1

             החלטה זו ניתנת בהמשך להחלטתי מיום 26.2.2014 בת"פ 22646-08-13 בנוגע לבקשת ב"כ הנאשם 3, עו"ד בן-עמי, לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. לאחר שבחנתי את תגובת המאשימה ואת תשובת הסנגור לה בכתב, ולאחר שעיינתי בחומרים שהמאשימה העבירה לעיוני, אני קובעת כדלקמן:

א.        בכל הנוגע לבקשת הסנגור לעיון בדו"חות על טיפולים רפואיים (סעיף א' לבקשה) - מתגובת המאשימה עולה כי לא קיים בשב"ס תיעוד רפואי אודות נאשמים 1 ו- 4. לעניין נאשמים 2-3 כבר נתתי החלטה ביום 26.2.2014 (פיסקה 2(א) ו- (ב)) ועל הסנגורים לפעול בהתאם לאמור שם.

ב.         בכל הנוגע לבקשת הסנגור לעיין בחומר ממח"ש (סעיפים ב' ו- ג' לבקשה) - מתגובת המאשימה עולה כי תיקי מח"ש הוזמנו וכי כל החומר המצוי בהם צורף כנספחים לתגובת המאשימה בכתב. ככל הסנגור מעוניין להשיג על החלטת מח"ש שלא לחקור את תלונות הנאשמים, הרי הבקשה הנוכחית לעיון בחומר חקירה אינה ההליך המתאים לכך.

2

ג.         בכל הנוגע לבקשת הסנגור לעיין ברישום הפלילי של עדי תביעה 2-7 (סעיף ד' לבקשה) - לאחר שעיינתי בגיליונות הרישום הפלילי של עדי התביעה האמורים, אני רואה לציין כי לאף אחד מהעדים אין הרשעות בפלילים.

ד.         אשר לבקשת הסנגור לעיין בתיקי מב"ד או בתיקים סגורים של עדי תביעה 2-7 (סעיף ד' לבקשה) - כידוע, בבש"פ 5535/13 מדינת ישראל נ' שימשילשווילי (15.8.2013) נקבע מפי כב' השופט עמית, יש לבית-המשפט סמכות להורות על חשיפת מב"דים או תיקים סגורים בפני הנאשם. עם זאת, בהפעילו את שיקול-הדעת הנתון לו, על בית-המשפט להתחשב בכך שאמות-המידה נוקשות יותר בהקשר הנדון, ביחס לגילוי פרטים הנכללים במרשם הפלילי. קו ההגנה לו טען הסנגור בבקשתו לפניי, הינו כי עדי תביעה 2-7 שהינם שוטרים, הם שנהגו באלימות כלפי מרשו, ולאחר מכן התלוננו על עבירות אלימות של הנאשם כלפיהם. עיינתי, אפוא, ברישומים על תיקי מב"ד ותיקים סגורים, בשים לב לקו ההגנה הנטען. אני רואה לציין כי לאף אחד מהעדים אין תיקי מב"ד. בעניין ע"ת 3 עד 5 - קיים רישום על תיק סגור אחד בנוגע לכל אחד מהם. יחד עם זאת, נוכח עילת הסגירה, ובהעדר כל אינדיקציה לכך שמדובר בתיקים הקשורים זה לזה, או בתיקים הקשורים באופן כלשהוא לנאשמים לפניי, אני סבורה כי לא קיימת רלוונטיות ממשית להגנת הנאשמים ואין הצדקה לגילוי המבוקש בהתאם לאמות-המידה הנוקשות שנקבעו בבש"פ 5535/13 הנ"ל.

3

ה.        בכל הנוגע לבקשת הסנגור לעיין ברישום המשמעתי של עדי תביעה 2-7 (סעיף ה' לבקשה) - אמות-המידה בעניין זה נקבעו בבש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל (7.2.2007) (לכך שאמות-המידה האמורות חלות גם בעניינם של רישומים משמעתיים, ראו למשל: החלטת כב' השופט עמית בע"ח (חיפה) 9998-08-09 מדינת ישראל נ' לוי (14.8.2009)). בכל הנוגע לעד תביעה 6, אציין כי אין לו כל רישום משמעתי. בכל הנוגע ליתר עדי התביעה, לאחר שעיינתי בגיליונות הרישום המשמעתי שלהם, אינני רואה להורות על העברתם לעיון הסנגור. זאת מאחר שבחינת הגיליונות המשמעתיים העלתה כי אין להם כל רלוונטיות או תועלת פוטנציאלית להגנת הנאשמים, בשים לב לכך שהרישומים המשמעתיים (שאינם מרובים אצל כל אחד מעדי התביעה הנותרים ואינם טריים) הינם בעניינים משמעתיים חסרי נגיעה ממשית לקו ההגנה של הסנגור. בהתחשב בכך, העברתם לעיון הסנגור תהווה פגיעה בלתי מוצדקת ושלא לצורך בפרטיותם של העדים.

ו.         בכל הנוגע לבקשת הסנגור לעיון בתדפיסי תלונות שהוגשו כנגד עדי תביעה 2-7 וכן תדפיסי תלונות שעדים אלה הגישו כנגד אחרים וזאת משנת 2010 ועד היום; וכן בכל הנוגע לבקשת הסנגור לעיין בתיקים האישיים של אותם עדים (סעיפים ה'-ו' לבקשה) - לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת האסמכתאות המשפטיות הנזכרות בהן, אני סבורה כי אין כל הצדקה להיעתר לבקשה זו, וזאת אף ללא עיון בחומר המבוקש גופו. הסנגור לא הצביע על כל אינדיקציה או "קצה-חוט" שיש בהם כדי להעיד כי מדובר בחומר שיועיל להגנת הנאשם. יוער כי אינדיקציה כזאת אף אינה עולה מעיון בגיליונות הרישום הפלילי והמשמעתי של עדי התביעה הנדונים, ולכך התייחסתי בדבריי לעיל. תקווה ספקולטיבית ורחוקה של הסנגור שמא יהיה בעיון המבוקש כדי להועיל להגנת מרשו, אינה מספיקה על-מנת להצדיק פגיעה ממשית בזכותם של העדים לפרטיות. לשון אחר; בשאיפה כללית וערטילאית של הסנגור שמא יהיה בתדפיסי התלונות או בתיק האישי של כל שוטר כדי לסייע לו בבחינת מהימנותם של השוטרים כעדי-תביעה, אין די כדי להגדיר חומרים אלה בנסיבות המקרה כ"חומר חקירה" לפי סעיף 74 לחסד"פ. אף אין בכך די כדי לעשות שימוש בסמכות העיון הנתונה לבית-המשפט, שבה עצמה עלולה להיות גלומה פגיעה בפרטיות העדים שלא לצורך וללא הצדקה (ראו בעניין זה: החלטתה של כב' השופטת כנפי-שטייניץ בב"ש (י-ם) 4956/08 מדינת ישראל נ' כהן (17.9.2008) והאסמכתאות המוזכרות שם; עוד ראו: החלטתו של כב' השופט אלרון בב"ש 4013/06 מדינת ישראל נ' אברמוביץ (11.1.2007)).

4

            סוף דבר; נוכח מכלול הטעמים האמורים, ובכפוף למידע שנמסר בהחלטתי, בקשת הסנגור נדחית.

            בהמשך להחלטתי מיום 5.3.2014 ובהעדר התנגדות הצדדים, החלטה זו ניתנת בהעדרם. המזכירות תמציא העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ד, 07 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.