4. על פי עובדות האישום השני, ביום 10.11.23 בשעה 19:57 או בסמוך לכך, בעודם בבית, השתולל הנאשם והמתלוננים פנו להגשת תלונה בתחנת המשטרה. עם שובם הביתה, בעודם ברכב בחניית הבניין, הבחינו בנאשם קרב לעברם. אז החל הנאשם מכה באגרופיו על חלון הרכב בעודו צועק "תביאו לי מפתח". בתגובה, מסרה לו המתלוננת את מפתחות הדירה והנאשם עלה הביתה, שבר את מסך הטלוויזיה ובחלוף כחצי שעה, ירד לרכבו ונסע מהמקום.

5. על פי עובדות האישום השלישי, ביום 13.11.23 בשעה 07:00 או בסמוך לכך, הגיע נאשם לבית וביקש מהמתלוננת בתחינה כי תקבל אותו לביתה ותבטל את צווי ההרחקה מאחר ואין לו היכן ללון.

המתלונן שהיה אותה שעה בבית הבהיר למתלוננת כי עליהם לפנות למשטרה ובתגובה ביקש הנאשם כי לא יעשו כן. או אז חיטט הנאשם בתיקה של המתלוננת, חיפש אחר צרור המפתחות ונטל אותו עמו. המתלוננת יצאה מהבית לעבודתה בגן הילדים בעוד הנאשם הולך בעקבותיה. בהגיעה לגן פתח הנאשם את השער והתחנן בפניה כי תחזור בה מתלונתה. באותה העת התקשר א.ב. למתלוננת ושאל אם היא במצוקה, מששמע הנאשם כי בכוונתם להזעיק את המשטרה, החל להשתולל, הכה בפניה של המתלוננת סמוך לאוזנה ועזב את המקום.

6. על פי עובדות האישום הרביעי, ביום 13.11.23 חתם הנאשם בתחנת משטרת ראשון לציון על כתב ערובה שנערך על פי החלטת קצין משטרה, במסגרתו נאסר עליו להיכנס לבית ולא ליצור קשר בכל דרך שהיא או להיפגש עם ההורים והאחים לתקופה של 15 ימים- עד לתאריך 28.11.23.

ביום 17.11.23 בשעה 11:00 או בסמוך לכך, ניגש הנאשם למתלוננת ודרש ממנה כספים. לאחר שהבהירה המתלוננת כי אין בידה כסף, קרב אליה הנאשם ואיים כי יהרוג אותה אם לא תמלא אחר מבוקשו. מיד בהמשך הצליחה המתלוננת להימלט לחדר המדרגות.

7. על פי עובדות האישום החמישי, ביום 21.11.23 במסגרת מ"י 40428-11-23 הורה בית המשפט, בין היתר כדלקמן:

א. הנאשם ישהה במוסד "בית מאזן" ברח' וינגייט בהרצליה, לכל הפחות למשך 14 ימים.

ב. הנאשם יורחק מהעיר ראשון לציון למשך 14 ימים

ג. איסור יצירת קשר עם המעורבים בפרשה, לרבות בני משפחות, עד ליום 24.11.23

עוד הובהר כי אין בהחלטה זו כדי לבטל צווי הרחקה או איסור יצירת קשר אחר, ככל שקיימים.

ביום 3.12.23 בשעה 14:45 או בסמוך לכך, בעוד המתלונן ממתין למעלית בבית מגוריו, הגיח הנאשם ונכנס עמו למעלית הבניין.

המתלונן הבהיר לנאשם כי אינו יכול להיכנס לבית, ובתגובה צעק לעברו הנאשם. השניים יצאו יחדיו מהמעלית בקומה השלישית, תוך שהמתלונן שב ומבהיר לנאשם שלא להיכנס עמו לבית. בתגובה ניסה הנאשם ליטול את צרור המפתחות מידיו של המתלונן והחל מכה אותו בפלג גופו העליון, חזהו, צווארו ראשו וידיו.

