כללי

1.     לפני בקשת המבקשת להורות על חילוט אופניים חשמליים, לפי סעיף 39 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), התשכ"ט - 1969 (להלן: "פקודת סדר הדין הפלילי").

2.     המשיב הורשע, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות שעניינן פריצה לרכב בכוונה לגנוב (שתי עבירות), גניבה מרכב (שתי עבירות), היזק לרכוש במזיד (שתי עבירות) והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

3.     בתמצית ייאמר כי על פי כתב האישום המתוקן בו הודה והורשע המשיב, באישום הראשון, הגיע המשיב כשהוא רכוב על אופניים חשמליים למקום חניה, התפרץ לכלי רכב, נטל ונשא כלי עבודה שונים בשווי של כ-2,500 ₪. באישום השני, הגיע המשיב למקום חניה כשהוא רכוב על אופניים חשמליים, התפרץ לכלי רכב ונטל כלי עבודה בשווי של כ-1,300 ₪. בהמשך, לא נענה המשיב לקריאותיהם של השוטרים והמשיך בנסיעתו עד שאחד הבלשים הצליח להשיגו.

4.     ביום 2.5.24 נגזר דינו של המשיב על ידי והושתו עליו 18 חודשי מאסר בפועל; הפעלת מאסר מותנה בן 5 חודשים חלקו בחופף וחלקו במצטבר ובסך הכל 20 חודשי מאסר בפועל ושבועיים; מאסרים מותנים; הפעלת התחייבות כספית בסך 3,000 ₪; התחייבות כספית; קנס בסך 1,000 ₪ ופיצוי בסך 1,500 ₪ לכל אחד מהמתלוננים.

5.     בפתח הדיון שנקבע לשימוע גזר הדין ובטרם השמעתו, עתר ב"כ המבקשת להורות על חילוט האופניים התפוסים, בהתאם לסעיף 39 (ג) לפקודת סדר הדין הפלילי. נטען כי האופניים היוו חפץ וכלי לצורך ביצוע העבירות, כאשר המשיב השתמש בהם לצורך הגעתו למקום ביצוע העבירות וכן לצורך הימלטות מהשוטרים. נטען כי אין מחלוקת על כך שהמשיב הוא הבעלים של האופניים, אולם הבקשה לחילוט נעוצה בשימושו של המשיב באופניים לצורך ביצוע עבירות. בטיעוניו הפנה לפסיקה תומכת.

6.     ב"כ המשיב עתר לדחות את הבקשה אשר עלתה לראשונה בפתח מתן גזר הדין. נטען כי האופניים לא נרכשו לצורך ביצוע העבירה, אלו הם הרגליים של המשיב והוא מתנייד איתם. נטען כי מדובר באופניים שנרכשו ממיטב כספו של הנאשם. נטען כי באיזון בין האינטרסים לא יהיה זה נכון לחלט את האופניים.

7.     המסגרת הנורמטיבית לתפיסת חפצים נמצאת בין היתר בהוראת סעיף 32 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי לפיה שוטר רשאי לתפוס חפץ אם ישי לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה או עומדים לעבור עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה.

8.     מכאן, שנטילת התפוס והחזקתו לצורך חילוט מוצדקת כאשר אכן מדובר בחפץ הקשור בעבירה, חפץ אשר "הוכתם בכתם עבירה", חפץ שנעברה בו עבירה או חפץ שהוא אמצעי לביצוע עבירה (ראו סעיף 32 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי וכן בש"פ 342/06 חברת לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (12.3.2006); רע"פ 7600/08 אברם נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (7.4.2009).

9.     לשון סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי מתייחסת לשאלה מה יעשה בחפץ שנתפס: "על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה מזו דרך כלל או לענין מסויים (להלן - שוטר מוסמך), או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט - הכל בתנאים שייקבעו בצו."

10.  סעיף 39 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי קובע כי על אף האמור בכל דין רשאי בית המשפט בנוסף לכל עונש שיטיל, לצוות על חילוט החפץ שנתפס לפי סעיף 32 או שהגיע לידי המשטרה לפי סעיף 33 לפקודה אם האדם שהורשע במעשה העבירה שנעשה בחפץ או לגביו הוא בעל החפץ.

11.  סעיף 39 (ג) קובע כי: "צו חילוט לפי סעיף זה יכול שיינתן בין בגזר הדין ובין על פי עתירה מטעם תובע". מכאן שברי שניתן להגיש בקשה לצו חילוט גם לאחר מתן גזר הדין (ראו גם ע"פ 1000/15 אבו אלחווה נ' מדינת ישראל (3.7.15) (פסקאות 23-24).

12.  משכך, שיש לדחות טענת ב"כ המשיב לפיה המבקשת אינה יכולה לעתור לחילוט החפץ בטרם שימוע גזר הדין שכן כעולה מלשון החוק והפסיקה, ניתן להגיש בקשה כזו גם לאחר מתן גזר הדין וכן מתן צו חילוט כאמור, נמצא בשיקול דעתו של בית המשפט, ויכול להיות מוטל בנוסף לכל עונש שהוטל.

13.  בע"פ 623/78 סוראני נ' מדינת ישראל, פ"ד לג (3) 523, 526 (1979) נקבע כי האמור בסעיף 39 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי מתייחס לא רק לנסיבות בהן שימש החפץ בגדר אובייקט למעשה העבירה אלא גם למקרים בהם שימש החפץ ככלי לביצוע העבירה למרות שהעבירה שבוצעה לא באה לידי ביטוי במעשים או במחדלים שהשאירו רישומם על החפץ. מכאן, שעבירה שנעשתה בחפץ כוללת בגדרה גם עבירה אשר בה שימש החפץ כמכשיר עזר לביצועו של המעשה האסור.

14.  בענייננו, המשיב הגיע למקום ביצוע העבירות בשני האישומים המתוארים בכתב האישום כשהוא רכוב על האופניים החשמליות שלו, ובהמשך המשיך ברכיבתו על האופניים כשהשוטרים דלקו אחריו. משכך, קיימת זיקה מהותית ועוצמתית בין השימוש באופניים לבין ביצוע העבירות ומשכך באיזון בין האינטרס הציבורי לבין הפגיעה בזכות הקניין של הנאשם, בעל הרכוש התפוס - אני סבורה כי ידו של האינטרס הציבורי על העליונה.

15.  לאור כל האמור מצאתי לקבל את בקשת המבקשת ולהורות על חילוט האופניים.

ניתנה היום, כ"ח ניסן תשפ"ד, 06 מאי 2024, בהעדר הצדדים.