הנאשם הודה בביצוע העבירות אולם שירות המבחן התרשם כי מדובר בנטילת אחריות חלקית. ניכר שהוא בעל עמדות מקלות וגמישות בנוגע לגבולות החוק בכדי לספק את צרכיו ופעל מתוך תכנון וכוונת תחילה לשם הגדלת רווחיו הכלכליים, ללא מחשבה מעמיקה על השלכות מעשיו על חייו, עתידו וחיי משפחתו. הנאשם הביע נכונות לטיפול ומסר שהבין מבא כוחו שיוכל להשתלב בקבוצה טיפולית, אך נוצר הרושם כי דבריו נאמרו מן הפה אל החוץ, תוך ניסיון להקל בעונש, ללא כל הבנה ותובנה עמוקה בנוגע להליך טיפולי ומשמעותו.

על רקע המתואר, לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית ולגישתו, יש להשית על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

תמצית טיעוני הצדדים

4. ב"כ המאשימה, עו"ד משה יעקובי, ביקש לקבוע מתחם ענישה שנע בין 12 ל- 22 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים. בתוך כך עמד על נסיבות ביצוע העבירות והערכים המוגנים שנפגעו ובכללם הגנה על ביטחון הציבור ורכושו. התייחס לנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו כתוצאה מביצוע עבירות רכוש כלפי רכב והפנה לפסיקה מתאימה. אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, הפנה להרשעה קודמת של הנאשם בעבירות דומות בגין 16 תיקי חקירה ולקשיים העולים מהתסקיר. לבסוף, ביקש להשית על הנאשם 14 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, קנס, פיצוי למתלונן, פסילת רישיון נהיגה ל - 3 שנים, פסילה על תנאי וחילוט הרכב שנתפס.

5. הסנגור, עו"ד עידו פורת, סבור שיש לקבוע מתחם ענישה שתחתיתו במספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות, בשים לב לכך שרכב הטויוטה נתפס והוחזר לבעליו. התייחס לחלקו של הנאשם בביצוע העבירות והטעים כי הנאשם לא פרץ אל תוך הרכב ואף לא מואשם בנהיגה הפזיזה. בהקשר זה טען כי בנסיבות אלה לא ברור מדוע עתרה המאשימה לפסילת הרישיון בפועל. הסנגור ביקש לשקול את נסיבותיו האישיות של הנאשם כעולה מהתסקיר, את המצוקה הכלכלית בה גדל, את מצבו המשפחתי ואת גילו הצעיר. הסנגור הביע תמיהה על התרשמות שירות המבחן, שלהערכתו ייתכן שנבעה מקושי של הנאשם להביע עצמו כהלכה בשפה העברית. הדגיש, הנאשם נטל אחריות על ביצוע העבירות, הצליח לייצר יציבות תעסוקתית לאחר ששוחרר ממעצרו ואף הביע נכונות להשתלב בהליך טיפולי. בנסיבות אלה, עתר לקביעת עונשו של הנאשם בסמוך לתחתית מתחם הענישה וביקש לשקול את ריצויו בדרך של עבודות שירות, בשים לב לכך שהנאשם היה נתון במעצר מאחורי סורג ובריח תקופה בת כשבועיים וחצי ולאחר מכן בתנאים מגבילים. כמו כן, ביקש להשית קנס מתון ולהימנע מחילוט הרכב.

6. הנאשם הביע צער על מעשיו ואמר שעשה טעות. ביקש להתחשב בכך שהוא עובד באופן סדיר וכן במצבה הרפואי של בתו.

דיון והכרעה

קביעת מתחם העונש ההולם

7. גזירת הדין תיעשה בהתאם לעיקרון ההלימה, קרי, קיומו של יחס הולם בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, בפסיקה הנוהגת ובמכלול הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

8. במעשיו פגע הנאשם באופן ממשי בערכים המוגנים ובהם הצורך להגן של שלום הציבור, על רכושו ועל תחושת הביטחון האישי שלו. זאת, בנוסף לנזקים עקיפים, הנגרמים בשל העלאת פרמיות הביטוח בשל ריבוי גניבות, הצורך בהתקנת אמצעי מיגון ועוד (ע"פ 2333/13 סאלם נ' מדינת ישראל (‏3.8.2014)). קלות הביצוע של עבירות גניבת כלי רכב ופריצה אליהם, המתבצעות במיומנות ותוך חבירה בצוותא, היא בלתי נסבלת, ומנגד- הקושי באיתור העבריינים הוא ניכר. על רקע האמור, חזר בית המשפט העליון על הצורך בהטלת עונשי מאסר משמעותיים שיהיה בהם כדי להרתיע מפני ביצוע עבירות נוספות (ראו מני רבים: רע"פ 1123/18 דבארי נ' מדינת ישראל (14.3.2018); רע"פ 6957/20 ספורי נ' מדינת ישראל (25.10.2020)).

9. מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא משמעותית בשים לב לתכנון שקדם למעשים, החבירה בצוותא, תוך הסתייעות ברכב מוביל- רכבו של הנאשם. הנאשם אמנם לא הואשם בעבירות הקשורות בנהיגה הפזיזה וגרימת הסיכון לשוטר, אולם גם לא ניתן להתעלם מהמסוכנות שיצר יחד עם שותפו לעבירה, כלפי כלל המשתמשים בדרך והניסיון להימלט מהמקום, באופן שפגע ביכולתם של גורמי האכיפה לבצע את תפקידם כדין.

10. אפנה למספר פסקי דין שיש בהם כדי להאיר על מדיניות הענישה הראויה, בשינויים המחויבים:

א. רע"פ 5749/22 מזרחי נ' מדינת ישראל (1.9.2022)- המבקש, נעדר הרשעות קודמות, הורשע בשתי עבירות גניבת רכב. בית משפט השלום קבע מתחם שנע בין 8 ל- 18 חודשי מאסר כעונש עיקרי, אולם מצא לסטות לקולה מהמתחם מטעמי שיקום והשית על הנאשם עונשי של"צ בצד צו מבחן, מאסר מותנה קנס ופיצוי. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה נגד קולת העונש והעמיד את עונשו של הנאשם על 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. יתר הרכיבים הותרו על כנם. בית המשפט העליון דחה את בקשת הנאשם לרשות ערעור תוך שציין כי העונש מתחשב כראוי במכלול נסיבות ביצוע העבירות, הולם את חומרת מעשיו - ואף מקל עם המבקש.

ב. רע"פ 1052/17 ג'ברין נ' מדינת ישראל (12.3.2017) - המבקש, נעדר הרשעות קודמות, הורשע בגניבת רכב; נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח. בית משפט השלום קבע מתחם שנע בין מספר חודשי מאסר עד שנת מאסר והשית על המבקש 4 חודשי מאסר שיינשאו בעבודות שירות. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור מדינה נגד קולת העונש והעמיד את עונשו של הנאשם על 8 חודשי מאסר בפועל. בקשת רשות ערעור נדחתה.

ג. רע"פ 33401-12-24 הואשלה נ' מדינת ישראל (15.12.2024) - המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירת גניבת רכב בצוותא, בכך שיחד עם אחרים גנב משאית. בתוך כך, פתח אחד האחרים את דלת המשאית, הניע אותה ונהג בה, בעוד המבקש נהג ברכבו של האחר מאחורי המשאית. בהגיעו לחסימה משטרתית, האחר לא שעה לכריזות שקראו לו לעצור ועלה עם המשאית על דוקרנים שהוצבו כחלק מהחסימה וכן ניסה לנגח ניידת משטרה באמצעות המשאית. בסמוך לכך נעצר גם המבקש. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה הולם שנע בין 13 ל-25 חודשי מאסר בפועל והשית על המבקש 16 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים. נוכח גילו הצעיר של המבקש, היותו נעדר עבר פלילי ותסקיר שירות המבחן החיובי בעניינו, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המבקש נגד חומרת העונש והעמיד את העונש על 12 חודשי מאסר בפועל. בקשת רשות ערעור נדחה.

ד. רע"פ 1123/18 דבארי נ' מדינת ישראל (14.3.2018) - המבקש הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום בעבירות גניבה; ניסיון לגניבת רכב; איומים; ונהיגה ללא רישיון נהיגה. המבקש נטל את מפתחות רכבו של המתלונן, הניע את הרכב והחל לנסוע בו, על אף שלא החזיק ברישיון נהיגה כדין. המבקש נטש את הרכב, לאחר שהמתלונן דלק אחריו והשיגו. אז, איים על המתלונן באמצעות סכין. בית המשפט קבע מתחם ענישה שבין 12 חודשי מאסר לבין 24 חודשי מאסר וגזר את עונשו של המבקש ל- 13 חודשי מאסר בפועל בצד הפעלת עונש מאסר על תנאי וענישה נלווית. ערעור למחוזי ובקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון נדחו.

ה. רע"פ 5494/24 אלהושאלה נ' מדינת ישראל (5.8.2024) - המבקש הורשע בעבירות קשירת קשר לעשות פשע; גניבת רכב ונהיגה ללא רישיון נהיגה . המבקש ואחר קשרו קשר לביצוע פשע של גניבת רכב בתחום מדינת ישראל והעברתו לשטחי הרשות הפלסטינאית ובהמשך לכך גנבו השניים בצוותא רכב שחנה בחניון תת קרקעי בבאר שבע. המבקש נהג ברכב כשהוא ללא רישיון נהיגה בתוקף. בית המשפט קבע מתחם ענישה שנע בין 8 ל- 18 חודשי מאסר בפועל והשית על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל. כן הופעלו עונשי מאסר על תנא, באופן חופף ומצטבר, כך שירצה 17 חודשי מאסר בפועל. ערעור ובקשת רשות ערעור נדחו תוך שצוין כי העונש שנגזר הוא קל למדיי.