מיד בהמשך נטל הנאשם מוט ארוך העשוי פלסטיק (להלן: "המוט") הכה עמו בדלתות הבניין ואף דחף אותו לעבר בטנו של המתלונן תוך שממשיך וצועק לעברו ונמלט מהמקום. כתוצאה ממעשיו נגרמה למתלונן חבלה בידו הימנית ואדמומיות בבית החזה ובצווארו.

בהמשך לכך, בשעה 18:57 או בסמוך לכך, שב הנאשם לבית, הלם בדלת הכניסה והיא נפתחה, הנאשם ניגש לחדר השינה בו הייתה המתלוננת ודרש ממנה כסף, המתלוננת יצאה לסלון הבית, בעודה מזעיקה משטרה והנאשם בעקבותיה, מתלהם ואומר "אתם תסבלו ממני", בעודו מסתובב ברחבי הבית. מיד בהמשך ניגש לעבר המתלונן, בעט בשולחן הסמוך והשולחן נפל ופגע בזרועו הימנית של המתלונן וגרם לו לחבלה. או אז ירק הנאשם בפניו ועזב את הבית.

רישום פלילי

8. לחובת הנאשם הרשעה משנת 2023 בגין ביצוע עבירה של הסעת תושב זר השוהה שלא כדין, בגינה נדון לריצוי 45 ימי מאסר בעבודות שירות .

תסקירי שירות המבחן

בעניינו של הנאשם הוגשו 7 תסקירים:

9. במסגרת התסקיר הראשון מיום 17.4.24 צוין כי הנאשם כבן 23 רווק, אשר טרם מעצרו נעדר מקום מגורים. לטענת הנאשם הוא מוכר במשרד הביטחון כנכה צה"ל בשיעור של 70%, על רקע אבחנתו בפוסט טראומה במסגרת השירות הצבאי והחל להסדיר זכאותו לקצבת נכות. הנאשם השלים 12 שנות לימוד וברשותו תעודת בגרות מלאה.

הנאשם מסר כי לאחר שחרורו מהצבא חווה החמרה במצבו הנפשי, והוא סובל מכאבים כרוניים בגבו ובגפיו התחתונות בעקבות תאונות דרכים שעבר כרוכב אופנוע ובמסגרת תפקידו כשליח. הנאשם ציין כי הוא מטופל בטיפול תרופתי ונמצא במעקב אורתופד. כחצי שנה קודם למעצרו הסדיר רישיון רפואי לשימוש בקנביס שסייע לו בהתמודדות עם קשייו הנפשיים.

באשר למצבו הנפשי ציין הנאשם בפני שירות המבחן כי הוא התקשה להקפיד על מעקב פסיכיאטרי וטיפול תרופתי כנדרש במצבו.

ביחסו למשפחתו תיאר הידרדרות במערכת היחסים עם הוריו בשנים האחרונות, על רקע הקשיים שחווה והיעדר שיתוף פעולה מצדו עם התוכנית הטיפולית שהוצעה לו מטעם משרד הביטחון.

שירות המבחן התרשם במסגרת הליך המעצר ממצבו המורכב של הנאשם נפשית ותפקודית ומצא מוקדי הסיכון מגוונים הן בהיבט ההתמכרותי, הן בהיבט הנפשי והן בכל הקשור לקשייו בויסות מחוץ למשפחה וביחסיו עם הוריו.

הנאשם הדגיש את התמכרותו לסמים כסיבה להתנהגותו האלימה במסגרת המשפחתית והבין את הפסול בהתנהגותו. לדבריו, הוריו מעוניינים בטובתו, אך הוא התקשה לבקש עזרה ופעל מתוך מצוקה לקניית סמים.

הנאשם מסר כי בהיותו כבן 16 החל להשתמש בקנביס במסגרת קשרים שוליים שקיים ולאחר השירות הצבאי חזר להשתמש באופן יומיומי. כעת, השימוש בקנביס הוסדר אך הוא לא הסתפק בשימוש שהותר לו במסגרת הרישיון הרפואי, אלא צרך סמים נוספים באופן אינטנסיבי, לרבות סמים ממריצים מסוג קוקאין. הנאשם הביע רצונו להיגמל מהשימוש בסמים.

