תמצית טיעוני הצדדים לעונש

הצדדים הגיעו, במסגרת הליכי גישור, להסדר טיעון לפיו המאשימה תטען לעונש מאסר כולל ברף עליון של 16 חודשי מאסר, ואילו ההגנה תהיה חופשיה בטיעוניה. הסדר זה הותנה בכך שהנאשם ישלם סך של 1.5 מיליון ₪ להסרת המחדל, וזאת עד לחודש נובמבר 2022. היה ולא יעמוד בכך, הצדדים יטענו לעונש באופן חופשי. מועד זה נדחה מספר פעמים בהסכמת הצדדים. אין חולק שלבסוף, הנאשם עמד בסכום זה והסיר את מרבית המחדל כמוסכם.

ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם ביצע 57 עבירות לאחר שחבר לשני עוסקים נוספים. העבירות בוצעו לאורך 3 שנים, כך שהמדובר בפעולה עקבית ושיטתית ולא מעידה חד פעמית אקראית, אשר הביאה להשתמטות ממס בסך של כ - 1.8 מיליון ₪. המדובר בהסדר מקל אליו הגיעה המאשימה נוכח היעדר העבר הפלילי של הנאשם ונסיבותיו האישיות, הודאתו המוקדמת והסרת מרבית המחדל. עוד טענה ב"כ המאשימה כי על אחד משותפיו של הנאשם נגזר עונש מאסר של 9 חודשים לריצוי בעבודות שירות אך לשיטתה אין לגזור מעניינו גזירה שווה לענייננו שכן קיימים הבדלים מהותיים בין הנאשמים. עניינו של השותף השלישי עדיין מתברר, לאחר שהגיש בקשה לחזרה בו מהודייתו. אשר על כן עתרה ב"כ המאשימה לאמץ את הרף העליון של ההסדר, ולהטיל על הנאשם עונש של 16 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם הפנתה בראש ובראשונה לכך שהנאשם תיקן את רובו המכריע של המחדל, ולצורך כך הוא מכר שני מגרשים שהיו בבעלותו (נ/7). כאמור, הנאשם הינו בן 42, עובד תברואה ברשות מקומית בשכר לא גבוה, נעדר עבר פלילי וזו לו ההסתבכות הראשונה בחייו. לנאשם בעיות רפואיות כמשתקף מנ/1. כמו כן בנו מאובחן במחלות כמפורט בנ/3 ואילו אחיו לוקה במחלת נפש כמפורט בנ/6. מפאת צנעת הפרט לא אפרט מעבר לכך.

ב"כ המלומדת של הנאשם הפנתה גם לגזר דינו של שותפו של הנאשם בכתב האישום השני שם נגזרו על אותו שותף, במסגרת הסדר, 9 חודשי עבודות שירות (נ/8). היא הסכימה שסכום מס התשומות שיוחס לנאשם דשם מתייחס רק לכתב האישום השני - היינו סך של כ - 855,000 ₪ ומכאן, נמוך משמעותית מסכום מס התשומות המצטבר שיוחס לנאשם דכאן, ואולם הטעימה כי בניגוד לנאשם דכאן, שותפו של הנאשם לא תיקן את המחדל ולא שילם דבר ע"ח חוב מס התשומות.

כמו כן הפנתה ב"כ הנאשם לחלוף הזמן, להיעדר עבר פלילי, לגילו של הנאשם ולמצב בריאותו הקלוקל.

כמו כן שמעתי את דברי בני משפחתו של הנאשם אשר העידו על מרכזיותו של הנאשם בחייהם, בהינתן מצבם הרפואי של בנו ואחיו.

אף הנאשם ניצל את ההזדמנות לומר את דברו ומסר כי הוא מצר על מעשיו ומבין כי שגה.

דיון והכרעה

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, התשע"ב-2012 (להלן: "תיקון 113 לחוק העונשין"), על בית המשפט לערוך בחינה רב שלבית לצורך גזירת העונש.

