(להלן: "ההחלטה")

תמצית טענות הצדדים

3. לטענת המבקש ההחלטה על הפחתה חלקית של גובה ריבית הפיגורים שנותרה לתשלום ותשלומה בפרק זמן קצר, שמטרתה הייתה להטיב את מצבו של המבקש, אינה ניתנת ליישום על ידו, שכן המשמעות של ההחלטה כי התשלום החודשי יעמוד על יותר מ-1000 ₪ בחודש בעוד במסגרת הסדר החוב אשר הוטל על המבקש נקבע כי הוא ישלם 150 ₪ בלבד. המבקש חזר על טענתו לפיה המשיב 2 כבר פוצה בסכום קרן הפיצוי ואף מעלה מכך, והוא עצמו עומד בתשלומים חרף מצבו הכלכלי הקשה. לסיכום נטען, כי קיימת במקרה זה הצדקה לבחינה נוספת של השאלה האם יש מקום לביטול מלוא סכום ריבית הפיגורים שהתווספה לחוב הפיצוי.

4. המשיבה 1 מתנגדת לבקשה מהטעם שלא חל כל שינוי בנסיבות, ולא נפלה טעות בהחלטת בית המשפט אשר התחשב בנסיבותיו של המבקש, הפחית את הסכום, ואף פרס את חובו של המבקש. בנוסף ציינה כי המשיב 2 מתנגד לבקשה. הפנתה לפסיקה.

דיון והכרעה

5. סעיף 69(ג)לחוק העונשין קובע כי החלטה בבקשה לביטול תוספת פיגורים "ניתנת לערעור כהחלטה אחרת של אותו בית משפט בענין אזרחי, אם ניתנה רשות על כך מאת נותן ההחלטה". ר' בהקשר זה גם ע"פ 3130/04 ג'בארין נ' מדינת ישראל.

במסגרת הדיונים שקדמו להצבעה על סעיף 69(ג)נאמר: "הסמכנו את ידיו של מי שנתן את ההחלטה הראשונה שישקול אם המקרה ברור כל כך וחד משמעי שאין מקום לטעון לנסיבות סבירות או אם הוא רוצה לאפשר לאותו אדם שסירב לפטור אותו מהתוספת שאולי יביא את עניינו פעם נוספת ואז יכול להיות שאינסטנציה אחרת תפטור אותו" עמ' 1164 לדברי הכנסת ינואר 73 - ההדגשות שלי ג.ק).

יודגש, כי נוכח סופיות הדיון (ככל שהבקשה תדחה) יש לנהוג באופן ליברלי עת בית המשפט בוחן את הבקשה (ר' רע"א 7575/19 אמנון סמרה נ' מגדל אחזקות נדל"ן בע"מ).

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי להיעתר לבקשה.

ראשית, עתירתו המקורית של המבקש לביטול תוספת הפיגורים התקבלה באופן חלקי כמפורט בס' 2 הנ"ל.

שנית, מדובר בהחלטה שניתנה בשיקול דעת, ולא בעניין חישובי מדויק או יישום הוראת חוק. בהתאם, לא מן הנמנע שערכאת הערעור תגיע למסקנה שונה על סמך אותם הנתונים שהיו בפניי.

כל זאת, ובהתחשב בעובדה שהחלטה בבקשת רשות הערעור הינה החלטה שאינה ניתנת להשגה, מצדיקים לטעמי את קבלת הבקשה.

7. לאור האמור לעיל ניתנת למבקש רשות ערעור.

8. להודיע לצדדים.

ניתנה היום, ב' כסלו תשפ"ה, 03 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.