החלטה

1. בפני בקשת המאשימה להציג בפני עדת תביעה, את פרוט' עדותה בחקירה הנגדית, בשל מורכבות עדותה וחלוף הזמן בין הפסקת עדותה לבין המשכה בדיון הקרוב.

2. ההגנה מתנגדת לבקשה בטענה שהתביעה אינה רשאית לעשות כן מאחר והעדה בעיצומה של חקירה נגדית.

3. לאחר העיון נמצא לקבל את הבקשה, הטעם לכך נעוץ בזמן הרב שחלף בין עדותה של עדת התביעה, לבין עדותה בישיבה הקרובה, ובשל מורכבות עדותה וּמִשּכָה, המתבטאים בין היתר, בחקירה נגדית ארוכה מאוד, אשר נפרשה על פני 119 עמודים. העדה לא תזכור בישיבה הקרובה את מה שהעידה באותה ישיבה, ואילו נותרה על דוכן העדים, קרוב לוודאי שהייתה זוכרת, וניתן היה לעמת אותה עם דברים שאמרה. לכן, מן ההגינות לאפשר לה לקרוא את עדותה, בטרם תשוב לדוכן העדים.

4. בעניין זה נפסק: "הצורך לראיין עד יותר מפעם אחת יכול להתעורר גם כאשר עדותו של העד אינה מסתיימת בישיבה אחת, והמשך עדותו נדחה לישיבה אחרת, ובמיוחד כאשר בין תחילת העדות ובין ההמשך שלה עובר פרק זמן לא קטן. אין, אפוא, לקבוע כלל נוקשה, שבא-כוח של בעל דין אינו רשאי לראיין עד מחדש בהפסקה שחלה במתן העדות" (מתוך ע"פ 840/79 - גבריאלי בעמ' 375; ראו גם: ע"פ 685/81 אהרוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לז (1) 673 (1983); ספרו של פרופ' א. הרנון, דיני ראיות, חלק א, בעמ' 54). יצוין כי בעניין גבריאלי דחה בית המשפט העליון את טענת ההגנה, כי יש להתעלם מדברי העדה לאחר שקראו לה בהפסקה בין שתי הישיבות את שהעידה בבית המשפט ואת הודעותיה, ובלשון בית המשפט העליון (כב' השופט י' כהן): "אין לקבל את הטענה, שבית המשפט היה חייב להתעלם מכל מה שחידשה העדה, אחרי שקראו לה בהפסקה בין שתי הישיבות את עדותה בבית המשפט ואת הודעותיה במשטרה" (שם, בפסקה 5).