החלטה

1. בית הדין עיין בבקשת הנאשמים לביטול כתב האישום ובתגובת המאשימה לבקשה.

2. בתגובתה טוענת המאשימה שאין רשויות האכיפה של המדינה מוסמכות לאכוף איסורים פליליים הקבועים בחוקים שאינם מנויים בנספח 6 לתקנון המועצות המקומיות (יהודה והשומרון), תשמ"א-1981, בגין מעשים שבוצעו ביהודה ושומרון.

3. בטרם תינתן רשות לנאשמים להשיב לתגובת המאשימה, בית הדין מציע למאשימה לשקול את עמדתה, שכן על פני הדברים, הקביעה שאין למאשימה סמכות לאכוף הוראות חקיקה ישראליות המגדירות עבירות פליליות, שאינן בגדר "דיני עבודה" לפי נספח 6 לתקנון המועצות המקומיות (ולדוגמה שהוזכרה בתגובה: חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958), בגין מעשים שבוצעו "באזור" ושהיו בגדר עבירה לו בוצעו בישראל, אינה מתיישבת עם הוראת תקנה 2(א) לתקנות שעת חירום (יהודה והשומרון - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשכ"ז-1967 (להלן: "תקנות שעת חירום").

4. כן עולה השאלה אם לא ניתן לראות בהוראות החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"א-2011, כ"הוראות הדין החל בישראל בנוגע לעבירות של ברירת משפט ולעבירות מינהליות", כאמור בתקנה 2(ב) לתקנות שעת חירום.

5. עמדת המאשימה תוגש תוך 15 ימים.

ניתנה היום, י"ז אדר תשפ"ה, (17 מרץ 2025), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.