החלטה

א. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה וצו איסור השימוש שהוטלו בגזר הדין שניתן בהליך זה ביום 15.12.2016. במסגרת גזר הדין נקבע כי צווי ההריסה יבוצעו עד ליום 1.6.2019 וכי באותו מועד גם ייכנס לתוקפו צו איסור השימוש. ייאמר כבר כעת כי ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי על ידי המבקשים נדחה (עפ"א (מחוזי חיפה) 61318-01-17 סואעד נ' מדינת ישראל (25.7.2017) ואף בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המבקשים לבית המשפט העליון נדחתה (רע"פ 6954/17 סוואעד ואח' נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (26.12.2017)).

ב. הבקשה מוגשת מכוח הוראות סימן ח' פרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, וזאת בשים לב לקביעתו של בית המשפט המחוזי במסגרת עתירה שהגישו המבקשים (עת"מ 3195-11-24 סואעד ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל ואח') בה דחה את הבקשה למתן סעד ביניים בדמות עיכוב צו ההריסה וצו איסור השימוש, עד לדיון בעתירה גופה. הטעם לדחיית הבקשה לסעד ביניים בעתירה המנהלית נעוץ בקיומו של אפיק משפטי חלופי בדמות פנייה לבית משפט זה להארכת מועד ביצוע הצו או עיכובו. נקבע כי דרך זו עדיפה על בקשה למתן צו ביניים במסגרת עתירה מנהלית, וצוינו הטעמים לכך.

ג. הבקשה שלפניי לא מתייחסת לתנאים הקבועים בסעיף 254ט לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, ויש בך כד להביא לדחייתה, בפרט לאחר שבית המשפט המחוזי הטעים בהחלטתו כי האפיק המשפטי החלופי לפני בית משפט זה עדיף על מתן צו ביניים בעתירה מנהלית בשל כך ש"דיון בהארכת או עיכוב ביצוע צו ההריסה בהליך זה עשוי להפר את האיזונים שנקבעו בחוק התכנון והבניה בכל הקשור לתנאים בגדרם יש לערוך את הדיון בעיכוב ביצוע צווי הריסה". נאמר באותה החלטה כי חוק התכנון והבניה כולל הסדרים מפורטים לגבי אופן הפעלת הסמכות, הן דיונית הן מהותית.