השאלה הראשונה הניצבת בפני בית המשפט נוכח תיקון 113 לחוק העונשין, היא כיצד יש לקבוע את מתחם העונש ההולם שעה שקיימים מספר אישומים. כלומר, האם יש לראות בהם כ"אירוע אחד" או כ"מספר אירועים נפרדים".

סעיף 40יג לחוק העונשין, שנחקק במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין, דן במצב של ריבוי עבירות, וקובע כי כאשר מדובר במספר עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע בית המשפט עונש הולם לאירוע כולו ויגזור עונש אחד לכלל העבירות שבוצעו, בעוד שאם עסקינן במספר עבירות שניתן לראותן כמספר אירועים שונים, אזי יקבע בית המשפט מתחם עונש הולם לכל אירוע ואירוע, ולאחר מכן, יגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים.

בפסיקה נקבע כי כל עבירת מס מהווה אירוע העומד בפני עצמו המתבצע בזמן נתון, וכי אין בדמיון בין הפעולות המתבצעות בכל עבירה ועבירה בכדי לגרום לפעולות נפרדות אלו להפוך למקשה אחת (רע"פ 5953/08 עתמאלה נ' מדינת ישראל (22.10.08)).

עם זאת, על פי מבחן הקשר ההדוק כפי שנקבע ב-רע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (24.10.14), מדובר בעבירות באותו נושא ובאותה שיטה, אך לשם גזירת הדין, יש לראות בכלל העבירות מושא כתב האישום הראשון כ"אירוע אחד" ואילו יש בכלל העבירות מושא כתב האישום השני כאירוע אחר ונפרד. גם האבחנה בין שני כתבי האישום היא ברורה שכן בכתב האישום הראשון הנאשם ביצע את העבירות באמצעות העוסק מורשה שלו, ואילו בכתב האישום השני ביצע את העבירות דרך צד ג' ועם שותפים. כמו כן העבירות בוצעו בפרקי זמן שונים לחלוטין.

עם זאת, אין מניעה לקבוע מתחם עונש הולם אחד ועונש אחד לכלל העבירות שבוצעו על ידי הנאשם. כך גם הסכימו הצדדים בהסדר הדיוני, וכך עלה ממתווה טיעוני הצדדים לעונש.

לשם קביעת עונשו של הנאשם על בית המשפט להתחשב בעקרון המנחה בענישה, שהינו עקרון ההלימה, כלומר, קיום יחס הולם בין חומרת העבירות בנסיבותיהן ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש שיוטל עליהם.

בקביעת מתחם העונש ההולם את העבירות בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בשלושה פרמטרים: האחד, הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בהם, השני, מדיניות הענישה הנהוגה, והשלישי, הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

עבירות המס פוגעות בערך השוויון בנטל תשלום המס, באפשרות להטלת מס אמת ומסבה נזקים כלכליים כבדים לקופת המדינה. עבירות אלו הינן קלות לביצוע וקשות לחשיפה ומחייבות חקירה מאומצת לשם הבאת העבריינים לדין.

מידת הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים גדלה ככל שקרן המס הנגרעת מקופת המדינה גבוהה יותר וככל שמספר העבירות גבוה יותר.

במקרה דנן, עסקינן ב - 56 חשבוניות מס פיקטיביות, שהסתכמו בסכום של למעלה מ - 12 מיליון שקלים, כאשר היקף מס ערך מוסף הגלום בהן הינו כ - 1.8 מיליון שקלים. המדובר ללא ספק בסכום נכבד ביותר. חומרה מיוחדת קיימת בכך שהנאשם חזר וביצע את העבירות מושא כתב האישום השני בשנת 2017, שעה שידע ביצע אותן עבירות שנתיים קודם לכן בלבד.

