1

1.         במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים, תוקן כתב האישום המקורי, אשר ייחס לנאשם עבירת רצח ועבירות נלוות, הנאשם הודה בעובדות שבכתב האישום המתוקן, ובהתאם הורשע בביצוע עבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. הסדר הטיעון כלל גם הסכמה לעתור במשותף לגזור על הנאשם 20 שנות מאסר לריצוי בפועל, מיום הסגרתו לישראל.           

            מעובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה הנאשם עולה, כי בלילה שבין 31/01/10 ל-1/02/10, הגיע הנאשם יחד עם בן דודו סטניסלב ודניקוב לדירתו של לאוניד יריומיץ' (יליד 1975, להלן: "המנוח") באשדוד. בהיותם במטבח בדירת המנוח, שתו השלושה אלכוהול והיו בגילופין. בין הנאשם וודניקוב לבין המנוח התפתח ויכוח, במהלכו תקפו השניים את המנוח בצוותא חדא תוך כדי כך שהיכו בו פעם אחר פעם בחוזקה ובאכזריות, בין היתר, באמצעות חפצים שנטלו מהמטבח. הם היכו את המנוח באמצעות החפצים האמורים, בעיקר בראשו, חנקו אותו בכוח וגרמו לו חבלות רבות.

            בהמשך, כיסו הנאשם ובן דודו את המנוח, או חלק מגופו, בשמיכה שהייתה בדירה ונמלטו מהמקום בהותירם את המנוח מוטל על הרצפה.

            כתוצאה ממעשי הנאשם וודניקוב מת המנוח, כאשר מותו נגרם מנזק חמור למוח עם דימומים תוך גולגולתיים ושבר דחוס בגולגולת, וזאת בעקבות חבלות קהות בראש, בשילוב עם תשניק (חנק) מכני בעקבות הידוק לולאה סביב לצוואר עם שברים בשלד הגרון ודימומים בבלוטת התריס.

            בסמוך לאחר האירועים הנ"ל, ביום 01/02/10, הגיעו הנאשם וודניקוב לשדה התעופה בן-גוריון, רכשו כרטיסי טיסה לטיסה היוצאת לסנט-פטסבורג, ונמלטו מהארץ בטיסה שיצאה בשעה 13:20.

            ביום 31/05/13, הוחזר הנאשם לארץ על ידי משטרת ישראל במסגרת הליכי הסגרה שננקטו נגדו.                 

2

2.         ב"כ הצדדים נימקו את הסדר הטיעון שנערך ביניהם בעיקר בקושי הראייתי להוכיח, כי מותו של המנוח נגרם לאחר שהתגבשה אצל הנאשם ושותפו כוונה תחילה הנדרשת להוכחת עבירת הרצח. כן הוסכם בין הצדדים, כי הנאשם הוסגר ארצה בגין עבירת ההמתה ולא בגין העבירות הנוספות שיוחסו לו בכתב האישום המקורי, וגם נתון זה עמד לעיני הצדדים עת התגבש הסדר הטיעון. היות וחלק מהעובדות שבתיק החקירה משקפות את התנהגות הנאשם, לפחות לגבי ההימלטות מהדין סמוך לאחר ביצוע הרצח, גם אם הנאשם לא הורשע בעבירה זו, ניתן לכך ביטוי בהסכמה העונשית.

            עוד נתון שנלקח בחשבון על ידי ב"כ הצדדים בעת גיבוש הסדר הטיעון, הוא העובדה שהשותף לא הועמד לדין, היות והוא בעל אזרחות רוסית. נטען, כי נעשים מאמצים לחיקור דין בחו"ל בעניינו של השותף, והעניין נמצא בהליך מתקדם.

            התובעת הגישה במסגרת טיעוניה לעונש את חווה"ד של המעבדה הניידת, אשר תיעדה את זירת העבירה ואת גופת המנוח, וכן את רישומו הפלילי של הנאשם הכולל 2 עבירות קודמות, הראשונה משנת 2005 בגין עבירות אלימות כלפי בת זוג, והשנייה, משנת 2007 בגין עבירה של החזקת סם מסוכן לשימוש עצמי. היא ציינה, כי על הקשר של הנאשם ושותפו לזירת האירוע ניתן היה ללמוד, רק מממצאים של ט.א. ו-DNA שקשרו אותם למקום.

            התובעת הוסיפה וציינה, כי הנאשם נעצר בקזחסטן ביום 17/09/12 והוסגר ארצה ביום 31/05/13. עד היום, לדבריה, לא נשמע כל הסבר מפיו באשר לנסיבות ביצוע העבירה וגם לא ידוע טיב הקשר שהיה בינו לבין המנוח.

            התובעת הדגישה, את האכזריות שבמעשי הנאשם, כאשר הוא ושותפו נטלו מכל הבא ליד מתוך מטבחו של המנוח, כדי להכות במנוח שוב ושוב. הם נעזרו, למשל, במחבת וחבטו באמצעותו בראשו ואף הרתיחו מים בקומקום ושפכו את המים הרותחים על גופו של המנוח.

הגם שכתב האישום שונה לעבירת הריגה, טענה התובעת, שמדובר בהריגה בדרגתה הגבוהה ביותר; ולאור החובה להעביר מסר מרתיע לכל מי שנוטל חייו של אחר באכזריות ופוגע בקדושת החיים, ומתוך מתן בכורה לשיקולי הגמול, ההרתעה האישית והרתעת עבריינים בכוח, גובש ההסדר העונשי ולפיו ייגזר על הנאשם העונש המקסימלי האפשרי בעבירת ההריגה, עונש של 20 שנה, מבלי לקחת בחשבון בתוך תקופה זו, את התקופה בא היה הנאשם במעצר בחו"ל.

3

הסנגור הצטרף לדברי התובעת תוך שהדגיש את המרת העבירה המיוחסת לנאשם מרצח להריגה. לדבריו, הדבר נעשה נוכח אינדיקציות שעלו מתיק החקירה, לפיהן התפתח ויכוח בתוך הדירה על רקע שתיית אלכוהול של כל המעורבים, ועל כן היה קשה להוכיח את המחשבה הפלילית הנדרשת לעבירת הרצח.

            הנאשם ביקש שלא להוסיף על דברי סנגורו.

3.         אין ספק שמעשי הנאשם אכזריים, קשים ומחייבים את הענישה המחמירה המבוקשת. הוא פגע בערך המקודש של החיים, ועל רקע שתיית אלכוהול, חבל והיכה את המנוח שוב ושוב, תוך שהסתייע בכל כלי אפשרי מתוך מטבחו של המנוח. די בעיון בתמונות זירת העבירה ובתמונות המנוח, כדי לקלוט מעט מהאכזריות האמורה.

אכן, על ביהמ"ש להעביר מסר חד וברור במקרים כגון אלה על-ידי ענישה מחמירה, ועל כן אנו מאמצים את הסדר הטיעון ודנים את הנאשם למאסר בפועל של 20 שנה, שיימנה החל מיום 31/05/13.

זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש העליון.

ניתן היום, כג' אדר תשע"ד, 23 פברואר 2014, במעמד הצדדים.