1

 

 

רקע

 

1.      הנאשם 1, מנהלן הפעיל של הנאשמת 3 והנאשמת 4, שתיהן חברות לאספקת כוח אדם לשמירה, הורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות של השמטת הכנסה מדו"ח (ס' 220(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961); ניהול פנקסי חשבונות כוזבים (ס' 220(4) לפקודה); ומרמה (ס' 220(5) לפקודה).

זאת לאחר שהודה כי במהלך השנים 2011-2012 דיווח בחסר על הכנסות העסק בסכום כולל של 823,227 ₪, ובמהלך השנים 2010-2011 כלל בהנהלת החשבונות של העסק ובדיווחיו למס הכנסה חשבוניות הוצאה כוזבות בסך של 853,799 ₪ ובכך ניהל פנקסי חשבונות כוזבים ונקט במרמה ותחבולה כדי להתחמק ממס.

עוד הודה כי בין השנים 2010-2012 כלל בספרים חשבוניות פיקטיביות שלא עמדו מאחוריהן עסקאות אמת בסך כולל של 2.95 מיליון ₪, והכל כדי להתחמק מתשלום מס.

 

2.      במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי תחילה יישלח הנאשם לשירות המבחן, ולאחר קבלת התסקיר יטענו הצדדים לעונש באופן חופשי.

 

2

3.      תסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם פירט תחילה את קורותיו: בן 43, נשוי ואב לשלושה, עד לשנת 2015 עבד כמנהל של הנאשמות שבנדון, אז נפצע בתאונת דרכים קשה ומאז מתקיים מקצבת נכות (לא הוצגו אישורים). צוין כי הנאשם לוקח אחריות מלאה על ביצוע העבירות וכי היה מודע לכך שהוא עובר על החוק בעת ביצוען, אלא שלדבריו העדיף להתמודד עם המשבר הכלכלי שפקד את עסקיו בדרך זו, מאשר להסתבך עם ארגוני פשיעה ושוק אפור.

שירות המבחן התרשם כי בצד קבלת האחריות על ביצוע העבירות והבעת חרטה על ביצוען, הנאשם מתקשה להתחבר לקשייו הפנימיים ולהצביע על דפוסי אישיות המצריכים התערבות טיפולית. עוד התרשם השירות, מקושי בהפעלת שיקול דעת וויסות דחפים במצבים שיש בהם פיתוי כספי, וכן ממודעות נמוכה לצורך בטיפול, כאמור.

בהתאם - ומשום שהנאשם לא הציג מסמכים שיאמתו את טענותיו הרפואיות למרות שהתבקש לעשות כן - נמנע התסקיר מהמלצה טיפולית, וקבע כי ענישה שתרוצה בעבודות שירות תהיה אפקטיבית במקרה זה.

 

טיעוני הצדדים

 

4.      בטיעוניה לעונש עמדה ב"כ המאשימה על פגיעתן של עבירות המס בערכי השוויון בנשיאה בנטל, המהווים אבן יסוד בשיטת משפט תקינה. עוד עמדה על הפגיעה בקופת המדינה ובכלכלה, על קלות ביצוען של העבירות לעומת הקושי שבגילוין, ועל הצורך בענישה מוחשית ומרתיעה. לגופו של עניין, ציינה את ריבוי העבירות והמגוון הרחב שלהן (מהשמטת הכנסות ועד שימוש אקטיבי בחשבוניות פיקטיביות); את היקף ההשמטה הגדול; את תקופת הביצוע הארוכה שנמשכה על פני מספר שנים; ואת העובדה כי חרף הזמן שחלף לא הוסרו המחדלים. בהתאם, ומשום הפגיעה המוחשית בערכים המוגנים, ביקשה לקבוע מתחם ענישה הנע בין 20 ל-36 חודשי מאסר בפועל, ולגזור על הנאשם עונש ברף הבינוני גבוה של המתחם, בתוספת מאסר מותנה וקנס מרתיע שינוע בין 5% ל-10% מסכום המחדל. עוד ביקשה, שלא לקבל את המלצת שירות המבחן לעניין העונש, בין היתר, כיוון שעל הנסיבות האישיות לקבל משקל פחות שעה שהמחדלים לא הוסרו במלואם, והעבירות בוצעו לאורך זמן. על הנאשמות 3 ו-4 ביקשה המאשימה להשית קנס בשיעור 5%-10%, כל אחת.

