1

 

 

 

 

 

רקע

1.         ביום 28.4.2013 הורשעה הנאשמת 1 (להלן: הנאשמת) על-יסוד הודאתה, בעבירות שיוחסו לה בכתב-אישום מתוקן כדלקמן: סיוע לניסיון התפרצות למקום מגורים לפי סעיפים 406(ב), 25 ו- 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק); קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; ושהיה בלתי חוקית לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל).

 

2

2.         על-פי עובדות כתב-האישום המתוקן, ביום 26.12.2012 בסמוך לשעה 10:50, בוצע ניסיון להתפרץ לביתה של המתלוננת בירושלים בכוונה לבצע גניבה או פשע. באירוע היו מעורבים מלבד הנאשמת, גם הנאשם 2 (להלן: הנאשם) וכן שניים נוספים בשם חמאד חדוּר ואחמד דמירי (להלן: חדוּר ודמירי בהתאמה). יום קודם לאירוע, נקשר קשר לביצוע העבירה, בכך שחדוּר נפגש עם הנאשמת ברמאללה וקבע עמה כי ייכנסו למחרת לישראל על-מנת לבצע התפרצויות לדירות של "יהודים". בנוסף, יום קודם לאירוע, נפגשו חדוּר ודמירי עם הנאשם, ונסעו יחדיו לאזור בו בוצעה העבירה לצורך איתור דירות מתאימות. השלושה אף קנו יחדיו לוֹם לצורך ביצוע העבירות. בבוקר האירוע, הגיעו הנאשם ודמירי לאזור מחסום קלנדיה ברכבו של הנאשם. הנאשם ודמירי אספו את הנאשמת ואת חדוּר ונסעו לעבר מחסום קלנדיה. בטרם הגיעו הארבעה למחסום, נכנסו הנאשמת וחדוּר אל תא המטען של הרכב. רק לאחר שהרכב עבר את המחסום, יצאו חדוּר והנאשמת מתא המטען וחזרו לשבת ברכב כנוסעים מן המניין. בהמשך, הגיעו הארבעה למקום בו תכננו לבצע את העבירות, ואז הנאשמת וחדוּר ירדו מהרכב. לאחר זמן-מה, חזרו השניים לרכב ואז לקחו חדוּר ודמירי את הלוֹם שנקנה יום קודם לכן, וניגשו לדירה המצויה בסמטה. חדוּר ניסה לפרוץ את סורג חלון המטבח בעזרת הלו­ֹם ואף גרם נזק לסורג, בעוד דמירי שימש כתצפיתן. הנאשם והנאשמת המתינו ברכב המילוט. חדוּר ודמירי עזבו את הדירה לאחר שבעלת הדירה, שהייתה בבית באותה עת, צעקה לעברם. הנאשם והנאשמת אספו את חדוּר ודמירי, והארבעה עזבו את המקום ברכבו של הנאשם. משהגיעו הארבעה לצומת הרחובות הרצוג ועזה בירושלים, נתבקשו לעצור על-ידי בלשי משטרה שעקבו אחריהם. בשלב זה, הנאשם החל לנסוע תוך שהוא פוגע ברכב משטרתי שהיה לפניו. באותן נסיבות שהתה הנאשמת בישראל שלא כדין. בכל אלה הודתה הנאשמת, ובגין כך הורשעה בעבירות שיוחסו לה.

 

גזרי-הדין בעניינם של המעורבים האחרים בפרשה

3.         הנאשם (שוויקי) הועמד לדין ביחד עם הנאשמת בכתב-אישום אחד בהליך שבכותרת. הנאשם הודה לפניי בעובדות כתב-אישום מתוקן, והורשע בעבירות של סיוע לניסיון התפרצות למקום מגורים, קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת כלי פריצה, הסעת שב"ח, הכשלת שוטר וגרימת תאונת דרכים. בגזר-דינו של הנאשם מיום 9.9.2013 הטלתי עליו 11 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים וכן פסילת רישיון נהיגה בפועל ועל-תנאי. ערעור הנאשם לבית-המשפט המחוזי על העונש שנגזר עליו, נדחה (ראו: עפ"ג (י-ם) 4414-11-13 שוויקי נ' מדינת ישראל (24.2.2014)).

