החלטה

1. המאשימה הגישה כתב אישום נגד הנאשמים. ביום 28.10.24 כתב האישום נקרא באוזני הנאשמים. ביום 30.12.24 השיבו הנאשמים לכתב האישום בדרך של "כפירה כללית", וציינו כי ישיבו תשובה מפורטת לאחר שתוסדר העברת מלוא חומר החקירה.

2. ביום 9.1.25 עתרה המאשימה לתקן את כתב האישום, כך שלסעיף 7 לכתב האישום לאחר המילים "רימון הרסס" יתוספו המילים "כשהוא ללא נצרה וכשהוא".

3. נאשם 3 מתנגד לתיקון. לטענת נאשם זה הבקשה הוגשה בשיהוי לא מוצדק; רק לאחר שההליך הועבר למותב נוסף לצורך שמיעת ראיות; ורק לאחר שהנאשמים השיבו לאישום.

4. יתר הנאשמים לא השיבו לבקשה, ובהתאם להחלטה מיום 9.1.25 יש לראותם כמי שמסכימים לה.

5. דין הבקשה להתקבל, ולטעמי לא היה כל מקום שנאשם 3 יתנגד לה.

6. סעיף 91 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ) קובע כי עד תחילת המשפט התובע רשאי להודיע על תיקון כתב האישום. המשמעות המקובלת היא כי מדובר בשלב שבו כתב האישום הוגש אך טרם הוקרא (ראו למשל ע"פ 6168/20 מדינת ישראל נ' שמבה, פיסקה 20 (9.6.2022); יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים חלק שני: הליכים שלאחר כתב אישום כרך א 948 (מהדורה מעודכנת, 2009)). סעיף 92(א) לחסד"פ קובע כי לאחר תחילת המשפט, היינו לאחר ההקראה, "בית המשפט רשאי בכל עת... לבקשת בעל דין, לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן". המונח של "הזדמנות סבירה להתגונן" התפרש בע"פ 5019/09 חליווה נ' מדינת ישראל, פיסקה 25 (20.8.2013) שם הפנה בית המשפט לפסק דין קודם שהתייחס אל היסוד ה"טכני דיוני", היינו הזדמנות להביא ראיות ולחקור עדים בנוגע לעניין מושא התיקון, והיסוד ה"ענייני מהותי", היינו אפשרות לפתח קו הגנה שיוכל לאפשר לו להתגונן.