1.     בדיון שהתקיים בפניי ביום 23.01.23, הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירה של איסור עיסוק כקבלן כוח אדם ללא רישיון - עבירה על סעיפים 2(א) + 10א + 20 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 (להלן - חוק העסקת עובדים) (13 יחידות עבירה), וזאת בהתאם לכתב האישום המתוקן שהוגש לתיק.

2.     כל אחד מהצדדים טען לעונש.

3.     ב"כ המאשימה, אשר הגיש טיעונים בכתב והשלים את טיעוניו בעל פה, טען, כי סעיף 20(ב1) לחוק העסקת עובדים קובע, כי מי שפעל כקבלן כוח אדם ללא רישיון, דינו מאסר 6 חודשים או קנס כספי בסך של 14,400 ₪ לכל יחידת עבירה. לאחר מכן, סקר את תיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 וציין, כי בקביעת מתחם הענישה יש לקחת בין יתר השיקולים גם את מספר יחידות העבירה. בהקשר זה ציין עוד, כי הכרה במספר עבירות כ"אירוע אחד", אין משמעה כי מתחם העונש ההולם בגין מכלול האירוע יוגבל בעונש המרבי בגין עבירת יחידה, אלא רק כי מתחם הענישה ייקבע ביחס לשילוב העבירות, ולא בהתייחס לכל אחת מהן בפני עצמה.

4.     במקרה דנן, הוסיף, מדובר במסכת עובדתית אחת שהצמיחה 13 עבירות, כמספר הגופים להם סיפק הנאשם שירותי קבלן, בניגוד לדין.

5.     אשר לערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות, טען ב"כ המאשימה, כי חוק העסקת עובדים נועד לשמור ולהגן על זכויותיהם הקוגנטיות של עובדי קבלן, כך שרק עסק שהוא יציב דיו מבחינה כלכלית ועומד בתנאים שנקבעו בחוק, יוכל ליהנות מקבלת רישיון לפעול כקבלן כוח אדם ושירותים המנויים בחוק, לרבות העמדת ערבות לטובת המדינה בשיעורים שנקבעו, וזאת על מנת להבטיח את זכויות העובדים.

6.     אשר למדיניות הענישה הנהוגה, הביא ב"כ המאשימה שורה של פסקי דין, ובהתבסס עליהם, טען, כי מתחם הענישה המקובל הוא בין 20% ל- 50% מהקנס המקסימאלי הקובע בחוק לכל עבירה.

7.     לפיכך, ביקש לגזור על הנאשם קנס שלא יפחת מסך של 93,600 ₪. כמו כן, ביקש כי בית הדין יורה לנאשם להתחייב שלא לעבור על העבירה בה הורשע בתיק זה למשך 3 שנים ממועד מתן גזר הדין.

8.     הנאשם טען כי עבד בעצמו בניקיון משרדים ונדרש לעזרה. לפיכך, התחיל בהזמנת אדם לשעה-שעתיים בשבוע. באשר לעבירה עצמה, טען כי לא ידע שצריך רישיון. עוד הוסיף, כי לא היו תלונות מצד העובדים. ברבות הימים, קיבל ייעוץ משפטי, וכיום הוא עובד עם רישיון (נא/3).

9.     עוד הוסיף כי אביו נפטר שנה לפני מועד הדיון, והוא מטופל באמו בת ה- 87 שהנה ניצולת שואה (נא/6). ביחס למצבו הכלכלי, ציין, כי הוא דחוק. הנאשם צרף מסמכים שונים (נא/1 עד נא/7) אשר בעזרתו האדיבה של ב"כ המאשימה נסרקו לתיק.

10. הנאשם ביקש סליחה על מעשיו והסביר זאת בעצות שגויות שלטענתו קיבל. כמו כן, ביקש כי לעניין גזירת העונש, בית הדין יתייחס ל-13 העבירות שביצע כעבירה אחת וכי יתאפשר לו לפרוס כל קנס שיוטל עליו, באופן שההחזר החודשי לא יעלה על 1,000 ₪.

דיון והכרעה

11. אקדים ואתייחס למתחם הענישה ואציין, כי מקובלים עלי טיעוני ב"כ המאשימה, לפיהם הנאשם עבר על חוק שנועד להגן על ערך חברתי חשוב - שמירה על זכויותיהם הקוגנטיות של עובדי קבלן והבטחה כי מי שמעסיק אותם יעשה זאת בהתאם להוראות החוק, המבטיחות, בין היתר, איתנות כלכלית שנועדה להבטיח את תשלום זכויותיהם הבסיסיות.