 

4.         שני המעורבים הנוספים בפרשה - חדוּר ודמירי - הועמדו לדין יחדיו בכתב-אישום נפרד מהנאשמת והנאשם (ת"פ (י-ם) 3885-01-13). השניים הורשעו על-יסוד הודאתם בעבירות שיוחסו להם בכתב-אישום מתוקן כדלקמן:

3

 

חדוּר הורשע בעבירות של ניסיון התפרצות למקום מגורים, קשירת קשר לביצוע פשע ושב"ח. בין הצדדים לא הושגה הסכמה לגבי העונש. בסופו של דיון, בית-משפט השלום (כב' סגנית-הנשיאה מאק-קלמנוביץ') השית על חדוּר 24 חודשי מאסר בפועל, וכן הפעיל עונשי מאסר מותנים שהיו תלויים ועומדים בעניינו, כך שבסך הכל נגזרו עליו 31 חודשי מאסר בפועל וכן מאסרים על-תנאי.

 

דמירי הורשע בעבירות של ניסיון התפרצות למקום מגורים, קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת כלי פריצה, היזק לרכוש והכשלת שוטר. בית-משפט השלום (כב' סגנית-הנשיאה מאק-קלמנוביץ') אימץ הסדר טיעון סגור לעונש, והשית על דמירי 12 חודשי מאסר בפועל ומאסר על-תנאי.

 

השתלשלות הדברים בעניינה של הנאשמת

5.         בדיון שהתקיים לפניי ביום 9.9.2013 נעתרתי לבקשת הסנגור והוריתי על הפנייתה של הנאשמת לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר בעניינה. באותה החלטה צוין כי בנסיבות העניין, אין חובה בדין להגשת תסקיר, בהיותה של הנאשמת תושבת שטחים. אף-על-פי-כן, ראיתי להזמין תסקיר בעניינה של הנאשמת נוכח גילה הצעיר; נוכח העדר עבר פלילי; וכן נוכח האמור בע"פ 10562/06 שחאדה נ' מדינת ישראל (28.11.2007) בפיסקה ג(2) מפי כב' השופט רובינשטיין. בהחלטתי הנ"ל צוין כי אין בהזמנת תסקיר משום הבעת עמדה לעניין העונש.

 

תסקיר שירות המבחן בעניינה של הנאשמת

4

6.         מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשמת הינה בחורה צעירה כבת 21, ללא עבר פלילי, בת למשפחה המונה 10 נפשות ומתגוררת בבית הוריה בשכונת אל-ראם בשטחי הרשות הפלסטינית. הנאשמת היא סטודנטית בשנה השלישית ללימודי תיאטרון ודרמה במכללה ברמאללה השייכת לאחת האוניברסיטאות בחו"ל. היא אינה עובדת ומופיעה בהצגות ובמופעים במסגרת לימודיה. בתסקיר צוין כי הנאשמת מנהלת אורח חיים חילוני, השונה מהזרם השמרני והמסורתי המאפיין את החברה בה גדלה, והיא מבטאת רצון לשבירת גבולות וחסמים הקשורים בהתנהגות נשים בחברה וחירותן. התרשמות שירות המבחן היא כי הנאשמת נמצאת בשלבי גיבוש אישיותה וזהותה העצמית והמקצועית, וכי היא מתקשה לערוך איזון בין הגבולות והחוקים של חברתה לבין שאיפתה לנהל חיים עצמאיים וחופשיים. על רקע זה, נוטה הנאשמת להיכנס למצבי סיכון ומתקשה לגבש מערכת ערכים בריאה וגבולות פנימיים. עוד צוין כי התנהגותה של הנאשמת מושפעת מאחרים ונגררת אחריהם, ללא יכולת לערוך בדיקה ולשקול את חומרת מעשיה, כפי שבא לידי ביטוי במעורבותה בתיק שבכותרת. יחד עם זאת, שירות המבחן התרשם כי לא קיימים דפוסי התנהגות עברייניים ומגובשים בזהותה של הנאשמת.