 

3

5.      בפתח טיעוניו לעונש ביקש הסנגור כי ייקבע מתחם כולל לעונש, נוכח הזיקה בין כלל העבירות שבוצעו. לגבי האישום הראשון נטען כי העבירות בוצעו ללא תחכום, כאשר הנאשם קיבל תקבולים והוציא בגינם חשבוניות, אולם אלה לא הועברו להנהלת החשבונות. רוצה לומר, אין מדובר במי שמקבל תגמול ומנסה להעלימו אלא במי שביצע את העבודות אולם כשל באופן טכני בהוצאתן. עוד צוין בהקשר זה, כי הנאשם אף פנה לרואה החשבון בניסיון להסרת המחדלים. בנוסף נטען כי הימשכות ההליכים והשיהוי בהגשת כתב האישום צריכים להילקח גם הם בחשבון, כמו גם העובדה כי לא הוגש כתב אישום כנגד הבעלים הנוספים של החברות ואף לא כנגד מוציאי החשבוניות.

אשר לנאשם עצמו, הודגש כי לקח אחריות מלאה על מעשיו, הודה במיוחס לו וחסך זמן שיפוטי יקר, וכי גם התסקיר שהוגש בעניינו חיובי ומפרט את מהלך חייו הנורמטיבי (לרבות שירות צבאי כקצין מוערך). צוין כי הנאשם עבר תאונה קשה בשנת 2015 ונקבעו לו אחוזי נכות ואובדן כושר השתכרות מלא, באופן שאינו יכול לעבוד יותר ואלמנט ההרתעה כבר אינו רלוונטי לעניינו. בהתאם, ביקש הסנגור לתת עדיפות לערך השיקום ולאמץ את המלצות התסקיר לעניין העונש, כאשר מדיניות הענישה מלמדת כי עבודות שירות מוטלות גם במקרים חמורים יותר. לסיכום ביקש, כי ייקבע מתחם ענישה הנע בין 6 חודשי עבודות שירות ל-12 חודשי מאסר, וכי עונשו של הנאשם ימוקם ברף התחתון. לעניין הקנס, הפנה הסנגור לחובות הנאשם העומדים על יותר מ-7 מיליון ₪ ולמצבו הכלכלי הקשה. משכך ביקש לגזור עליו עונש שירוצה בעבודות שירות בתוספת מאסר על תנאי, וקנס מידתי בסך 5,000 ₪.

 

6.      הנאשם, בדבריו האחרונים לעניין העונש, הוסיף כי הוא מתחרט על מעשיו וכי הטלת עבודות שירות תקל עליו.

 

דיון

 

7.      כמצוות סעיף 40ג(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בבואנו לקבוע את מתחם הענישה ההולם יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

 

8.      עבירות המסים הינן עבירות חמורות, הפוגעות קשות בעקרון השוויון בנשיאה בנטל המס, ובעקיפין גם במרקם החברתי בישראל (ת"פ (מחוזי-ירושלים) 34637-09-16 מדינת ישראל נ' עמירה (6/1/21)). ביצוען של עבירות אלו מוביל לפגיעה בכלל הציבור ובמשק כולו, פגיעה קשה בקופת המדינה, ובסדרי החברה התקינים (רע"פ 3995/15 זלבני נ' מדינת ישראל (18/6/15), רע"פ 1717/14 ליזרוביץ נ' מדינת ישראל (30/3/14) ורע"פ 977/13 אודיז נ' מדינת ישראל (20/2/13)). חומרה מיוחדת נודעת לעבירות מס בהן גלום רכיב מרמה ואשר תכליתן העיקרית הינה התחמקות מתשלום מס. ברי גם, כי החומרה מתעצמת, מקום בו העבירות מבוצעות באופן שיטתי ועל פני תקופה ממושכת (עניין עמירה הנזכר).

 

4

9.      נסיבות ביצוע העבירות מלמדות כי במהלך שלוש שנות מס עוקבות השמיטו הנאשמים הכנסות וכללו בדיווחיהם חשבוניות פיקטיביות - בהיקף כולל של יותר מ-4 מיליון ₪. זאת עשו באופן שיטתי וממושך, תוך התנהלות אקטיבית ומתוכננת, ואין מחלוקת כי למעשים שיטתיים אלה נלווה פוטנציאל פגיעה עצום לקופה הציבורית ולערכים המוגנים האחרים.

 

10.  בחינת מדיניות הענישה מלמדת כי במקרים דומים מוטלים עונשים במנעד רחב, התלוי בין היתר, בנסיבות ביצוע העבירות, בהיקפן הכספי ובשאלת הסרת המחדלים. במקרה הספציפי שבנדון - ובהתחשב באופי העבירות ובהיקפן - אני סבורה כי מתחם הענישה הראוי נע בין 7 ל-30 חודשי מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים. האמור מתיישב אף עם מדיניות הענישה הנוהגת, וראו, בשינויים המחויבים:

 

                                 א.         ברע"פ 2430/20 אבו חאטום נ' מדינת ישראל (19/4/20) אושר מתחם ענישה בן 6 ל-20 חודשי מאסר בפועל אשר נקבע בבית משפט קמא ביחס לעבירות מרמה ועבירות לפי ס' 218, במסגרתן השמיט הנאשם הכנסות בגובה 2 מיליון שקלים, רובן באמצעות חשבוניות כוזבות (ת"פ (נצרת) 31158-06-14 מדינת ישראל נ' אבו חאטום (16/7/19)).

