5. הכרעה:

א. מטיעוני ב"כ הצדדים עולה, כי אין מחלוקת בדבר פטירת המאבטח ושהמאבטח עבד כמאבטח של משרדי האיחוד האירופי ברמת גן בתקופה הרלבנטית לכתב האישום. עוד אין מחלוקת, כי בפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א- 1971 (להלן: "הפקודה") אין הוראת חוק המתירה את הגשת ההודעה, ועליי להכריע באם ניתן להגיש את ההודעה מכוח ההלכה שנקבעה בפסיקה ושעניינה התרת קבילות של אמרת נפטר בעת מילוי תפקידו (ראה לענין זה בהרחבה בספרו של השופט המנוח י.קדמי, על הראיות, 2009, חלק שני, עמוד 582-576 וכן ראה בספרם של יניב ואקי- דיני ראיות, (כרך ג, 2021, פרק 42 עמוד 1363 -1670).

ב. בתמצית אציין, כי התנאים המצטברים שגובשו בפסיקה להגשת אמרת נפטר בעת מילוי תפקידו ענינם:

· ממלא התפקיד, עושה האמרה, נפטר.

· האמרה נעשתה במסגרת מילוי תפקיד .

· הפרטים שבאמרה מתייחסים לפעילות שכבר בוצעה על ידי ממלא התפקיד.

· נסיבות מסירת האמרה אינן מקימות ספקות באשר לאמיתות תוכנה.

· זמן הרישום סמוך למועד פעילות נושא האמרה.

יניב ואקי בספרם דיני ראיות בעמוד 1367 כותבים: "על פי החריג, מתיר בית המשפט הוכחת עובדות בהודעתו בכתב של עד שנפטר, אם הוא מסר את ההודעה בעת מילוי תפקידו. אמרה זו תתקבל כראיה לאמיתות תוכנה בהתקיים מספר תנאים אשר נועדו לערוב למהימנותה: האחד, על מוסר האמרה הייתה חובה לפעול ולדווח על פעולותיו במהלך ביצוע תפקידו; השני, על האמירה להתייחס לפעולה שכבר בוצעה; השלישי, נדרשת סמיכות זמנים בין הפעולה לבין הדיווח עליה; הרביעי, לאומר האמרה לא היה מניע למסור אמירה כוזבת".

ג. לטעמי, המבקשת לא הביאה כל ראיה כי במסגרת תפקידו כמאבטח במשרדי האיחוד האירופי היה על המאבטח למסור עדות לשוטר . לפיכך, אני קובעת כי לא הוכח כי ההודעה נגבתה מהמאבטח במסגרת מילוי תפקידו של המאבטח, ולפיכך אינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה להגשת אמרת נפטר שנעשתה במסגרת מילוי תפקידו. בנסיבות אלו וכשלא מצאתי כי האינטרס הציבורי להגיע לחקר האמת גובר על האינטרס הציבורי שלא לפגוע בזכות הנאשמים להליך הוגן, מצאתי שלא להתיר הגשת ההודעה.

ד. עוד מצאתי כי מאחר ותוכן הסרטון הינו עדות שמועה, שלא להתיר הגשתו.

לאור כל האמור, הבקשה והבקשה החילופית נדחית.

מזכירות תשלח החלטה לצדדים.

ניתנה היום, בכ"א סיוון תשפ"ד, ב27 יוני 2024, בהעדר הצדדים.