט את סכום ההפקדה.