החלטה

דינו של הנאשם דנן נגזר על ידי ביום 11.6.23.

במסגרתו של גזר הדין, נדון הנאשם, בין היתר, למאסר בן 9 חודשים אשר הוא יוכל לרצותן בדרך של עבודות שירות.

אלא, שהנאשם לא הספיק לרצות את עונשו ועניינו עלה בתיק אחר . כתב אישום הוגש לבית המשפט המחוזי באותו התיק. בתחילה נעצר הנאשם במעצר של ממש, ולאחר מכן- במעצר בפיקוח אלקטרוני.

משכך נדרשתי שוב לעניינו העונשי, וביום 7.8.24, כשנה וחודשיים לאחר גזר דינו הראשון, קבעתי כי נוכח המגבלות המוטלות עליו- הרי שאין בידו יכולת לבצע את אשר נגזר עליו בדרך של עבודות שירות ועל כן הוריתי על התייצבותו לריצוי מאסר ממש. בד בבד עם קביעה זו, הורשע הנאשם במסגרת הסדר טיעון אשר הוצג בתיקו החדש בבית המשפט המחוזי, הוזמן תסקיר מטעמו של שירות המבחן, ודינו עתיד להיגזר ביום 19.12.24.

אלא, שבחלוף הזמן, הוקלו תנאי שחרורו של הנאשם, מעצרו בפיקוח אלקטרוני בוטל, וכיום הוא יכול לרצות את העונש שהוטל עליו מלכתחילה- במאסר שירוצה בעבודות שירות.

ב"כ הנאשם סבור כי יש לחדש ימינו כקדם ולחזור לעונש המקור ולרצותו במלואו. לשיטתו, משהוסרו המניעות הטכניות- יש לחזור לנקודת הפתיחה.

המאשימה מתנגדת לגישה זו, לדידה, עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות הוא אפיק ענישה שיקומי וגזר הדין ניתן מלכתחילה כשהוא מונע, בין היתר משיקולי שיקום. כעת, משאיכזב הנאשם והמשיך לעסוק בפלילים- אין מקום לשקמו ועל כן עליו לרצות את העונש בדרך של מאסר בפועל.

לטעמי, הצדק עם הנאשם ודין בקשתו להתקבל.