                                 ב.         בע"פ (מחוזי-מרכז) 11802-05-19 סוסתיאל נ' מדינת ישראל (28/1/20) נדון עניינו של מערער אשר כלל בדוחותיו חשבוניות פיקטיביות בסך של כ-2.5 מיליון שקלים. שם נקבע מתחם ענישה בן 12 ל-24 חודשי מאסר ובמסגרת הערעור, נוכח הסרת המחדל, הועמד עונשו על 15 חודשי מאסר.

                                  ג.         ברע"פ 528/18 ספדי נ' מדינת ישראל (11/2/18) אושר מתחם ענישה הנע בין 8 ל-24 חודשי מאסר בפועל, שנקבע ביחס לנאשם אשר במסגרת שתי חברות שונות ביצע עבירות מרמה לפי פקודת מס הכנסה וחוק המע"מ, ובין היתר, כלל בספריו חשבוניות הוצאה כוזבות בהיקף של כ-3 מיליון שקלים (סך ההשמטות בתיק הסתכם בלמעלה מ-4.3 מיליון שקלים). על הנאשם הוטלו 12 חודשי מאסר בפועל בהתחשב בעבר נקי מחד ואי הסרת המחדלים מאידך, ועונש זה נותר על כנו אף בערכאות הערעור.

                                 ד.         בע"פ (מחוזי-מרכז) 45260-12-16 אגמון נ' מדינת ישראל (4/6/17) נדון עניינו של נאשם שהשמיט כ-2.3 מיליון שקלים מהכנסותיו. נוכח הסרת המחדל הופחת עונשו מ-21 ל-18 חודשי מאסר בפועל.

                                 ה.         בת"פ (תל אביב) 56949-06-18 מדינת ישראל נ' פוזיילוב (16/12/18), הוטל במסגרת הסדר טיעון שהוגדר על ידי בית המשפט כמקל, עונש של 6 חודשי עבודות שירות על נאשם, שביחד עם אחרים, ביצע עבירות מרמה בסך כולל של כ-4 מיליון שקלים תוך שימוש בחשבוניות כוזבות.

5

                                  ו.          בת"פ (כפר סבא) 28015-07-15 מדינת ישראל נ' חאג יחיא (10/12/17) נקבע מתחם ענישה של בין 6 ל- 20 חודשי מאסר, בגין עבירות מרמה לפי פקודת מס הכנסה, בהיקף השמטה של כ-2.3 מיליון שקלים. על הנאשם, שעברו נקי ואשר הסיר את המחדלים במלואם, הוטלו 6 חודשי עבודות שירות. כך גם בשל חלוף זמן ניכר ממועד ביצוע המעשים ונסיבות אישיות ורפואיות נוספות (וראו הפסיקה המפורטת שם).

                                  ז.          בת"פ (ירושלים) 42482-12-12 מדינת ישראל נ' דענה (21/10/15) נקבע מתחם הנע בין 10 ל-36 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות מרמה לפי הפקודה ולפי חוק מע"מ, כאשר בין היתר, כלל הנאשם בדו"חותיו חשבוניות פיקטיביות בהיקף של 2.2 מיליון שקלים. בסופו של יום הוטלו 16 חודשי מאסר בפועל, בשים לב לקיומו של עבר פלילי ונוכח אי הסרת המחדלים.

 

11.  סקירת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות לצורך קביעת העונש בתוך המתחם, מעלה כי הנאשם בן 43, נשוי ואב לשלושה ילדים.

בהתאם לדו"ח תיקי הוצל"פ שצורף, הנאשם חייב מוגבל באמצעים וחובותיו מסתכמים בכ-7.4 מיליון שקלים.

אשר למצבו הרפואי הרי שבהתאם למסמכי המל"ל שצורפו נקבעו לו 32% נכות החל מיום 29/12/20 ותביעתו לקצבת נכות כללית - נדחתה. בנוסף לא עלה כי נקבע לו אובדן כושר עבודה כפי שנטען, למעט המלצה לעשות כן מטעם המומחים אליהם פנה מטעמו.