משיחה שקיים שירות המבחן עם אמו של הנאשם, הודגשה דאגת ההורים סביב שהותו של הנאשם במאסר ורצונה כי ישוחרר לטיפול בקהילה להתמכרויות. האם תיארה הידרדרות בתפקודו של הנאשם ועל אף המאמצים שערכה כדי לסייע לו, לא הצליחה מאחר ולא שיתף פעולה.

שירות המבחן התרשם כי המתלוננת חווה עייפות ותסכול מהתמודדות מתמשכת עם מצבו של הנאשם.

להתרשמות שירות המבחן, בשלב זה הנאשם נעדר מודעות מספקת לעצמו ולמשמעות תהליך הגמילה בו הוא מבקש ליטול חלק.

שירות המבחן סבו כי בעתיד יוכל הנאשם להיתרם בהליך טיפולי במסגרת תחלואה כפולה אך לא ניתן לקדם מהלך זה כעת, נוכח חוסר בשלותו והעובדה כי הוא נעדר כוחות.

נוכח האמור לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית ולהערכתו נדרש גבול ברור שיקבל ביטוי בענישה שתוטל על הנאשם, על מנת לבסס הרתעה מפני הישנות התנהגות פוגענית כלפי הוריו.

10. במסגרת התסקיר השני, מיום 5.5.24, ציין שירות המבחן כי נערכה פנייה לקהילת "אילנות" שם קיימת תוכנית טיפולית המתמחה בתחלואה כפולה, ואולם להערכת גורמי הטיפול שם, קשייו של הנאשם אינם מגיעים עד כדי צורך טיפולי בתחלואה כפולה.

נוכח האמור ומשהנאשם אינו מתאים לטיפול בקהילה רגילה לא היה בידי שירות המבחן להציע מסגרת טיפולית.

11. במסגרת התסקיר השלישי, מיום 7.5.24, עדכן שירות המבחן כי שב ושקל עמדתו, נוכח היות הנאשם מכור לחומרים ממכרים ובהיעדר מאפיינים עברייניים עמוקים ולהערכתו נראה כי יש לאפשר קיום הריאיון לקהילה הטיפולית "אילנות".

12. במסגרת התסקיר הרביעי, מיום 26.5.24, עלה כי התקיים ריאיון קבלה לנאשם בקהילה הטיפולית "אילונות", והנאשם נדרש לקדם את הבדיקות הרפואיות הדרושות.

13. בתסקיר החמישי, מיום 6.6.24, צוין כי הנאשם ערך את הבדיקות הרפואיות הנדרשות אך נדרשים מסמכים רפואיים נוספים.

14. בתסקיר השישי, מיום 16.6.24 עדכן שירות המבחן כי הנאשם נמצא מתאים לטיפול בקהילה הטיפולית "אילנות" והומלץ לאפשר לו להיקלט במסגרת הטיפולית.

15. במסגרת התסקיר השביעי, מיום 27.6.24 עלה כי בסמוך לאחר הגעתו של הנאשם לקהילה הטיפולית "אילנות" ועוד טרם הושלמה קליטתו שם, עבר הנאשם אירוע רפואי שנחזה להיות אירוע אפילפטי. גורמי הטיפול בקהילה הזמינו אמבולנס שפינה אותו בלווית אמו, חניך ותיק בקהילה ואיש צוות הקהילה, לטיפול רפואי בבית החולים.

לאחר בדיקה נשאר הנאשם באשפוז.

16. בתסקיר השמיני מיום 3.7.24 צוין כי הנאשם שהה באשפוז בבית החולים בהשגחה לסירוגין של אימו ואיש צוות מטעם הקהילה ושוחרר מבית החולים לקהילה.

בבדיקת שתן שמסר בקהילה, נמצאו סימנים לשימוש בקנביס וככל הנראה הנאשם עשה שימוש בסם בימי אשפוזו.

בשל השימוש שעשה בסם, הודיעו גורמי הטיפול בקהילה הטיפולית כי לא יוכלו לקבל את הנאשם למסגרת הטיפולית ובהתאם לכך עליו לשוב למעצר.

בדרך לתחנת המשטרה פתח הנאשם את דלת הרכב ונמלט.

