1

שתי בקשות מקבילות עומדות לפתחו של ביהמ"ש: האחת, בקשת המשיבה, היא המרכז לגביית קנסות (להלן: "המרכז) להוציא כנגד המשיב פקודת מאסר חלף קנס; והשנייה בקשתו של המבקש לביטול תוספת פיגורים לקנס שהוטל עליו, לדחות מועד תשלום הקנס עד לאחר שחרורו של המבקש מהמאסר אותו הוא מרצה כעת, ולפרוס החוב לשיעורין.

2

המבקש, אשר הורשע בעבירות של החזקת מקומות למשחקים אסורים, אירגון הימורים לא חוקיים, הלבנת הון והדחה בחקירה, נדון במסגרת הסדר טיעון, בין היתר, ל-14 חודשי מאסר בפועל ולתשלום קנס בשיעור של 350,000 ₪. בהתאם לגזר-הדין, היה על המבקש לשלם את הקנס החל מיום 01/08/13 ב-80 תשלומים שווים ורצופים בכל 1 לחודש. עוד נקבע, כי פיגור באחד התשלומים יעמיד לפירעון מיידי את יתרת הקנס. עד היום, ולמרות חלוף הזמן וחלוקת הקנס לתשלומים רבים ביותר, לא שולם הקנס, ועל כן, פנה המרכז לביהמ"ש בבקשה לחתום על פקודת מאסר חלף הקנס. כשהתברר שהמבקש מצוי במאסר (במסגרת תיק אחר), וכדי לוודא, כי ההודעות מטעם המרכז הגיעו לידיו בטרם הוגשה הבקשה האמורה, נעשתה פנייה לצדדים בעניין זה. בטרם ניתנה ההחלטה בבקשת המרכז, הגיש המבקש את בקשתו לאפשר לו לשלם את הקנס המקורי, ואף זאת בתשלומים.

המרכז התנגד לביטול תוספת הפיגורים וזאת הן מכיוון שהמשיב לא מיצה את ההליך המנהלי הפתוח בפניו להסדרת החוב; הן מכיוון שחלף זמן רב מאז אמור היה החוב להיות משולם; והן מכיוון שכבר ניתנו לו הזדמנויות רבות ביותר לשלם את החוב, לרבות הפחתת פיגורים ופריסת תשלומים שכבר ניתנו לו בעבר לבקשתו וגם בהם לא עמד. יחד עם זאת, ולפנים משורת הדין, הציע המרכז, כי במידה והמבקש ישלם סך של 150,000 ₪ מקרן החוב באופן מיידי, יגיש בקשות מסודרות לפריסת יתרת החוב ויעמוד בהסדר התשלומים, תבוטל פקודת המאסר שביהמ"ש התבקש לחתום עליה.

ב"כ המאשימה (פמ"ד) השאירו את ההחלטה לשיקול דעת ביהמ"ש, בהתאם לתגובת המרכז.

המבקש, לעומת זאת, טען כי הוא חסר יכולת כלכלית לעמוד בתשלום הקנס בשל היותו אסיר (צוין, כי הוא מרצה עונשו בכלא חרמון ו"התנהלותו כאסיר מופתית"); ואשתו, אשר מפרנסת בדוחק את ארבעת ילדי בני הזוג, אך קיבלה הפטר ואף לה אין יכולת כלכלית לסייע לו, ועל כן, ההצעה של המרכז לגביית קנסות להפקיד, כתנאי לפריסת החוב לתשלומים, סך של 150,000 ₪ על חשבון החוב "אינה סבירה ואיננה הגונה, בלשון המעטה" (סעיף 9 לתגובת המבקש להודעת המרכז). כבר כאן אציין, כי בחירת המילים הנ"ל, לכל הפחות אומללה ומיותרת, שהרי הצעת המרכז בוודאי שאיננה בלתי הגונה, גם אם המבקש אינו יכול לעמוד בה, וחבל שכך התנסח ב"כ המבקש.

עוד נטען מטעם המבקש, כי "מובן שהמדינה תיתרם לאין שיעור יותר מכך שהמבקש יעבוד כאדם חופשי, לאחר ריצוי מאסרו, על מנת להשית את שווי הקנס עד תומו, מאשר תמומן תקופה של שנת מאסר נוספת על חשבון המדינה ובלי שישולם הקנס, ודומה שהדברים ברורים" (סעיף 11 לתגובה הנ"ל).

המבקש היה אמור להתחיל לשלם את החוב על פי גזר הדין כבר לפני כ-4 שנים, ולמרות דחיות רבות שנתנו לו; ולמרות שהחוב נפרס לתשלומים רבים, גם לאחר שאחר בתשלום התשלום הראשון - עד היום לא שולם ולו שקל אחד על חשבון החוב. טענתו העיקרית של המבקש לאי תשלום החוב הינה חוסר יכולת כלכלית בשל כך שהמבקש נשפט פעם נוספת לאחר ששוחרר מהמאסר נשוא התיק שבפנינו, ומכאן שהוא חסר יכולת כלכלית לשלם את החוב. אולם, טענה זו לאו טענה היא, שכן המבקש אמור היה להתחיל לשלם את החוב הרבה לפני שנעצר במסגרת התיק בגינו הוא מרצה את מאסרו הנוכחי (08/06/16), וממילא - המאסר אותו הוא מרצה נגזר עליו בשל התנהגותו ובשל מעשים פליליים שביצע.

בנסיבות אלה, הצעת המרכז לגביית קנסות הינה ראוייה, סבירה ואף לפנים משורת הדין.

3

אשר על כן, בקשתו של המבקש - נדחית ופקודת המאסר שהוגשה מטעם המרכז לגביית קנסות תחתם, כמבוקש.

כמו כן, רשמתי בפני את הצעת המרכז לגביית קנסות, כפי שהיא מופיעה בסעיפים 28 עד 31 לתגובתם מיום 21/12/17, והמבקש רשאי לפעול בהתאם להצעה זו.