1

1.בפניי בקשת הנאשם לפטרו מתשלום תוספת פיגורים שהצטברה לגבי סכום הפיצוי שהוטל עליו בגזר הדין,בתיק זה, ביום 29.1.03, סך של 15.000 ₪.

הנאשם הגיש תצהיר בתמיכה לבקשתו בו צויין כי הרקע לבקשתו נעוץ במצבו הבריאותי והיותו מוכר כנכה בשיעור של 60 אחוז לפי קביעת המוסד לביטוח לאומי.במצב זה ציין הנאשם כי הוא מתקשה בכלכלת בני ביתו,ובוודאי ב תשלום הפיצוי המוגדל.הנאשם ציין כי גם תשלום הפיצוי בתשלומים מקשה עליו ביותר,ולתמיכה הוצגו מסמכים כלכליים המלמדים על יתרות חובה ,והעדר מקורות השתכרות.

2. הנאשם שילם כעת את מלוא שיעור הפיצוי,בסכום המקורי שנפסק,וזאת על רקע הערותיי כי בעיני ,זהו תנאי לדיון אוהד בבקשתו.

3.המאשימה התנגדה לבקשה ,הן בשל כך שחיוב בפיצוי ובתוספת נקבעו בגזר הדין ,שהפך לחלוט,ואין כל עילה לשנותו.עוד נטען כי הנאשם לא עמד בהסדר תשלומים שנערך לו עוד בשנת 2012 וכי אחת הזוכות בפיצוי ,עימה נוצר קשר, מיאנה לבקשתו.

דיון והכרעה:

3

4.על פי ההלכה הפסוקה,

"הסמכות לדון בבקשה לפטור מתשלום ריבית פיגורים בגין פיצוי מסורה לבית המשפט או הרשם ופשיטא שמדובר באותו בית משפט שגזר את דינו של המבקש ואשר הטיל עליו את חובת הפיצוי"(רע"א 4265/17 ג'ורן נ. מדינת ישראל)

בנסיבות שפורטו, סברתי כי יש משום טעם ראוי להעתר לבקשה .בגילו של הנאשם,מצבו הבריאותי והמשפחתי, ולאחר שעמד במילוי החובה הבסיסית לפיצוי המתלוננות,חרף קושי לגייס הסכום, ראיתי להעתר לבקשתו.

סוף דבר, אני פוטר את המבקש-הנאשם,מתשלומי התוספת שנצברה לסך הפיצוי שהוטל עליו בתיק זה.

העתק ההחלטה יועבר למשיבה ולמרכז לגביית קנסות.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ח, 06 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.