ערעור על החלטת בית משפט קמא אשר דחה בקשת המערערת לעיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי שמספרו 1193-2022.

ראשית ההליך בצו הריסה מינהלי אשר הוצא על ידי המשיבה.

המערערת הגישה בקשה לביטול הצו.

ביום 20.7.2022 התקיים דיון בבקשה. בתום הדיון הגיעו הצדדים להסכמה כי צו ההריסה המנהלי יאושר לביצוע. עם זאת, התבקש עיכוב ביצוע הצו. בית משפט קמא נענה לבקשה, בהינתן הליך תכנוני לקבלת היתר שהחל, וקיומו של אישור קונסטרוקטור המלמד על יציבות המבנה. בית משפט קמא עיכב ביצוע הצו עד ליום 20.1.2023.

מעת לעת התבקשו הארכות עיכוב ביצוע נוספות עד אשר קבע בית משפט קמא כי אינו יכול לעכב ביצוע לפעם נוספת בהעדר סמכות.

מכאן הערעור אשר בפניי.

אני רואה לדחות הערעור אף ללא דיון.

בית משפט קמא קבע בצדק, כי אין לו סמכות להאריך פעם נוספת את עיכוב הביצוע. בנדון זה אני מפנה לסעיף 254 ט (ה) ו-(ז) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965.

בסעיף 7 להודעת הערעור מלין ב"כ המערערת על התנהלות המשיבה בתהליך הוצאת היתר הבניה.

מקומה של התרעומת הינו במישור המנהלי.

אשר על כן, אני דוחה הערעור, אך בד בבד ומטעמים של לפנים משורת הדין אני מעכב ביצוע צו ההריסה באופן שניתן יהיה לבצעו החל מיום 1.11.23 (חגי תשרי בפתח), זאת על מנת לאפשר לב"כ המערערת לשקול צעדיו במישור המנהלי ולבקש סעד במישור זה ככל שימצא לנכון לעשות זאת.

העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' תשרי תשפ"ד, 20 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.