 

בכל הנוגע לעבירות נשוא התיק שלפניי (יוער כבר עתה כי במסגרת התסקיר, לא דייק שירות המבחן בתיאור העבירות בהן הורשעה הנאשמת) - הנאשמת קיבלה אחריות מלאה לביצוע העבירות וניסתה להסביר את התנהגותה על רקע חוסר בשלות וחוסר שיקול דעת. לדבריה, בתקופה הנדונה הכירה את אחד משותפיה לעבירה והתרשמה מכוחותיו ומאישיותו. עוד ציינה כי היא ידעה על הכוונה לבצע פריצה, אולם סירבה לקחת בה חלק פעיל והסכימה ללוות את שותפיה לביצוע העבירות ברכבו של הנאשם, מתוך רצון להמשיך ולבלות את המשך היום במרכז הארץ. התרשמות שירות המבחן היא כי הנאשמת נגררה אחר שותפיה לביצוע העבירה מבלי להפעיל שיקול דעת הולם ובוגר, וכי ניהול ההליך הפלילי נגדה עד כה, ובכלל זה תקופת מעצרה מאחורי סורג ובריח, היווה גורם מרתיע ובעל השפעה לחידוד גבולות המותר והאסור.

 

בכל הנוגע להמלצה - להערכת שירות המבחן, חשיפתה של הנאשמת לעולם העברייני ולאוכלוסייה השוהה בין כותלי הכלא, עלולה להוות גורם מדרדר עבורה על רקע קווי אישיותה וגילה הצעיר. צוין כי אילו הייתה הנאשמת תושבת ישראל, היה שירות המבחן רואה לנכון להמליץ על העמדתה בצו מבחן לצד ענישה חינוכית של עבודות שירות.

 

טיעוני הצדדים לעונש

5

7.         המאשימה עמדה על הפגיעה בערכים המוגנים ועל חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, וטענה למתחם ענישה הולמת הנע בין 10 ל- 20 חודשי מאסר בפועל . לגישת המאשימה, בשים לב לעונשים אשר נגזרו על השותפים האחרים, ובשים לב לנסיבותיה האישיות של הנאשמת, מן הראוי להטיל על הנאשמת עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח ברף הנמוך של המתחם הנטען למשך 10 חודשי מאסר בפועל. עוד עתרה המאשימה למאסר על-תנאי.

 

8.         מנגד, לשיטתו של בא-כוח הנאשם, חלקה של הנאשמת בפרשה היה נמוך ביחס למעורבים האחרים. לגישתו, מתחם הענישה ההולמת מתחיל במאסר מותנה. הסנגור התייחס בטיעוניו לנסיבות לקולא, לאמוּר בתסקיר שירות המבחן וכן להבדלים בין הנאשמת למעורבים האחרים. בהתחשב בכל אלה, עתר הסנגור להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח ולהסתפק בהטלת עונש מאסר מותנה.

 

ריבוי עבירות

9.         בנסיבות המקרה דנן, אני סבורה כי יש להתייחס לשלוש העבירות בהן הורשעה הנאשמת כאירוע אחד לצורך קביעתו של מתחם ענישה הולמת (ראו: סעיף 40יג לחוק העונשין). עמדתי האמורה נובעת מכך שמתקיימת זיקה ממשית בין שלוש העבירות הן מבחינה כרונולוגית והן מבחינה מהותית. כך, העבירה של קשירת הקשר לביצוע פשע, הובילה לביצוע העבירה של סיוע לניסיון התפרצות למקום מגורים. עבירת השב"ח קשורה אף היא בקשר ממשי לעבירות האמורות, בשים לב לכך שהנאשמת נכנסה לישראל שלא כדין בבוקר היום שבהמשכו בוצעה העבירה של סיוע לניסיון התפרצות למקום מגורים, ובשים לב לכך שהנאשמת נעצרה בסמוך לאחר ביצוע עבירת הרכוש האמורה (השוו: דברי כב' השופט זילברטל בע"פ 772/13 יחיא נ' מדינת ישראל, פיסקה 9 (29.6.2014), שם העבירה על חוק הכניסה לישראל המשיכה להתבצע גם לאחר אירוע השוד).

 

6

10.       אציין כי בגזר-הדין שניתן בהליך שבכותרת לגבי הנאשם, ציינתי כי ניתן למצוא פנים לכאן ולכאן בשאלה האם בעניינו של אותו נאשם מדובר באירוע כולל אחד לצורך קביעת מתחם עונש הולם, או שמא מדובר במספר אירועים שיש לקבוע בנוגע לכל אחד מהם מתחם ענישה נפרד. באותו גזר-דין, השאלה נותרה בצריך-עיון ולא ראיתי להכריע בה. תחת זאת, קבעתי מתחמים נפרדים לשלבים השונים שנכללו בעובדות כתב-האישום המתוקן לגבי הנאשם, ולצידם קבעתי מתחם כולל המתייחס לכלל העבירות נשוּא ההרשעה (ראו: פיסקה 5 לגזר-הדין הנ"ל).