בנסיבות אלה המליץ שירות המבחן על המשך מעצרו.

ראיות לעונש

17. מטעם ההגנה הוגשו מסמכים רפואיים (נ/1): סיכום אשפוז מיום 26.6.24 ממנו עולה כי האירוע שחווה הנאשם בקהילה הטיפולית, עולה כדי אירוע פרכוס; סיכום אשפוז נוסף מיום 7.7.24 בגין אירוע פרכוס נוסף ואשפוז, אך הנאשם עזב את האשפוז על דעת עצמו ונערכו ניסיונות לאתרו;

עוד הוגשה, הערכת נכות פסיכיאטרית למשרד הביטחון מיום 18.3.23 (נ/2) ממנה עולה כי הנאשם סובל מהחמרה דיכאונית קשה ללא אובדנות, קיימת לו נכות של 70% והנאשם חייב להיות משולב בהליך טיפולי באופן מלא.

18. במסגרת הטיעונים לעונש העידה המתלוננת, אמו של הנאשם. לדבריה, הנאשם סובל מפוסט טראומה בעקבות שירותו הצבאי, שם נחשף להתאבדות חברו. המתלוננת תיארה כי נוכח מצבו הנפשי של בנה, פנתה למשרד הביטחון, אך לא נענתה. עוד הוסיפה את החסך של הנאשם באהבת אביו, וכי בתחילה לא היתה מעוניינת לערב את המשטרה. המתלוננת המשיכה ושיתפה בחסך של הנאשם באהבת אביו ובמפח הנפש שחוותה לאחר שקליטתו של הנאשם סורבה בקהילה הטיפולית בעקבות השימוש בסם.

האם הדגישה כי הנאשם זקוק לסיוע ולהשגחה רפואית ולא למאסר שיחמיר את מצבו.

טיעוני הצדדים לעונש

19. המאשימה עמדה על חומרת העבירות שביצע הנאשם, החשש של בני משפחתו מפניו ועל הערכים המוגנים בהם פגע.

המאשימה הגישה פסיקה וביקשה להעמיד את מתחם הענישה ההולם בין 18 חודשי מאסר לבין 36 חודשים.

המאשימה טענה, כי הנאשם לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו לשקם את חייו ולקבל מענה לצרכיו הטיפוליים, הדגישה את המסכנות הנשקפת ממנו ועתרה לעונש מאסר בן 24 חודשים לצד מאסר על תנאי.

20. ההגנה ביקשה להעמיד את מתחם העונש ההולם בין 6 חודשי מאסר ל-15 חודשים, הדגישה את הטראומה שעבר הנאשם במהלך שירותו הצבאי ואת העובדה כי אין לחובת הנאשם הרשעות קודמות ממין העניין. ההגנה הוסיפה וציינה כי הנאשם נתון במעצר כ-9 חודשים, תנאי הכליאה קשים עליו והוא מנוצל בכלא. עוד ציינה את את בקשתו של הנאשם להשתלב בהליך טיפולי ואת ההודאה ונטילת האחריות.

כאשר אלמלא היה לוקה בהתקף אפילפטי הוא היה נמצא שם עד עתה. בעת עזיבתו את

21. הנאשם הצר על טעותו בהפרת צו ביהמ"ש, ציין כי הפסיק את צריכת הסמים במהלך מעצרו והוא אינו מסוכן לאחרים. הנאשם תאר את הסבל בבית המעצר וביקש להשתחרר.

לדברי הנאשם, המדינה בגדה בו בכך שהגישה כנגדו כתב אישום רק בשל הפרת הצו. והבטיח כי לאחר שחרורו מהמאסר יטפל בעצמו.

דיון והכרעה

22. הנאשם, במעשיו, פגע בערכים המוגנים וביניהם כבודם של המתלוננים, ביטחונם האישי, רכושם, פרטיותם ושלוות נפשם. אינטרס החברה בעבירת האיומים הוא להגן על שלוות נפשו של הפרט מפני מעשי הפחדה והקנטה שלא כדין. כמו כן אציין כי הנאשם פגע בערכים המוגנים של שמירה על סדרי שלטון ומשפט בכך שהפר הוראות חוקיות וצווי בית משפט.

