1

 

 

נוכחים:

ב"כ המאשימה - גב' יעל ברקת (מתמחה)

ב"כ הנאשמים - עו"ד אבי גורן

הנאשם 2 התייצב (גם בשם נאשמת 1)

 

 

[פרוטוקול הושמט]

 

 

גזר דין

 

הנאשמים הורשעו על יסוד הודאתם בעובדות כתב האישום, באי הגשת דוחו"ת לפקיד שומה בקשר להכנסות נאשמת 1 לשנים 2008 - 2009, ונאשם 2 הורשע בנוסף באי הגשת דו"ח אישי לשנת 2008.

 

ב"כ המאשימה עמדה על חומרת העבירות בהתחשב במחזור הגבוה של נאשמת 1 בשנת 2008 ובמחזור בשנת 2009 שהוא חלקי עקב מאסרו של נאשם 2, ובהתחשב ברצדיביזם של הנאשם בעבירות מס וביצוע העבירות לאחר שהורשע ונגזר דינו בתיק מס חמור. המאשימה הגישה את גיליון הרישום הפלילי ואת גזר הדין בת.פ.4428/06 בעניינו של הנאשם ואדם נוסף במסגרתו הורשע הנאשם ב - 127 עבירות של ניכוי מס תשומות בסך 2.2 מיליון ₪ על יסוד חשבוניות פיקטיביות וכן עבירות נוספות, ועונשו נגזר ל - 36 חודשי מאסר וענישה נלווית. יצוין בהקשר זה כי גזר הדין ניתן ביום 29.5.09 והעבירות שלפניי לשנת 2008 השתכללו לאחר 15.7.09, מועד בו היו מחוייבים הנאשמים להגיש את הדוחו"ת לאחר שקיבלו אורכה מרשויות המס. למען שלמות התמונה יצוין כי במסגרת ערעור קוצר העונש ל- 30 חודשים (ע"פ 7632/09 כהן נ' מדינת ישראל).

 

המאשימה ביקשה לראות בכל עבירה משום ארוע נפרד, כשלטענתה מתחם הענישה לכל ארוע נע בין 4 - 8 חודשי מאסר. נוכח נסיבות החומרה ובהן העבר הפלילי הרלבנטי, ביצוע העבירות לאחר גזר הדין, היקפי הנזק המשמעותיים בהתאם למחזורים ובהתאם לשומות שהוצאו בסכום כולל של 1.5 מיליון ש"ח, ובהתחשב בכך שעיקר המחדל לא הוסר למרות אורכות רבות שניתנו למטרה זו, עתרה המאשימה לעונש מאסר בפועל ממש, לצד קנס מרתיע, התחייבות להמנע מעבירה ומאסר על תנאי.

2

 

הסנגור נתן משקל מרכזי לעונש המאסר הממושך שריצה נאשם 2, וטען כי בשל מאסרו לא יכול היה נאשם 2 לטפל בהגשת הדוחו"ת, וכשהשתחרר לא הייתה הנאשמת 1 פעילה והוא גילה כי חומר הנהח"ש נעלם ונבזז, וניסיונות לשחזרו מתוך תיקי מע"מ לא צלחו. משכך, היה נאשם 2 במצב בו לא יכול היה להסיר את המחדל ולהגיש את הדוחו"ת. לטענת הסנגור יש מקום ליתן משקל לשיקולי שיקומו של הנאשם שיצא מבית הכלא ומנסה להשתלב במעגלי החיים, מתפרנס בדוחק כשכיר, כשלחובתו תיקי הוצל"פ והוראת פינוי מביתו והוא סובל ממצב רפואי לאחר תאונת דרכים. בהקשר זה הוגשו מסמכים לאחר הטיעונים לעונש. הסנגור ביקש את רחמי בית המשפט וביקש שבית המשפט יטיל על הנאשם עונש ברף התחתון של מתחמי הענישה, לריצוי בעבודות שירות.

