החלטה

1.      הדיון בתיק זה הסתיים עם מתן גזר הדין בתאריך 8.7.2013. בגזר הדין הוטל על המבקש, בין היתר, עונש מאסר לריצוי בפועל, וכן פסילת המבקש מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך שלוש שנים. עוד נקבע, שתקופת הפסילה שהושתה על המבקש תצטבר על כל תקופת פסילה אחרת, שהוטלה על המבקש בגזר דין כלשהו לפני מתן גזר הדין בתיק זה, ואשר טרם הגיעה לסיומה.

          ערעור שהגיש המערער לבית המשפט העליון על גזר הדין נדחה (ע"פ 5877/13 גאלב בדארנה נ' מדינת ישראל (2.4.2015)).

2.      עתה, בחלוף כ- 10 (עשר) שנים וחצי, הוגשה בקשת המבקש המונחת לפני, וכותרתה "בקשה דחופה ביותר לחישוב תקופת הפסילה".

          בבקשה שלפני טוען בא כוח המבקש, כי בית המשפט לתעבורה בעכו חישב את תקופות הפסילה של המבקש בתיקים שונים שנדונו לפניו, ועל כן מבוקש עתה לחשב את תקופת שלוש שנות הפסילה שהושתו על המבקש בתיק זה, ולהורות כי תקופת הפסילה הסתיימה. בא כוח המבקש מוסיף, כי המבקש פונה לבית המשפט לצורך חישוב תקופת הפסילה, "על מנת שיוכל לפנות למשרד התחבורה לצורך בחינת מבוקשו לגשת למבחנים לצורך קבלת רישיון נהיגה מחדש". עוד נטען, כי המבקש סובל ממחלות שונות, בעטיין נזקק הוא לרישיון נהיגה תקף, לצורך קבלת טיפול רפואי. בנוסף נטען, כי הוסבר למבקש על ידי רשות הרישוי "כי רק בית המשפט יחשב לו את הפסילה מאחר והיא לפני הלכת ג'אבר".

3.      לאחר שקראתי את הבקשה, הנני סבור כי השאלה הראשונה שיש לברר, קודם שיתקיים דיון בבקשה לגופה, היא שאלת הסמכות העניינית. לפיכך, ולאחר ששקלתי את טענות המבקש, הנני מחליט לדון בבקשה בלא צורך לבקש תגובת בא כוח המשיבה.

4.      בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בבש"פ 9075/12 ג'אבר נ' מדינת ישראל (14.4.2014), הסמכות לחשב את תקופת פסילתו של אדם מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה, מסורה לרשות הרישוי. על החלטת רשות הרישוי בעניין זה ניתן להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. הלכה זו חזרה ונשנתה במספר רב של החלטות, וראו לדוגמה: ע"פ 7323/19 אבו שריפה נ' מדינת ישראל (26.2.2020); בש"פ 4840/14 נברו נ' מדינת ישראל (30.7.2014); בש"פ 1991/18 אביטל נ' מדינת ישראל (14.3.2018).

          המצב המשפטי הוא אפוא, שלאחר שבית המשפט סיים את מלאכתו עם מתן גזר הדין, חישוב תקופת הפסילה היא עניין המסור לסמכותה של הרשות המנהלית (רשות הרישוי במקרה שלפני), והיא זו שמוטל עליה לפרש את גזר הדין ולהוציאו אל הפועל. ככל שדעת המבקש אינה נוחה מהחלטת הרשות המנהלית, תרופתו היא בעתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, ולא לבית המשפט שנתן את גזר הדין.

5.      לא נעלמה מעיני העובדה, שגזר דינו של הנאשם ניתן לפני שנפסקה ההלכה בעניין "ג'אבר", ואולם, אין לדבר נפקות. שאלת הסמכות הוכרעה בהלכה שניתנה בעניין ג'אבר, ובכך למעשה קבע בית המשפט העליון את המצב המשפטי, שלא היה ברור עד לאותו מועד. משנקבע שחישוב תקופת הפסילה הוא עניין הנתון לסמכות הרשות המנהלית, חלה הלכה זו בכל מקרה בו מתעורר הצורך לחשב את תקופת הפסילה, בין אם תקופת הפסילה הושתה על מבקש רישיון הנהיגה לפני הלכת ג'אבר ובין אם לאחריה.

אוסיף בהערת אגב, שבעניין "אבו שריפה" הנזכר לעיל, יישם בית המשפט העליון את הלכת ג'אבר למרות שעונש הפסילה הושת על הנאשם בתאריך 9.12.10, ובעניין "נברו" הנזכר, יישם בית המשפט העליון את הלכת גאבר למרות שעונש הפסילה הושת על הנאשם בתאריך 25.8.2006.

6.      המערער צבר בעברו מספר תקופות פסילה, והנתונים לגבי תקופות אלה מצויים בידי רשות הרישוי. בנוסף על המבקש להמציא לרשות הרישוי אישור על תקופת המאסר שריצה, וכן אישורים על המועדים בהם הפקיד את רישיונו או העתקים מתצהיריו המפרטים הנסיבות בעטיין נבצר ממנו להפקיד את רישיונו. כל אלה לא צורפו לבקשת המבקש. אמנם, לבקשתו צרף המבקש החלטה שניתנה על ידי בית המשפט לתעבורה בעכו בתאריך 14.10.2019. בהחלטתו זו קבע בית המשפט לתעבורה, כי עונשי הפסילה שהוטלו על הנאשם בארבעה תיקים שונים הגיעו לסיומם. עם כל הכבוד, לאור הלכת ג'אבר, בית המשפט לתעבורה לא היה מוסמך לקבוע את שקבע, ומוטב היה לו שהיה מותיר את ההחלטה למשרד הרישוי.  

7.      המבקש לא פרט בבקשתו מיהו הגורם במשרד הרישוי, שלטענת המבקש הסביר לו שהסמכות לדון בחישוב תקופת הפסילה מסורה לבית המשפט. בעניין זה לא צרף המבקש כל מסמך. מכל מקום, גם אם המבקש קיבל הסבר שכזה מגורם כלשהו ממשרד הרישוי, תקיפת ההסבר שניתן, מסורה לסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים.

8.      אשר על כל האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה. המבקש מופנה להגיש בקשתו לרשות הרישוי.

ניתנה היום, י' אדר א' תשפ"ד, 19 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.