 

12.  לזכות הנאשם עומדת לקיחת האחריות המלאה והתרשמות שירות המבחן כי הבין את מורכבות התנהגותו והביע חרטה בגינה, אך בצדה הימנעותו של השירות מהמלצה בעלת פן שיקומי נוכח מכלול הנסיבות. כן עומדות לזכותו, ההודאה בכתב האישום המתוקן והחיסכון בזמן שיפוטי יקר, אך יחד עם זאת יש לזכור כי מחדלי הנאשמות 3 ו-4 לא הוסרו חרף הזמן הרב שחלף. בהקשר זה תובא בחשבון העובדה כי חלק מן המחדל כן צומצם, ככל שהדבר נוגע לאישום הראשון (וכפי שהובהר במסגרת עניינו של הנאשם 2 אשר דינו כבר נגזר). ודוק, יש להביא בחשבון כי הלכה למעשה, צומצמה במידת מה הפגיעה שנגרמה לקופת המדינה.

 

13.  בנוסף, נזקפה לזכות הנאשם העובדה כי אין לחובתו הרשעות קודמות בעבירות כלכליות וכי מאז ביצוע העבירות שבנדון ובמשך תשע השנים שחלפו מאז, לא נפתחו נגדו תיקים חדשים, וניכר כי פחתה המסוכנות להישנות העבירות.

 

סיכום והכרעה

 

6

14.  בשקלול המתואר ובנסיבות התיק שבנדון, לא מצאתי כל שיקול המצדיק חריגה ממתחם העונש שנקבע על ידי, וכך ביתר שאת לאחר ששירות המבחן נמנע מהמלצה בעלת אופי שיקומי. אשר לעונש גופו, לקחתי בחשבון, לחומרה, את חומרתם הטבועה של המעשים ונסיבותיהם (לרבות ביצוע אקטיבי של חלק גדול מהם), את פגיעתם בערכים המוגנים, את ההיקף הגדול של העבירות והתמשכותן על פני תקופה של כשלוש שנים, וכן את אי הסרת חלק הארי של המחדלים. לקולה, שקלתי את העדרן של הרשעות קודמות בעבירות מס והעובדה כי לא נפתחו נגד הנאשם תיקים נוספים במשך שנים רבות.

משכך אני סבורה כי המקרה שבנדון ממוקם ברף האמצעי של מתחם העונש הנזכר.

 

15.  בהתאם אני סבורה כי ענישה מוחשית בדמות מאסר בפועל, בצירוף ענישה מותנית וקנסות כספיים הולמים תאזן נכונה בין מכלול האינטרסים, ולרבות אינטרס ההרתעה, הפרטי והציבורי. עמדה זו מתיישבת עם עמדת הפסיקה לפיה עבירות כלכליות - לא כל שכן בהיקפים גדולים - מחייבת הטלת ענישה מרתיעה, ומסיגה את האינטרס האישי מפני האינטרס הציבורי (רע"פ 1688/14 כץ נ' מדינת ישראל (9/3/14) והפסיקה המאוזכרת בו; ע"פ 4323/14 מולדובן נ' מדינת ישראל (26/6/14); וע"פ 5906/12 עזרא נ' מדינת ישראל (9/9/12).

 

16.  נוכח מכלול האמור אני מטילה על הנאשמים את העונשים הבאים:

 

על הנאשם 1:

 

א.        11 חודשי מאסר בפועל שתחילם ריצויים ביום 1/9/21.

 

ב.         8 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו, והתנאי הוא כי

            הנאשם לא יעבור בתוך תקופה זו כל עבירת מס מסוג פשע, לפי פקודת מס הכנסה

            ולפי חוק המע"מ ויורשע בגינה, בין בתקופת התנאי ובין לאחריה.

 

ג.         4 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו, והתנאי הוא כי

            הנאשם לא יעבור בתוך תקופה זו על כל עבירת מס שאינה מסוג פשע, לפי פקודת

            מס הכנסה ולפי חוק המע"מ ויורשע בגינה, בין בתקופת התנאי ובין לאחריה.

 

ד.         קנס בסך 70,000 ₪ או 12 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-50 תשלומים

7

            חודשיים, שווים ורצופים החל ביום 1/12/21. אי תשלום אחד התשלומים במועדו,

            יעמיד את יתרת הקנס לפירעון מיידי.

 

ה.        הנאשם יתחייב להימנע מלעבור כל עבירה נשוא הרשעתו למשך שלוש שנים החל

            מיום שחרורו והובהר לו כי אם יפר התחייבות זו יחויב לשלם 10,000 ₪.

הנאשם: אני מבין את עונש ההתחייבות ואני מתחייב לא לעבור את העבירות

שבהתחייבות ומבין שאם אעבור אותן במהלך שלוש שנים מיום שחרורי, אחויב

בתשלום של 10,000 ₪.

 

 

על הנאשמת 3:

 

קנס בסך 10,000 ₪. הקנס ישולם במלואו בתוך 30 יום מהיום.

 

על הנאשמת 4:

 

קנס בסך 10,000 ₪. הקנס ישולם במלואו בתוך 30 יום מהיום.

 

 

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי

 

 

 

 

 

ניתן היום, כ"א תמוז תשפ"א, 01 יולי 2021, בהעדר הצדדים.