בע"פ 2363/12 עזבון המנוח יהושע שלוש נ' מדינת ישראל (5.3.2013), קבע בית המשפט העליון כי חשבוניות המס הפיקטיביות מהוות "מכת מדינה", בשל הקלות שבהוצאתן והיקף התופעה:

"אין צורך להכביר מילים אודות חומרת המעשים שנועדו להונות את רשויות המכס ומע"מ, והנזק הרב שעבירות כגון דא טומנות בחובן לכלכלת המדינה, ולמגוון ההיבטים החברתיים הנוגעים בנטל תשלום המיסים. עבירות אלו הן בבחינת שליחת-יד לקופה הציבורית ופגיעה במשק המדינה, יש בהן כדי לשבש את מנגנון גביית המיסים ולערער כפועל יוצא מכך את אמון הציבור בערך השוויון בנשיאה בנטל המיסים... מכאן, כי בעבירות כלכליות ובעבירות מס... גובר משקלו של האינטרס הציבורי בהחמרה בענישה... הדברים נכונים במיוחד כאשר נעשה שימוש בחשבוניות פיקטיביות, שהשימוש בהן הפך זה מכבר למכת מדינה".

במסגרת שיקולי הענישה בעבירות המס, יש להעניק את הבכורה לשיקול ההלימה, תוך שמירה על יחס הולם בין היקף סכום השמטת המס שבוצע על ידי הנאשם, לבין העונש שיוטל עליו.

בנוסף לשיקול ההלימה, יש לתת את הדעת לשיקול הרתעת הרבים, זאת לנוכח העובדה כי מדובר בעבירות קלות לביצוע וקשות לתפיסה, ויש צורך להשית בגינן ענישה הולמת.

מאידך גיסא, עד למועד זה הנאשם פרע את מרביתו המכרעת של חוב מס התשומות ולצורך כך מכר נכסים שהיו בבעלותו, אשר מן הסתם היו אמורים להבטיח את עתידו הכלכלי ועתיד משפחתו. פירעון מרבית חובות המס, שאינם בסכומים נמוכים, משליך הן על מתחם הענישה בנסיבות המקרה, והן על העונש הראוי לנאשם במסגרת המתחם.

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת הרלוונטית מעלה כדלקמן:

עפ"ג (ב"ש) 29982-07-10 פרח נ' מ"י (29.12.2010) - בית המשפט גזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות, לאחר שבשלב הערעור הסיר את מלוא המחדל ושילם את חובות מס ההכנסה והמע"מ בסך של 2 מיליון ₪, וזאת על אף שניהל את משפטו בבית משפט השלום עד תומו;

עפ"ג (מרכז) 57577-02-19 ילדירים נ' מ"י (23.12.2019) - בית המשפט גזר על הנאשם 9 חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות, לאחר שהנאשם הסיר את המחדל במלואו, ושילם את מלוא מס התשומות בסך של כ - 490,000 ₪, וזאת על אף שניהל את משפטו בבית משפט השלום עד תומו (גזר הדין אושר על ידי בית המשפט העליון - רע"פ 813/20 מ"י נ' ילדירים (4.1.2021);

עפ"ג (מרכז) 21077-04-23 אבו קטיפאן נ' מ"י (18.6.2023) - בית המשפט גזר על הנאשם 9 חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות, לאחר שהנאשם הסיר את המחדל במלואו, ושילם את מלוא מס התשומות בסך של 1,449,158 ₪. בעוד שהערכאה הדיונית גזרה על הנאשם 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל, הרי שערכאת הערעור מצאה כי יש להעמיד את עונשו של המערער על 9 חודשי מאסר, אשר ירוצו בעבודות שירות;

ת.פ (ראשל"צ) 37872-08-17 מ"י נ' פנחסי (26.5.2021) - בית המשפט גזר על הנאשם 9 חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות לאחר שהנאשם הסיר את המחדל כמעט במלואו, ושילם סך של 1,035,000 ₪ מתוך מס תשומות שנוכה שלא כדין בסך של 1,391,650 ₪. כמו כן הנאשם הסדיר את חוב המס לשלטונות מס הכנסה בגין החשבוניות הרלוונטיות. המדינה לא ערערה על גזר דין זה.

