1

מה נפקותו של פגם שבאי-עריכת שימוע לנאשם טרם הגשת כתב האישום?

הנתונים:

1.      כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות של זיוף שטרי כסף שבוצעו בשנת 2010.

2.      הנאשם 2, הנתון במאסר בתיק אחר, קבל מפי ב"כ המלומד בגין שלילת זכותו לשימוע לפני הגשת כתב האישום נגדו, לפי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נ"מ], תשמ"ב-1982.

3.      הנאשם 1 הוא עד מדינה בתיק אחר ועומד בקשר עם התביעה, ואילו הנאשם 3 כלל לא אותר עד היום.

4.      התביעה אישרה כי אכן נפל פגם ולא קוימה זכותו של הנאשם 2 לשימוע, אך מוצאת כי אין הצדקה לביטולו של כתב האישום, והנאשם מוזמן לשטוח עניינו בפני התביעה גם עתה, טרם תשובתו לאישום.

דיון ומסקנות:

1.      ההחלטה להעמיד נאשם לדין היא החלטה מנהלית שבסמכות התביעה. פגם שבאי-קיום שימוע הוא פגם ממשי בהליך, אך לא בהכרח יוביל לפסלות ההליך - העניין יבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה, וההכרעה תיעשה לפי כללי הבטלות היחסית שנשאבו לדין הפלילי מהדין המנהלי, כפי שהוסבר בע"פ 1053/13 הייכל נ' מ.י. (2013).

2

2.      במקרה דנן מצביע ב"כ המלומד של הנאשם על נתונים שונים, ראייתיים ואחרים, שלדעתו בכוחם להביא לשינוי החלטתה של התביעה להעמיד לדין את מרשו, ומבקש אפוא לאפשר לו להציע העניין בפני התביעה כשדעת שומעיו פתוחה ונפשם קולטת כפי שהתכוון המחוקק - טרם שעל השולחן מונחת הדעה המגובשת בדמות כתב האישום. ברור שאין בידי לבדוק נכונותם של נתונים אלו או את משקלם, אך נראה כי לא מדובר בדברים שבעלמא.

3.      עוד נראה כי לא ייגרע דבר מאינטרס הציבור, אם יבוטל כתב האישום הנוכחי ויוגש - אם אכן יוגש - בחלוף זמן-מה. העבירה ונסיבותיה אינן מעוררות חשש למסוכנות, אף נאשם אינו עצור בתיק זה, לא התגלו קשיים מיוחדים באיתורו של הנאשם דנן, עוד לא ארע דבר בהליך, ואין כל חשיבות לחלוף עוד חודש או חודשיים משהוגש כתב האישום כארבע שנים לאחר ביצוע העבירה.

4.      נראה אפוא שבמקרה זה עדיפה הדקדקנות שבשמירת זכותו של הנאשם וההקפדה על לשונו ורוחו של החוק ויש לבטל את כתב האישום.

5.      אין הגיון או הצדקה לפצל את כתב האישום בין הנאשמים, מה-גם שסביר שטענה דומה עומדת גם לנאשמים 1 ו-3, ולפיכך אני מורה על ביטולו של כתב האישום נגד שלושת הנאשמים.

6.      הדיון הקבוע בתיק יבוטל, ועותקי ההחלטה יישלחו לצדדים.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשע"ד, 11 יוני 2014, בהעדר הצדדים.