בתאריך 10.01.23 הגישו המשיבים תביעה לפינוי מושכר.

ביום 13.02.23 נוכח הודעת התובעים מיום 12.12.23 על עזיבת המבקשת/הנתבעת את הדירה, נתן ביהמ"ש פסק דין על מחיקת התביעה.

עם זאת בפסק דינו ציין ביהמ"ש כי המשיבים עותרים לפסיקת הוצאות שכן רק הגשת התביעה ופתיחתה בביהמ"ש הם שהיו הגורם לעזיבת המבקשת את הדירה.

ביהמ"ש נמנע מפסיקת הוצאות ואפשר למבקשת להגיב על הבקשה תוך 15 יום.

המבקשת למרות שיכלה הייתה להגיב על הבקשה בחרה לא לעשות כן ואשר על כן ביום 08.05.23 נתן ביהמ"ש החלטה משלימה במהלכה קיבל את עמדת התובעים ופסק להם הוצאות בסך של 2,500 ₪ + מע"מ.

המבקשת פנתה לביהמ"ש וביקשה לבטל את נושא ההוצאות משום שלטענתה הבינה שהתיק נסגר והדיון בוטל ולא הבינה כי יש דרישה להוצאות ביחס אליה. עוד ציינה כי מצבה הכלכלי קשה והיא נאלצה לעבור לגור עם הוריה. היא צרפה מסמכים המתייחסים למצבה הכלכלי.

המשיבים בתגובתם לבקשה מבקשים לדחות את בקשת המבקשת תוך ציון שהמבקשת גררה אותם להליכי סרק שבוצעו רק לאחר ניסיונות רבים של מו"מ בטרם הגשת התביעה וכי הם אנשים מבוגרים אשר נשאו בהוצאות משפטיות.

לאחר שבחנתי את הבקשה ואת התגובה להלן החלטתי:

לא ברור לי מדוע המבקשת לא טרחה להגיב על נושא הדרישה להוצאות כעולה מפסק הדין. הגם שמצוין במפורש כי עליה להגיב והיא קבלה את פסק הדין מיום 13.02.23.

עם זאת מתוך התחשבות בנתבעת/המבקשת אשר עזבה את הדירה ללא צורך בדיון אני נכון להפחית את ההוצאות שפסקתי בשיעור 2,500 ₪ כולל מע"מ מיום 08.05.23 ל - 1,500 ₪ כולל מע"מ בלבד.

מלבד זאת הדרישה לביטול ההוצאות נדחית.

יש לראות בהחלטה זו חלק אינטגרלי מפסק הדין מיום 13.02.23 ולשלוח לצדדים.

ניתנה היום, י"ט סיוון תשפ"ג, 08 יוני 2023, בהעדר הצדדים.