23. כעולה מכתב האישום הנאשם תקף את אביו המתלונן בכך שאחז בגרונו ולאחר מכן הכה בו מכת אגרוף והכל תוך שהוא מאיים עליו בפגיעה בחייו. במועד אחר, שבר את מסך הטלוויזיה בבית, ומספר ימים לאחר מכן השתולל ותקף את אמו המתלוננת סמוך לאוזנה.

24. הנאשם הפר את צווי קצין המשטרה וניגש לאמו ודרש ממנה כספים, על אף איסור יצירת הקשר ועל אף קיומו של צו הרחקה. בהמשך, הפר את צו בית המשפט ותוך שהפר את הצו תקף את אביו בכך שהכה אותו בבטנו באמצעות מוט וכן הכה בפלג גופו העליון, ראשו וידיו.

על אף הצו, שוב ניגש הנאשם למתלוננת, דרש ממנה כסף ובהמשך בעט בשולחן, פגע באמצעותו באביו וירק בפניו של אביו.

הנאשם נקט באלימות כלפי המתלוננים, התנהל בצורה אלימה, פוגענית ובריונית וניכר כי הוא נעדר מורא מפני החוק.

גם האיומים בהם נקט הנאשם, אינם של מה בכך וכללו פגיעה בחייו של אביו המתלונן.

25. מדיניות הענישה הנהוגה בעבירה בה הורשע הנאשם רחבה ונסמכת על חומרת המעשים. ראו למשל:

א. רע"פ 297/15 דניאל ברנסון נ' מ"י (21.1.15) המבקש הורשע בביצוע עבירות אלימות כנגד אמו שגרמו לה לחבלה בעינה. על המבקש נגזר עונש מאסר מותנה אך בית המשפט המחוזי החמיר בעונש והעמידו על 5 חודשי מאסר בפועל, זאת בשים לב להיות הנאשם נתון בגילופין בעת ביצוע העבירה, מצבו הנפשי ותקופת המעצר שגרמה לו לטראומה.

ב. בת"פ (רמ') 60153-06-22 מ"י נ' ג'זצאו (25.10.22) הורשע הנאשם בביצוע עבירות תקיפה סתם, איומים והיזק לרכוש במזיד. בית המשפט קבע מתחם ענישה הנע בין מאסר לחודשים ספורים לבין 12 חודשי מאסר בפועל ובסופו של דבר בשים לב לגילו הצעיר בהיותו כבן 27 והיעדר עבר פלילי, נגזרו על הנאשם 4 חודשי מאסר בפועל.

ג. ת"פ (חד') 17052-04-22 מ"י נ' גרבאן (19.9.22), הנאשם הורשע בביצוע שתי עבירות של דרישה באיומים של רכוש, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ובעבירה של הפרעת שוטר במילוי תפקיד, וזאת בגין כך שניגש לאמו (המתלוננת) עמה הוא גר ודרש ממנה 100 ₪, על רקע היותו משתמש בחומרים ממכרים. משסירבה, הכה בפניה באמצעות כף ידו וגרם לה לשטף דם ולנפיחות בשפתה. אחיו של הנאשם הרחיקו מהמתלוננת אך הלה שב, התקרב אליה ודרש ממנה שנית את הכסף. המתלוננת נתנה לנאשם כסף ועזבה את הבית. יומיים לאחר מכן אחז הנאשם בבית במקל מטאטא וכיוונו לעבר המתלוננת כמי שמבקש להכותה. המתלוננת ביקשה מהנאשם להמתין מספר רגעים בזמן שתלך להביא לו כסף, יצאה מהבית והזעיקה משטרה. כאשר השוטרים הגיעו למקום כדי לעצור את הנאשם, יצא הנאשם מאחד מחלונות הבית ונמלט בריצה עד שנעצר. בית המשפט קבע את מתחם הענישה ההולם בין מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר. בשים לב להרשעותיו הקודמות של הנאשם, גזר עליו בית המשפט 10 חודשי מאסר.