 

מצב הדברים בעניינה של הנאשמת אינו זהה לזה של הנאשם. אמת, הן הנאשם והן הנאשמת הורשעו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וכן סיוע לניסיון התפרצות למקום מגורים. עם זאת, בניגוד לנאשמת, הנאשם הינו תושב ישראל ולכן לא הורשע בעבירת שב"ח. זאת ועוד; להבדיל מהנאשמת, הנאשם הורשע גם בעבירה של החזקת כלי פריצה, וכן בעבירות של הסעת שב"ח, הכשלת שוטר וגרימת תאונת דרכים. שלוש העבירות האחרונות יכולות לעמוד בפני עצמן, בלא שתהיינה כרוכות בביצוע עבירות רכוש. לעומת זאת, אני סבורה כי שלוש העבירות בהן הורשע הנאשמת כרוכות זו בזו ומקיימות זיקה הדוקה יותר - הן במישור הכרונולוגי והן במישור המהותי - באופן המצדיק קביעתו של מתחם עונש הולם אחד בגין שלושתן. (לקביעת מתחם ענישה הולמת אחד בגין עבירות רכוש ועבירת שב"ח, ראו והשוו למשל: ת"פ (י-ם) 23650-09-13 מדינת ישראל נ' גמהור (30.03.2014); ת"פ (י-ם) 41409-09-13‏ ‏ מדינת ישראל נ' גרדאת (9.1.2014)).

 

מתחם העונש ההולם

11.       כידוע, בהתאם לסעיף 40ג(א) לחוק העונשין יש לקבוע את מתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון ההלימה המהווה עקרון מנחה בענישה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ובמדיניות הענישה הנהוגה.

 

7

12.       בכל הנוגע לעבירות של סיוע לניסיון התפרצות למקום מגורים וקשירת קשר לצורך כך- עבירות אלה הובילו לפגיעה בקניינה האישי של המתלוננת, בזכותה לפרטיות ולשלוות הנפש, וכן בתחושת ביטחונה האישי. הפגיעה בערכים אלה בולטת בנסיבות המקרה דנן, שכן המתלוננת נאלצה לצעוק כדי להבריח את אלה שניסו לפרוץ לביתה, בעודה שוהה בתוכו. בכל הנוגע לעבירת השהייה הבלתי חוקית בישראל - עבירה זו חותרת תחת ריבונותה של המדינה לקבוע את זהות הבאים בשעריה. בנסיבות המקרה דנן, הפגיעה באינטרסים אלה היתה משמעותית, שכן הנאשמת נכנסה לישראל שלא כדין כאשר הסתתרה בתוך תא מטען של רכב פרטי, והכל במסגרת קשירת קשר וסיוע לביצוע עבירות רכוש בתחומי המדינה.

 

13.       בחינת נסיבות ביצוע העבירות מלמדת כי מדובר באירוע שנסיבותיו נושאות עימן חוּמרה. ארבעה אנשים, שניים תושבי ישראל ושניים תושבי שטחים (ובהם הנאשמת), קשרו יחדיו קשר לצורך ביצוע התפרצויות "לדירות של יהודים" בתחומי ישראל, והכל תוך תכנון מוקדם. על-מנת להיכנס לישראל ביום האירוע, נכנסה הנאשמת ביחד עם חדוּר (שאף הוא תושב שטחים) לתא המטען ברכבו של הנאשם באזור מחסום קלנדיה, ויצאה משם רק לאחר שהרכב עבר את המחסום. התנהגות זו טומנת בחובה סיכון רב, ויש בה כדי ללמד שהנאשמת ידעה כי מעשיה אסורים ואף-על-פי-כן לא היססה להסתתר בתא מטען של רכב בניסיון להוליך שולל ולהערים על גורמי אכיפת החוק במחסום.