 

הנאשם ציין כי עשה כל מאמץ למצוא ניירת עוד כשיצא לחופשה הראשונה מבית הכלא, אלא שהחברה כבר לא הייתה פעילה. בנוסף, עמד על נסיבותיו האישיות, כלכליות ורפואיות.

 

דיון והכרעה

מושכלות ראשונים הם כי רישום העסקאות במלואן, דיווח מלא במועד על פי הוראות החוק, ותשלום המס, הם אבני היסוד של עקרונות גביית המס, ומשלא מתקיימות מי מאבני היסוד, נפגעת השיטה בכללותה. המשמעות המיידית של אי הגשת דוחו"ת במועד במרבית המקרים היא אי תשלום המס הנובע מאותם דוחו"ת.

 

עבירות אי הדיווח במועד הן אמנם עבירות ברף הנמוך יותר במדרג עבירות המס, אך בביצוען משבש עבריין המס את שיטת הגבייה, מונע פיקוח של רשות המס, גוזל כספים מן הקופה הציבורית, ופוגע באינטרס הציבורי - חברתי של דיווח מלא לצורך גביית מס אפקטיבית ונשיאה שוויונית בנטל המס.

 

מדיניות הענישה כלפי עבירות של אי דיווח היא מוחשית ומושפעת מהשיטתיות שבמעשים, משכם, היקפם, הנזק שנגרם, כשהמונח נזק מאגד בתוכו הן את הנזק הכספי הישיר ככל שהוא ידוע והן את הנזקים הקשורים בעצם הפרת חובת הדיווח ומסירת המידע.

 

לעניין מדיניות הענישה, אני מוצאת לנכון להפנות לשתי קביעות של בתי משפט מחוזיים במקרים של ריבוי עבירות: עפ"ג (י-ם) 28376-10-13‏ ‏יחזקאל נ' מדינת ישראל, שם נקבע מתחם ענישה בין 3 - 8 חודשי מאסר לכל עבירה. עפ"ג (מרכז) 37359-08-13 מדינת ישראל נ' דניארוב, שם נקבע מתחם ענישה בין מאסר מותנה לבין 6 חודשי מאסר לכל עבירה.

3

 

לעניין מספר האירועים, בפסיקה המוקדמת לתיקון 113 לחוק, נאמר כי כל הגשת דו"ח היא אירוע בפני עצמו (רע"פ 5953/08 עתאמלה נ' מדינת ישראל), אם כי השימוש במונח "אירוע" לא היה מטבע הדברים במובנו של המונח "אירוע" שנטבע בתיקון 113.

 

מקובלת עליי עמדת המאשימה שבדרך כלל, ואף בהליך שלפניי, מדובר באירועים עצמאיים שמספרם כמספר העבירות. אני מפנה בהקשר זה לרע"פ 1688/14 כץ נ' מדינת ישראל, בו לא התערב ביהמ"ש עליון בקביעת ביהמ"ש מחוזי כי ביהמ"ש שלום שגה בהתייחסו ל-18 עבירות של אי הגשת דו"ח כאל ארוע אחד ובכך שקבע מתחם ענישה כולל.

 

