1. לפניי בקשה שהוכתרה על ידי המאשימה כ"הודעה על תיקון כתב אישום..." על דרך הוספת עבירות בפרק ההוראות שבאישום הראשון. המאשימה עותרת לאפשר לה לתקן את האישום הראשון על דרך הוספת סעיפי עבירה התואמים לעובדות שבאישום הראשון. הטעם שבבסיס הבקשה הוא שבעת הגשת כתב האישום המקורי נשמטו מאישום זה, בשל תקלה אצל המאשימה, הוראות החיקוק המיוחסות לנאשמת 1, זאת חרף העובדה שהעובדות והמעשים המפורטים באישום הראשון מייחסים לנאשמת 1 ביצוע עבירות.

2. ב"כ הנאשמת מתנגד בתוקף לתיקון כתב האישום ולטעמו יש לדחות את הבקשה על הסף. לטענתו, המבקשת אינה יכולה עוד לתקן את כתב האישום על דרך הגשת הודעה שכן, תשובה לכתב האישום כבר ניתנה בדיון ביום 9.6.24 ואין מדובר בשלב שבטרם מתן מענה לכתב האישום כפי שהמאשימה טועה לחשוב. יתרה מזו, גם בקשה לתיקון כתב אישום, המאשימה כבר אינה מוסמכת להגיש לאחר שכבר ניתנה הכרעת דין ביום 9.6.24.

3. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, מצאתי להיעתר לבקשה לתיקון כתב אישום וזאת מהטעמים הבאים:

4. ראשית, עיון באישום הראשון שבכתב האישום המקורי מלמד שהעבירות נשמטו מפרק הוראות החיקוק בשל טעות אנוש שהרי בסעיף 5 לפרק העובדות נאמר "במעשיהם המתוארים לעיל, הנאשמים איימו... והנאשמת לבדה החזיקה סכין". מכאן ברור שהאישום הראשון ייחס לנאשמת עבירות איומים והחזקת סכין. יאמר, כי לאורך תיאור עובדות האישום הראשון פורטו המעשים המגבשים לכאורה עבירה של איומים והחזקת סכין שלא כדין. על כן, נראה בבירור כי הוראות החיקוק הושמטו בשל תקלה וחוסר תשומת לב מצד המאשימה. תקלה כזו, אף שהיא תקלה מצערת שלא אמורה להתרחש, ולמצער אמורה להיות מתוקנת בסמוך, איננה יכולה להכריע גורלו של אישום. סבורני שהבחינה צריכה להיות מהותית. ממילא, אין הצדקה להורות על דחיית הבקשה אף בשלב זה. בסופו של יום ההליך הפלילי אינו "משחק אשקוקי" ויש לתת לאינטרס הציבורי הטמון במיצוי ההליך עם הנאשמת וכן חקר האמת, משקל מכריע יותר אל מול התועלת האישית שיכולה לצמוח לנאשמת מהטעות הצורנית של המאשימה.

5. שנית, יש צדק רב בטענות ב"כ הנאשמת לפיה הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ולאחר שהנאשמת כבר הודתה בחלק מכתב האישום והודאתה נרשמה. אכן, אין מדובר בהודעה על תיקון כתב האישום אלא בבקשה לתיקון שהוגשה באיחור ניכר. עם זאת, עיון בפרוטוקול הדיון מיום 9.6.24 מלמד כי הנאשמת הודתה באישומים 4 ו-5 ולא נתנה תשובה ביחס לאישום הראשון חרף האמור בעובדותיו. על כן, נראה בעיניי שבנוגע לאישום הראשון, לא ניתן עדיין מענה לאישום. בנסיבות האמורות, אף שניתנה הכרעת דין לצורך צירוף והודאת הנאשמת נרשמה (בלא הרשעה), דומה שאין לסתום את הגולל מפני בקשת התביעה.

6. שלישית, בע"פ 951/80 קניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 505 (1981) (להלן: "עניין קניר") נקבע כי לבית המשפט מוקנית סמכות לתקן את כתב האישום בכל שלב של המשפט, אף לאחר הסיכומים, זאת הגם שיש להתייחס בזהירות לבקשות המוגשות בשלב מאוחר של ההליך. במקרה זה, הנאשמת הודתה באישומים 4 ו-5, שלא במסגרת הסדר, וניתנה הכרעת דין לצורך צירוף במסגרתה נרשמה הודאתה. לפיכך, נטען כי בשלב זה, לא ניתן להורות על תיקון כתב האישום משום שכבר ניתנה הכרעת הדין. אלא שעיון בתשובת הנאשמת לכתב האישום מלמד מפורשות כי בייחס לאישום הראשון, לא ניתנה כל תשובה או התייחסות על ידי הנאשמת או ב"כ. לפיכך, לא ניתן לטעון שניתנה הכרעת דין ביחס לאישום זה. ככל שהנאשמת תכפור באישום זה, זכויותיה לא ייפגעו ולא תקופח הגנתה, אף שדבר זה עלול להוביל לסרבול פרוצדוראלי מסוים לנוכח בקשת הצירוף.

7. רביעית, הנאשמת טרם הורשעה בדין גם בייחס לאישומים 4 ו-5 בהם הודתה. אמנם הנאשמת הודתה בחלק מהאישומים (אישומים 4 ו-5) אך לא ניתנה הכרעת דין מרשיעה. כך גם הודאתה של הנאשמת לא התקבלה בעקבות הסדר טיעון ובמסגרת ויתור דיוני על טענות מטענותיה.

8. נוכח כל אלו, נעתר לבקשה ומתיר תיקון כתב האישום כמבוקש. הנאשמת תיתן תשובתה בייחס לאישום הראשון במסגרת הליך זה בפניי או במסגרת הליך תיק הצירוף.

9. המזכירות תמציא ההחלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אב תשפ"ד, 27 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.