ד. בת"פ (ת"א) 32469-08-17 מ"י נ' סויסה (7.2.22) הורשע הנאשם בביצוע עבירות איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, בגין כך שחבט במתלונן באמצעות מכת אגרוף בפניו, גרם לו לנפיחות, ולאחר מכן איים עליו. בית משפט השלום קבע את מתחם העונש ההולם בין 5 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות לבין 15 חודשי מאסר. בהתחשב בעברו הפלילי, מצבו הרפואי וכלל נסיבותיו, נגזרו על הנאשם 7 חודשי מאסר בפועל.

ה. ת"פ (ב"ש) 12760-12-19 מ"י נ' אחמד אבו גראד (29.9.21) הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעובדות שני אישומים. במסגרת האישום הראשון הורשע בביצוע עבירות של ניסיון תקיפה סתם, תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק והיזק לרכוש במזיד, בגין כך שתקף את אחותו והכה בה באגרופים בשיניה הקדמיות, בראשה ובפניה, דחף אותה על הקיר וניסה לגלגל אותה במדרגות. המתלוננת ברחה לרכבה, הנאשם ניגש אחריה והכה בה באגרופים בראש, הזיק לחפצים ושבר את מתגי החלונות. במסגרת האישום השני, הורשע הנאשם בביצוע עבירות של תקיפה סתם ואיומים בגין כך שאיים עליה באמצעות מקל ולאחר מכן היכה אותה במקל. המתלוננת הצליחה לתפוס את המקל, ובתגובה הנאשם חנק ודחף אותה למיטה. בית המשפט קבע את מתחם הענישה בין 12 חודשי מאסר לבין 24 חודשי מאסר בפועל.

הנאשם שולב בהליך טיפולי ושירות המבחן התרשם כי הוא מפיק ממנו תועלת. כמו כן הנאשם נעדר עבר פלילי. נוכח האמור, בית המשפט קבע כי יש לסטות ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום וגזר 9 חודשי מאסר בעבודות שירות.

ו. ת"פ (ראשל"צ) 14912-04-20 מ"י נ' עזאמי (21.6.21) נדון עניינו של הנאשם אשר הורשע בשתי עבירות איומים ובשתי עבירות של הפרת צו בית משפט, בגין כך שהפר פעמיים צו שהוטל עליו בגין איומיו על אמו, בכך ששב ואיים עליה. בית המשפט קבע מתחם עונש הולם הנע בין 10 חודשי מאסר לבין 24 חודשי מאסר ובשל הרשעותיו הקודמות של הנאשם ותסקיריו השליליים גזר על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל וכן הפעיל 2 מאסרים מותנים, כך שנגזר על הנאשם לרצות 15 חודשי מאסר בפועל.

ז. בת"פ 410-02-15 (שלום-י"ם) מ"י נ' פלוני (6.7.15) הורשע הנאשם בביצוע עבירה יחידה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש- בהתאם לסעיף 380 לחוק העונשין, ובריבוי עבירות של איומים. הנאשם הכה את אמו מספר פעמים באגרופיו וגרם לה להמטומה, נפיחות, דימום מהאף וסימן חבלה בפה. עוד, איים על אמו בהזדמנויות אחרות. בית המשפט קבע את מתחם הענישה ההולם בין מספר חודשי מאסר בפועל לבין 18 חודשים. בהתחשב בכך כי לא עמדו כנגד הנאשם הרשעות קודמות בפלילים ובנסיבותיו האישיות, נגזרו על הנאשם 7 חודשי מאסר בפועל.

26. בשים לב למכלול הנתונים והשיקולים שפורטו לעיל, ובשים לב למספר האישומים, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין 10 חודשי מאסר לבין 20 חודשים, לצד ענישה נלווית.

עונשו של הנאשם

27. שקלתי את העובדה כי כתב האישום תוקן לקולה, הנאשם הודה בביצוע העבירות, הביע חרטה וחסך את העדת המתלוננים.