ו. לפסיקה נוספת ראו: עפ"ג (ב"ש) 23731-04-21 אבו עאבד נ' מדינת ישראל (9.6.2021); ת"פ (ראשל"צ) 15388-03-23 מדינת ישראל נ' מעאבדה (28.10.2024); ת"פ (כפ"ס) 21739-01-23 מדינת ישראל נ' חדאידה (23.5.2023); ת"פ (ב"ש) 46790-06-21 מדינת ישראל נ' אבוכף (19.2.2023).

11. לאחר שנתתי דעתי למכלול הנסיבות הקשורות לביצוע העבירות ובהתחשב במדיניות הענישה הנהוגה אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין 10 לבין 22 חודשי מאסר, בצד עונשים נלווים.

קביעת העונש בגדרי מתחם הענישה

12. לזכותו של הנאשם זקפתי את הודייתו בכתב האישום המתוקן טרם שמיעת ראיות, המלמדת על נטילת אחריות ואשר הביאה לחיסכון בזמן שיפוטי ובזמנם של הצדדים והעדים. עוד שקלתי את מצבו הכלכלי והמשפחתי, ואת ההשלכה שתהא למאסרו על בני משפחתו ובפרט על ילידיו הפעוטים.

13. מנגד ולחומרה, יש לתת את הדעת לעברו הפלילי של הנאשם, שאמנם אינו מכביד וכולל הרשעה אחת משנת 2020, אך זו בגין לא פחות מ- 16 תיקי חקירה שעניינם ביצוע החזקת כלי פריצה וסיוע לפריצה לרכב בכוונה לגנוב, שבעטיה נדון למאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים שירוצו בעבודות שירות. הנאשם לא נרתם לתהליך טיפולי והתסקיר שהוגש בעניינו אינו נושא אופי חיובי במיוחד, כך שלא מתקיימות נסיבות המאפשרות הקלה עמו מטעמי שיקום. ניכר כי הנאשם לא הורתע מהעונש שהוטל עליו, על אף שניתנה לו הזדמנות לרצות את מאסר הראשון מחוץ לכותלי בית הסוהר, ולפיכך, אין מקום להשית עליו בגין הרשעתו השנייה עונש מקל יותר שניתן לשאת בעבודות שירות.

14. בנסיבות אלה מצאתי לגזור את דינו של הנאשם בחלקו התחתון של מתחם הענישה אך לא בתחתיתו, ואני משיתה עליו את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל למשך 12 חודשים בניכוי ימי מעצרו לפי רישומי שב"ס.

ב. מאסר מותנה למשך 6 חודשים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירת רכוש מסוג פשע, למשך 3 שנים מסיום מאסרו.

ג. מאסר מותנה למשך 3 חודשים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירת רכוש מסוג עוון או עבירה של הפרעה לשוטר, למשך 3 שנים מסיום מאסרו.

ד. הנאשם ישלם לנפגע העבירה פיצוי בסך של 1,200 ₪. המאשימה תעביר את פרטי נפגע העבירה למזכירות בית המשפט עד ליום 20.1.2025 , ותעדכן את נפגע העבירה על אודות תוצאות גזר הדין והפיצוי שנפסק. הפיצוי ישולם עד ליום 1.4.2025.

ה. הנאשם ישלם קנס בסך 1,500 ₪, או 7 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.4.205.

ככל שקיימת הפקדה בתיק זה או בתיק קשור אליו, בהסכמת הנאשם, היא תקוזז לטובת הפיצוי והקנס, והיתרה תושב לו כפוף לכל דין, לרבות עיקול. תשלום הקנס או הפיצוי ייעשה ישירות לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגביה באחת הדרכים הבאות: בכרטיס אשראי באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה (חיפוש בגוגל "תשלום גביית קנסות"): www.eca.gov.il(ניתן לשלם בפריסה של עד 18 תשלומים בהסדר קרדיט). או באמצעות מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז הגבייה) בטלפון 35592* או בטלפון ***-*******. או במזומן בסניפי בנק הדואר, בהצגת תעודת זהות (ללא צורך בשוברים).

באחריות הנאשם לפנות למזכירות למלא טופס הרשאה לזיכוי חשבון בנק על מנת שבית המשפט יבצע העברה בנקאית של כספי הפיקדונות. הודעה זו תהווה מסירה כדין.

ניתן צו כללי למוצגים.

זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי מרכז- לוד תוך 45 יום.

המזכירות תעביר עותק מגזר הדין לשירות המבחן.

ניתן היום, ח' טבת תשפ"ה, 08 ינואר 2025, בנוכחות הצדדים.