אשר למתחם הענישה, מקובלים עליי טיעוניה של המאשימה, כי קיימת חומרה בכך שמעשי העבירות לשנת 2008 בוצעו בסמוך לאחר שנגזר דינו של נאשם 2, נתון שלא היה בו כדי להרתיע את הנאשם ולהביאו להקפדה על הוראות החוק. מבלי למעט מן האמור, אינני מתעלמת מכך שהנאשם ריצה עונש מאסר ממושך, ובשנים אלה התגבשו העבירות, וזאת בקשר לטענותיו לקושי להגיש דו"חות במצב דברים זה, עם זאת, לא הוצגו בפניי אינדיקציות לכך שהנאשם בהיותו אסיר פעל לקיום חובות הדיווח, עשה מאמץ להגיש את הדו"חות וכשל. עוד אעיר כי עבירות אי הדיווח, שהן עבירות מתמשכות, המשיכו גם לאחר שחרורו מהכלא במשך שנים עד להגשת כתב האישום וגם בהיבט זה יש נסיבה לחומרה. לבית המשפט הוצגו נימוקי התובע מחודש יולי 2013 להגשת כתב האישום, וזאת לאחר שחלף פרק זמן לא מבוטל משחרור הנאשם. עוד קיימת חומרה הנובעת מהיקפי המחזורים שצוינו בכתב האישום, אף אם אתעלם מסכומי המס שהוצאו לנאשם לפי השומה (סכומים שלא הובאו לגביהם ראיות ומשתמע שהם במחלוקת ואני מפנה בעניין זה להוראות סעיף 40י לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 וכן לע"פ 3667/13 ח'טיב נ' מדינת ישראל).

 

בנסיבות אלה מתחם הענישה לכל עבירה נע מתקופת מאסר קצרה מאד הניתנת לריצוי בעבודות שירות ועד 7 חודשי מאסר.

 

לעניין הקנס, בקביעת מתחם הקנס יש להתחשב בכך שהמעשים נעשו משיקולי כדאיות כלכלית. כמו כן יש צורך לבחון את שאלת יכולתם של הנאשמים. לגבי הנאשמת 1 הוצהר שהיא אינה פעילה ויוטל עליה קנס סמלי. לגבי נאשם 2, בהתחשב בנתונים שפורטו ביחס למחזורי הפעילות, ובאסמכתאות שהציג הנאשם לגבי מצבו הכלכלי, מתחם הקנס נע מאלפי שקלים בודדים ועד 20,000 ₪ לכל דו"ח של הנאשמת ומ-1,500 ₪ ועד 7,500 ₪ לדו"ח האישי של הנאשם.

4

 

 

 

גזירת הדין

לעניין הענישה הקונקרטית, אין מקום לסטות ממתחמי הענישה מטעמים של שיקום ולא מצאתי בטיעוני הסנגור כי יש לראות מאמצי שיקום בניסיונותיו של הנאשם לנהל אורח חיים מתפקד לאחר שחרורו מהכלא כדי שיקום כהגדרתו בדין.

 

בתוך מתחמי הענישה, יש חשיבות לנסיבות לקולא ולחומרה שאינן קשורות למעשים.

 

ראשית, הנאשמים הודו, לקחו אחריות וחסכו זמן שיפוטי.

 

שנית, הנאשם לא הביע מפורשות חרטה מילולית, אם כי ניתן היה להתרשם שהוא מצר על המעשים. אלא שבחרטה מילולית בסוג זה של תיקים אין די, והחרטה המשמעותית מתבטאת בהתנהגות, בדרך של הסרת מחדל והשבת הגזילה, ככל שנגרם לאוצר המדינה נזק כספי. בסופו של דבר, למרות מספר אורכות שהתבקשו וניתנו לשם הסרת המחדל, לא הוגשו הדו"חות של החברות והוגש רק הדו"ח האישי. לאור מחזורי הפעילות הגבוהים באי הסרת המחדל יש פגיעה באינטרס הציבורי.

 

שלישית, לנאשם עבר פלילי, שאינו בעבירות רכוש, וכן עבר פלילי בעבירות מע"מ בכוונה להתחמק ממס.

 

רביעית, העבירות בוצעו לאחר גזירת דינו של הנאשם, נתון שלא הצליח להרתיע את הנאשם ולהעמידו על חובת כיבוד החוק. משכך, יש מקום להחמרה בענישה למטרת הרתעת הנאשם. מבלי למעט מן האמור, בכל הנוגע לטעמי ההרתעה אני לוקחת בחשבון שהוצהר כי מאז שחרורו מהכלא הנאשם עובד כשכיר ואינו בעל חברה או עסק.

