החלטה

לפני בקשה לביטול כתב אישום בשל אכיפה בררנית.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירות בניגוד לצו הגז (בטיחות ורישוי)(בטיחות ההחסנה של מיכלים ומיכלי מחנאות במחסן גפ"מ ובמחסן עזר), תשנ"ב- 1992, יחד עם סעיף 25 לחוק הגז (בטיחות ורישוי), תשמ"ו- 1989.

בהתאם לאמור בסעיף 1 לכתב האישום, הנאשם הנו הבעלים של השטח בו בוצעו העבירות והוא מואשם כי ביצע אותן בצוותא חדא עם הנאשם 1 (סעיפים 3-5).

אציין למען הסדר הטוב, כי הנאשם 1 כבר נדון.

בתמצית - טענת הנאשם היא, כי המאשימה נקטה באכיפה בררנית בכך שהגישה כתב אישום נגדו, אך לא הגישה כתב אישום נגד אביו של הנאשם 1, אשר ע"פ עובדות האישום הראשון בכתב האישום הנו הבעלים של השטח בו בוצעו העבירות נשוא האישום הראשון. לטענת הנאשם, אף המאשימה בטיעוניה לעונש בעניינו של הנאשם 1 טענה כי השטח הנו בשליטתו הבלעדית של הנאשם 1 (סעיף 6 למסמך השלמת טענות) ומכאן כי נעשתה הבחנה פסולה בין אביו של הנאשם 1 לבין הנאשם 2, שכן שניהם בעלי שטח בו בוצעו עבירות, אולם רק נגד אחד מהם הוגש כתב אישום.

בדיון שהתקיים בפני ביום 2.7.24, טענה המאשימה כי אין לטענה על מה לסמוך, אולם ביקשה להגיש תגובתה (עמ' 34, שורה 23). בהחלטה מאותו היום, הוריתי על הגשת תגובה בכתב עד ליום 11.8.24. משלא הוגשה תגובה, אפשרתי למאשימה להגיש תגובתה עד ליום 25.8.24, אולם גם עד למועד זה לא הוגשה כל תגובה.

על אף שלא הוגשה התייחסות נוספת לטענות מטעם המאשימה, עיינתי בעובדות כתב האישום, הפרוטוקול מיום 23.6.23 והטענות שהועלו הן בדיון בפני ביום 2.7.24 והן במסמך השלמות הטענות מטעם הנאשם שהוגש ואני סבורה שלא ניתן, בשלב הזה, להכריע בטענה מבלי לשמוע ראיות.