הנה כי כן, אין ספק כי פירעון חובות המס הנובעים למדינה מחשבוניות פיקטיביות, הינו נסיבה שיש בה כדי להשפיע באופן משמעותי על כלל היבטי הענישה ההולמת.

נוכח כל האמור, אני סבור כי מתחם העונש ההולם את העבירות אותן עבר הנאשם, בנסיבותיהן, נע בין 6 ל- 18 חודשי מאסר, וכן מאסר על תנאי וקנס.

במסגרת קביעת העונש ההולם לנאשם יש לקחת בחשבון את העובדות הבאות:

א. כאמור לעיל, הנאשם תיקן את המחדל כמעט באופן מושלם, כבר בדיון בערכאה הראשונה, בהתאם להסכם הדיוני, ובסכום משמעותי;

ב. הנאשם נטל אחריות על מעשיו בשלב מאוד מוקדם של המשפט, וחסך זמן שיפוטי ואת זמנם של העדים;

ג. שותפו של הנאשם לכתב האישום השני, אף שהורשע בניכוי מס תשומות שלא כדין בסכום נמוך יותר, לא תיקן את מחדלו ונידון ל - 9 חודשי מאסר בעבירות שירות. על כן נראה כי עיקרון השוויון בין הנאשמים מחייב עריכת איזון הלוקח בחשבון אף נתון זה;

ד. הנאשם בן 42, ללא כל עבר פלילי מכל מין וסוג שהוא, וזו הסתבכותו הראשונה עם החוק;

ה. העבירות מושא כתב האישום הראשון בוצעו בשנת 2015, בעוד שכתב האישום הראשון הוגש אך בשנת 2020 [ובאשר למשקלו של שיקול זה כשיקול משמעותי בענישה ר' עפ"ג (מרכז) 59126-01-23 מסראווה נ' מ"י (18.6.2023)]

ו. בעיות הבריאות של הנאשם ובעיקר בעיות הבריאות של בנו ושל אחיו כפי שהוצגו בתיעוד הרפואי שהוגש לבית המשפט.

בנסיבות אלה, סבורני כי מכלול שיקולי הענישה אינו מצדיק את מאסרו של הנאשם מאחורי סורג ובריח, שיהיה מאסר ראשון בחייו, וסבורני כי האיזון הראוי בין כלל השיקולים הינו הסתפקות במאסר שירוצה בעבודות שירות, אם כי ברף הגבוה, בצירוף מאסר על תנאי וקנס הולם.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר לתקופה של 9 חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות, בהתאם לחוו"ד הממונה על עבודות שירות, במתנ"ס שיכון המזרח, שד' יעקב 50 ראשון לציון.

הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עבודות השירות ביום 30.10.2024 בשעה 8.00 כשברשותו תעודת זהות, במפקדת מחוז המרכז של השב"ס, יחידת עבודות שירות, רמלה. הנאשם מוזהר בזאת כי עליו לבצע את עבודות השירות ככתבן וכלשונן ובמלואן, שאם לא כן ניתן יהא להפקיען, ותחתן הוא עלול לרצות עונש מאסר ממשי.

2. מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים, והתנאי הוא שמשך שלוש שנים מהיום הנאשם לא יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה.

3. קנס בסך של 50,000 ₪, או 6 חודשי מאסר תמורתו. הנאשם רשאי לשלם את הקנס ב - 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים שתחילתם ביום 1.11.24 ומדי כל 1 לחודש. לא יעמוד הנאשם בתשלום כלשהו במלואו ובמועדו, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מלא ומיידי.

ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, ז' אלול תשפ"ד, 10 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.