 

חמישית, אינני מקבלת את הטענה שניתן היה לצרף את האישום שלפניי, כולו או חלקו לגזר הדין הקודם שכן העבירות לא השתכללו.

 

שישית, אני מתחשבת בכל הנסיבות האישיות שתוארו, לרבות גילו של הנאשם, מצבו הרפואי, מצבו התעסוקתי, ומצבו הכלכלי, בהתאם לאסמכתאות שהוצגו.

5

 

שביעית, במידה מוגבלת בלבד אני מתחשבת בכך שמדובר בארועים מהשנים 2008 - 2009, זאת לאור התמשכות העבירות, ההמתנה של המאשימה תקופה סבירה לאחר שחרור הנאשם מהכלא והאורכות הממושכות שניתנו לשם מתן הזדמנות להסרת מחדל.

 

כעולה מן המקובץ, לאור העובדה שהתנהלות הנאשם באי הגשת הדוחו"ת נובעת מנסיבות ושיקולים שהם זהים ביחס לעבירות, אני סבורה כי יש מקום לענישה כוללת. אני לוקחת בחשבון את העובדה שמדובר בשלוש עבירות, אחת אישית שלגביה הוסר המחדל, ושתיים של הנאשמת, אשר הפסיקה את פעילותה בשנים שלאחר מכן. בנסיבות אלה אגזור את העונש בחלק האמצעי של מתחמי הענישה, לצד ענישה כספית בחלק הגבוה של המתחמים ביחס לדוחו"ת הנאשמת.

 

טרם סיום אציין, כי המאשימה הפנתה את ביהמ"ש לרע"פ 3008/11 אביטבול נ' מדינת ישראל, שם בנסיבות דומות של ביצוע עבירות (טרם תקופת תיקון 113) ובהתחשב בהסרת מחדלים (בשונה מהתיק שלפניי) אושרר עונש מאסר של שלושה חודשים לריצוי בעבודות שירות וענישה נלווית. דומה בעיניי שעובדת אי הסרת המחדלים ביחס לדו"חות הנאשמת במקרה זה, מצדיקה ענישה מחמירה יותר, אך אינה מצדיקה עונש מאסר בפועל לריצוי בבית האסורים.

 

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים כדלקמן:

 

על נאשמת 1 שאינה פעילה קנס סמלי בסך 250 ₪, לתשלום עד ליום 1.1.15.

 

על נאשם 2

1.      מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים, שירוצה בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות-דעת הממונה על עבודות השירות במרכז יהדות בוכרה.

הנאשם יתייצב במפקדת מחוז מרכז ביום 19.2.15 שעה 8:00, לתחילת ריצוי עונשו.

הובהרה לנאשם המשמעות של אי עמידה בתנאי עבודות השירות.

 

2.      מאסר על תנאי למשך 8 חודשים, לתקופה של 3 שנים והתנאי שהנאשם לא יעבור עבירות מס מסוג עוון.

 

6

3.      קנס בסך 30,000 ₪, או 50 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורציפים, כשהראשון בהם ביום 1.1.15. לא ישולם תשלום - תעמוד יתרת הקנס לפירעון.

 

4.      הנאשם יחתום על התחייבות בסך 25,000 ₪, להימנע במשך שנתיים מהיום מביצוע העבירות בהן הורשע. לא יחתום הנאשם, ייאסר לתקופה של 35 ימים.

 

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

 

המזכירות תשלח עותק הפרוטוקול לממונה על עבודות השירות.

 

 

 

ניתנה והודעה היום ג' טבת תשע"ה, 25/12/2014 במעמד הנוכחים.

 

 

[פרוטוקול הושמט]

 

החלטה

בהתאם לעמדתה ההגונה של המאשימה, הקנס ישולם ב- 15 תשלומים חודשיים, שווים ורציפים כשהראשון בהם ביום 01.09.15.

 

אין שינוי ביתר מרכיבי גזר-הדין.