 

8

אשר לחלקה של הנאשמת ביחס לאחרים - בכל הנוגע לעבירה של קשירת הקשר, הורשעה הנאשמת כמבצעת בצוותא. בכל הנוגע לאירוע של ניסיון ההתפרצות לדירת המתלוננת, הרי מעורבותה של הנאשמת היא של מסייעת. חלקה של הנאשמת התבטא בכך שטרם ניסיון ההתפרצות לדירה, הנאשמת ירדה מהרכב ביחד עם חדוּר, ולאחר מכן שבה לרכב והמתינה שם ביחד עם הנאשם, בעוד חדוּר ודמירי נטלו את הלוֹם שקנו יום קודם לכן, וניגשו לדירת המתלוננת על-מנת לנסות להתפרץ אליה. מחד גיסא, לא ניתן לומר כי הנאשמת היתה פסיבית לחלוטין. היא היתה חלק מהקושרים לביצוע הפשע מלכתחילה, והיא גם ירדה מהרכב וסייעה לחדוּר בטרם ניגש לדירתה של המתלוננת. זאת ועוד; הנאשמת המתינה ברכב לחדוּר ודמירי עד שישובו מהדירה אליה ניסו להתפרץ, ונסעה עימם ברכב לאחר מכן עד מעצרם. מאידך גיסא, בהתאם לעובדות כתב-האישום המתוקן, הנאשמת לא הייתה שותפה לקניית הלוֹם וכן לא היתה שותפה לאיתור דירות פוטנציאליות להתפרצות יום קודם לאירוע. הנאשמת לא נהגה ברכב ששימש לביצוע העבירות, וכן לא נטלה חלק פעיל בביצוע ניסיון ההתפרצות לדירה עצמה. מכאן שחלקה של הנאשמת היה פחוּת ביחס לחלקם של יתר המעורבים באירוע. מתסקיר שירות המבחן עולה כי הסיבה שהובילה את הנאשמת לביצוע העבירות לא הייתה בהכרח מצוקה כלכלית, אלא היגררוּת אחרי אחד השותפים לביצוע העבירות, וכן קלוּת ראש ורצון לבלות את המשך היום במרכז הארץ.

 

14.       במלאכת קביעת מתחם הענישה ההולמת בעניינה של הנאשמת, נתתי דעתי לענישה הנוהגת, וכן למתחמי הענישה ההולמת שקבעתי במסגרת גזר-דינו של הנאשם בהליך שבכותרת. בעניינו של הנאשם קבעתי כי בגין העבירות של סיוע לניסיון התפרצות למקום מגורים וקשירת קשר לכך, וכן בגין העבירה של החזקת כלי פריצה (עבירה שלא יוחסה לנאשמת), מתחם העונש ההולם נע בין מספר בודד של חודשי מאסר בפועל (שבמקרים מתאימים שאינם מעידים על דרך המלך, יכול וירוצו בעבודות שירות) ועד 15 חודשי מאסר בפועל. יוער כי מתחם זה לא כלל עבירה של שב"ח, שכן זו לא יוחסה לנאשם בהיותו תושב ישראל. בגין מכלול העבירות בהן הורשע הנאשם (סיוע לניסיון התפרצות למקום מגורים, קשירת קשר, החזקת כלי פריצה, הסעת שב"ח, הכשלת שוטר וכן גרימת תאונת דרכים), קבעתי מתחם ענישה הולמת כולל שנע בין 9 ל- 20 חודשי מאסר בפועל. מתחמים אלה אושרו בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה את הערעור שהגיש הנאשם כנגד העונש שנגזר עליו (ראו: עפ"ג (י-ם) 4414-11-13 שוויקי הנ"ל, פיסקה 10).

 

בבואי לקבוע את מתחם העונש ההולם בעניינה של הנאשמת, שיוויתי לנגד עיניי את המתחמים הנ"ל שנקבעו בעניינו של הנאשם, וזאת בשינויים המחויבים בשים לב לחלקה של הנאשמת באירוע; בשים לב לכך שהנאשמת הורשעה בהיקף עבירות מצומצם יותר ביחס לנאשם; אך גם בשים לב לעובדה שהנאשמת הורשעה בנוסף לעבירות של סיוע לניסיון התפרצות למקום מגורים וקשירת קשר, גם בעבירה של שב"ח שנסיבות ביצועה היו חמורות כמפורט לעיל.

9

 

15.       בהתחשב בכל אלה, ובשים לב לעקרון ההלימה, אני סבורה כי מתחם הענישה ההולמת בעניינה של הנאשמת בגין עבירות של סיוע לניסיון התפרצות למקום מגורים, קשירת קשר וכן שהייה בלתי חוקית בישראל (שנסיבות ביצועה כללו הסתתרוּת בתא מטען של רכב פרטי), נע בין מספר בודד של חודשי מאסר בפועל ועד 16 חודשי מאסר בפועל.