28. לצד זאת, יש לתת את הדעת להתרשמות שירות המבחן ממנה עולה כי הנאשם העמיק את תלותו בסם, יכולותיו התפקודיות נפגעו וככלל הוא אינו מתנהל באופן אחראי. נדמה כי מצבו הנפשי של הנאשם אינו יציב, הוא מתקשה לשתף פעולה בהליכים טיפוליים לאורך השנים, ומסרב לטיפול תרופתי, באופן שמעצים את קשייו הנפשיים והתפקודיים.

להערכת שירות המבחן, הנאשם לא בשל להשתלב בהליך טיפולי, נעדר כוחות להתמסר להליך שכזה ועל כן הומלצה ענישה קונקרטית ומצבת גבול, כדי לבסס הרתעה מפני הישנות התנהגות פוגענית כלפי הוריו.

29. עם זאת, ועל אף התרשמותו זו של שירות המבחן, פעל שירות המבחן לשילובו בקהילת "אילנות" והנאשם אכן, לאחר מאמצים, התקבל לקהילה. אלא שבמהלך אשפוזו, התגלה כי צרך סמים וגורמי הטיפול בקהילה הטיפולית סירבו לקלוט אותו בשעריה.

אמנם, לטענת הנאשם הוא קיבל את הסם מאחר, ואולם אין כדי להקל בעניינו שעה שהיה עליו לדעת כי השימוש בסם אסור עליו, על אחת כמה וכמה כאשר הוא עומד בפני קליטה בקהילה טיפולית. לא זו בלבד שהנאשם צרך את הסם, אלא כאשר גורמי הטיפול בקהילה ביקשו להחזירו לתחנת המשטרה, הנאשם בחר את בחירתו, עשה דין לעצמו ונמלט מהרכב. הנאשם אף הצדיק את מעשיו באומרו במסגרת דבריו לעונש כי חש כי המדינה בגדה בו.

30. התנהלותו של הנאשם מלמדת כי הוא לא השכיל לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו וניכר מדבריו לעונש כי הוא נעדר מודעות לבעייתיות בהתנהלותו. כך למשל, לסברתו, הטעות היחידה שעשה היא הפרת הצו. הנאשם לא הביע כל צער ואמפתיה ביחס להתנהלותו כלפי בני משפחתו והוא סבור כי לאחר שישוחרר יצליח בדרכו ויהיה רגוע יותר, זאת על אף התנהלותו עד כה המלמדת כי נעדר גבולות.

31. אני סבורה כי על הנאשם להבין את השלכות התנהלותו, ותקווה כי יהיה בעונש המאסר שיוטל עליו להוות הרתעה מפני הישנות ביצוע עבירות בעתיד ואף לסייע לו בשמירה על ניקיונו מסם ולהקל בהתמודדותו הנפשית, כפי שאף העיד בעצמו בדבריו מול שירות המבחן בתסקיר מיום 18.4.24.

32. יובהר כי לא נעלמו מעיניי נסיבותיו הרפואיות של הנאשם ונסיבות חייו כעולה מעדות אמו, וערה אני לסבלו של הנאשם בהיותו נתון במאסר במיוחד על רקע מצבו הרפואי, אלא שלא די בנסיבות אלה כדי להצדיק הימנעות כליל מהשתת עונש מאסר, אלא להקל קמעה בתקופת המאסר שראוי כי תוטל על הנאשם.

יתר על כן, יש לזכור את עברו הפלילי של הנאשם, הגם שאין המדובר בעבירה ממן העניין (הסעת תושב זר).

33. סיכומם של דברים, בבחינת מהות מעשיו של הנאשם מחד, ומאידך נסיבותיו האישיות של הנאשם ובהן הבעייתיות בהתנהלותו והיעדר הגבולות ובהתחשב במצבו הרפואי והרשעתו הקודמת בפלילים, מצאתי כי יש להעמיד את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של מתחם הענישה.

סוף דבר

לאור האמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר לתקופה של 12 חודשים בניכוי ימי מעצרו כרישומי שב"ס.

ב. מאסר למשך 5 חודשים והנאשם לא יישא עונש זה אלא אם יעבור בתוך שנתיים מיום שחרורו ממאסר, כל עבירת אלימות או איומים.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ה' אלול תשפ"ד, 08 ספטמבר 2024, בנוכחות הנאשם וב"כ הצדדים.