 

גזירת העונש המתאים

16.       לצורך גזירת עונשה של הנאשמת יש לבחון את הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות (ראו: סעיף 40יא לחוק העונשין).

 

לקוּלא, שקלתי את הודאת הנאשמת בעובדות כתב-האישום המתוקן; את לקיחת האחריות לביצוע המעשים; וכן את העובדה שהנאשמת חסרת עבר פלילי וזוהי הרשעתה הראשונה והיחידה בפלילים. עוד ראיתי להתחשב בגילה הצעיר של הנאשמת בעת ביצוע העבירות (19) ואת השתייכותה לקבוצת ה"בגירים-צעירים". בנוסף, התחשבתי בהתרשמות שירות המבחן כי אין לנאשמת קווי אישיות או דפוסי התנהגות עברייניים, וכי המעצר וההליך המשפטי היוו עבור הנאשמת גורם מרתיע שחידד עבורה את הגבולות בין המותר והאסור. ניתן להניח כי נוכח גילה הצעיר של הנאשמת ונוכח העדר עבר פלילי, ריצוי עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לא יהיה קל עבור הנאשמת ועבור בני-משפחתה.

 

10

לחוּמרה, ניתן משקל לחומרת העבירות בהן הורשעה הנאשמת. חומרה מיוחדת אני רואה בכך שהנאשמת לא נרתעה מלהסתתר בתא המטען ברכבו של הנאשם על-מנת לעבור את המחסום, והכל במסגרת הגשמת תוכנית הקשר לביצוע עבירות רכוש בישראל. יש בהתנהגות זו כדי להצביע על תעוזה, וכן על העדר מורא מפני החוק תוך סיכון שלום הציבור. בנסיבות אלה, ראוי ליתן משקל ממשי לשיקולי ההלימה וכן לצורך בהרתעת היחיד והרבים מפני הישנות מעשים מהסוג הנדון. אוסיף ואומר כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשמת נטתה להיכנס למצבי סיכון, התקשתה לגבש מערכת ערכים בריאה ומציבת-גבולות וכן הושפעה בהתנהגותה מאחרים, ללא יכולת לערוך בדיקה ולשקול את חומרת מעשיה. נתונים אלה מצדדים אף הם בהטלת ענישה מוחשית ומציבת גבולות.

 

17.       נתוּן נוסף שרלוונטי למלאכת גזירת דינה של הנאשמת, נוגע לעונשים שנגזרו על שותפיה לביצוע העבירות כמפורט בפיסקאות 3-4 בדבריי לעיל.

 

אומר מיד כי אינני סבורה שיש לגזור גזירה שווה בין עונשם של המעורבים האחרים בפרשה, לבין עונשה של הנאשמת. חדוּר ודמירי היו בעלי עבר פלילי, בעוד הנאשמת חסרת הרשעות קודמות. זאת ועוד; חלקם של חדוּר ודמירי בפרשה היה חמוּר משמעותית ביחס לנאשמת, הן מבחינת היותם מבצעים עיקריים של עבירת ניסיון ההתפרצות, והן מבחינת היקף העבירות בהן הורשעו השניים. אשר לנאשם - בדומה לנאשמת אף הוא היה חסר עבר פלילי וכן הורשע כמסייע לעבירה של ניסיון התפרצות למקום מגורים. עם זאת, כבר קבעתי כי חלקו של הנאשם כמסייע היה ברף חוּמרה גבוה, על-גבול של מבצע בצוותא (ראו: גזר-דינו של הנאשם מיום 9.9.2013, פיסקה 7). לא כך הדבר בעניינה של הנאשמת. אוסיף כי הנאשם הורשע בשורה של עבירות נוספות, שהנאשמת לא הורשעה בגינן (החזקת כלי פריצה, הסעת שב"ח, הכשלת שוטר וגרימת תאונת דרכים). בהתחשב בכל אלה, ובלא להקל ראש בחומרת מעשיה של הנאשמת, אני סבורה כי ראוי שעונשה יהיה קל יותר ביחס לעונשים שהושתו על האחרים.

 

11

18.       באיזון הכולל בין מכלול השיקולים, אני סבורה כי יש להטיל על הנאשמת עונש מאסר בפועל לתקופה קצרה. בהמשך לכך, אומר כי אינני רואה להיעתר לבקשת הסנגור להסתפק בעונש של מאסר מותנה, שכן משמעות הדבר הינה חריגה משמעותית לקולא ממתחם הענישה ההולמת. אני בדעה כי חומרת מעשיה של הנאשמת וכן שיקולי ההלימה, הגמול וההרתעה, אינם מאפשרים חריגה כה משמעותית מהמתחם במקרה דנן. אעיר כי גם שירות המבחן ציין בתסקירו כי אילו הייתה הנאשמת תושבת ישראל, כי אז המלצת שירות המבחן הייתה לעונש של עבודות שירות (בליווי צו מבחן). לא נעלם מעיניי כי שירות המבחן לא דייק בתיאור העבירות בהן הורשעה הנאשמת (ראו: פיסקה שנייה לתסקיר). עם זאת, הנאשמת לקחה אחריות מלאה בפני שירות המבחן על המעשים בגינם הורשעה, ומכאן שמעשיה היו לפניו. אף שירות המבחן היה שותף לדעה כי העונש המתאים בעניינה של הנאשמת, כולל רכיב של מאסר בפועל (ולא ענישה מוחשית מסוג אחר). יוער כי נוכח היותה של הנאשמת תושבת שטחים, הרי ריצוי עונש מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות כרוך בקושי אינהרנטי, בשים לב לכך שאין לנאשמת היתר שהייה בישראל; ובשים לב לכך שהנאשמת הורשעה, בין היתר, בעבירת שב"ח שנסיבות ביצועהּ חמורות (כניסה לישראל לצורך ביצוע עבירת רכוש, תוך הסתתרות בתא מטען של רכב במעבר במחסום לישראל ביחד עם אחר). בנסיבות אלה, אינני סבורה כי יש לגזור עבודות שירות (שמטבע הדברים ביצוען כרוך בהיתר שהייה בישראל). אף שירות המבחן סייג את המלצתו לעבודות שירות, כאשר ציין כי ההמלצה מתייחסת למצב "במידה והנ"ל הייתה תושבת הארץ".

 

עמדתי היא, אפוא, כי יש לגזור על הנאשמת עונש של מאסר בפועל ממש. בהקשר זה אעיר כי הערכת שירות המבחן לפיה עונש מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח יחשוף את הנאשמת לעולם העברייני ועלול להוביל להתדרדרותה, אינה מתיישבת במלואה עם התרשמות שירות המבחן לפיה המעצר וההליך המשפטי היוו עבור הנאשמת גורם מרתיע לעתיד לבוא. מכל מקום, נוכח השיקולים שעניינם הלימה, גמול וכן הרתעת היחיד והרבים, אני סבורה כי השיקולים האינדיבידואליים אינם יכולים לצאת כשידם על העליונה מבחינת סוג העונש שיוטל על הנאשמת. עם זאת, אראה להתחשב במכלול הנסיבות לקולא וכן באמוּר בתסקיר שירות המבחן, במסגרת קביעת משך המאסר בפועל.

 

לסיום אוסיף כי נוכח הטלת עונש מאסר בפועל; נוכח המצב הכלכלי של המשפחה כעולה מתסקיר שירות המבחן; ובשים לב לכך שלא הוטלו עונשים כספיים על מעורבים אחרים בפרשה; נמנעתי מהטלת קנס כספי על הנאשמת.

 

12

 

סוף דבר

19.        בהתחשב במכלול הטעמים שפורטו לעיל, אני רואה לגזור על הנאשמת כדלקמן:

א.         ארבעה וחצי (4.5) חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר בתיק זה. לפי בקשת הנאשמת מאסרה יתחיל באופן מיידי.

 

ב.          מאסר על תנאי לתקופה של חודשיים למשך שלוש שנים מיום השחרור ממאסר. התנאי הוא שהנאשמת לא תעבור עבירה לפי חוק הכניסה לישראל.

 

ג.           מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך שלוש שנים מיום השחרור ממאסר. התנאי הוא שהנאשמת לא תעבור כל עבירת רכוש שהיא עוון (לרבות ניסיון, סיוע וסיוע לניסיון).

 

ד.          מאסר על-תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך שלוש שנים מיום השחרור ממאסר. התנאי הוא שהנאשמת לא תעבור כל עבירת רכוש שהיא פשע (לרבות ניסיון, סיוע וסיוע לניסיון). 

 

             המזכירות תמציא העתק פרוטוקול זה לשירות המבחן למבוגרים.

 

             זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מהיום.

 

 

 

 

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ד, 17 ספטמבר 2014, בנוכחות הצדדים.