12. בנוסף, הצדק עם המאשימה בנוגע לאופן בו יש לקבוע את מתחם הענישה, במובן זה, שיש לקחת בחשבון, בין היתר, את מספר יחידות העבירה, שהרי לא אדם שעבר עבירה אחת כהרי אדם שעבר 13 יחידות עבירה.

13. אשר על כן, אני קובע כי מתחם הענישה הראוי בנסיבותיו של תיק זה הוא בין 37,440 ₪ ל- 93,600 ₪ [(20% עד 50% מהסכום שמתקבל מהכפלת מספר יחידות העבירה (13) במכפלת הקנס המקסימלי (14,400 ₪)].

14. אשר לעונש הספציפי בתוך מתחם הענישה, ב"כ המאשימה ביקש כי הקנס שיוטל על הנאשם לא יפחת מסכום של 93,600 ₪. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, את הראיות שהוגשו, ובשים לב לנסיבות החריגות השוררות כרגע בארץ מבחינה ביטחונית וההשלכות הכלכליות שיש לכך על עסקים, החלטתי לחרוג לקולא ממתחם הענישה במקרה זה, והכל כפי שאפרט להלן.

15. ראשית, אין חולק, כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה ובכך חסך זמן שיפוטי ותשומות ניהול משפט יקרות מהמאשימה. החלטתו זו מהווה בעיניי גם הפנמה של העבירות שבביצוען הודה; שנית, בהתאם לראיות שצורפו על ידו, כיום הנאשם פועל על פי רישיון כדין.

16. שיקול נוסף ומרכזי שלקחתי בחשבון נוגע לכך שבמועד כתיבת גזר הדין, ישראל מצויה במצב של מלחמה מהקשות שידעה, שסופה עדיין לא נראה באופק. כשבועיים לאחר פרוץ המלחמה, כבר נשמע קולם של בעלי עסקים שונים שמתמודדים עם קיטון משמעותי בהכנסותיהם. מטבע הדברים, קשיים אלה אינם פוסחים על הנאשם. לכן, החלטתי שהעונש הראוי בנסיבות העניין יהיה שילוב של קנס כספי ברף הנמוך תוך הטלת קנס מותנה גבוה, ואבהיר.

17. דווקא משום שהנאשם עדיין מפעיל עסק חי ופועל, ומתוך דאגה לכך שימשיך לפעול ולהתפרנס בכבוד ולא ייפול כאבן ריחיים על הקופה הציבורית, סבורני כי לקנס המותנה ממד הרתעתי ממשי לפרק זמן הארוך ביותר שהחוק מאפשר.

18. כאמור לעיל, בשעות אלה מדינת ישראל מצויה כעת במציאות חריגה ומן הראוי שהתייחסותו של בית הדין תחרוג אף היא מהמקובל בנסיבות העניין, תוך שמירה על עקרונות של הרתעה אפקטיבית.

19. החלטתי זו נסמכת מבחינה משפטית על ההלכה, לפיה התחייבות כאמור מהווה כשלעצמה עונש של קנס מותנה, הגם שמדובר בעונש הקל שבעונשים הקבועים בחוק העונשין (ראו דברי כב' הנשיא (בדימ') א. גרוניס בדנ"פ 8062/12 מדינת ישראל המשרד להגנת הסביבה נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ, (2.4.2015).

אחרית דבר

20. לאור כל האמור לעיל, אני משית על הנאשם את העונשים הבאים:

קנס כספי בסך של 18,000 ₪, אשר ישולם ב- 18 תשלומים חודשיים, רצופים ושווים בסך 1,000 ₪ כל אחד. מועד תשלומו של התשלום הראשון - 01.01.24.

בנוסף, אני קובע כי ככל שהנאשם יפר את התחייבותו במשך 3 שנים, שתחילתם היום, הוא יישא בקנס בסך 14,400 ₪ לכל יחידת עבירה.

המזכירות תשלח את שוברי התשלום לנאשם.

21. תשומת לב הנאשם מופנית להוראות הכלליות הבאות:

א.    ככל שמועד התשלום חל בשבת או ביום חג, עליהם להקדים את התשלום על מנת להימנע מקנסות ומריבית פיגורים.

ב.     החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועדים והתשלומים שקבע בית הדין.

ג.       ניתן יהיה לשלם את הקנס כעבור שלושה ימים מיום מתן גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות:

·        בכרטיס אשראי - באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il.

·         מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  - בטלפון 35592*

או בטלפון 073-2055000.

ד.     במזומן בכל סניף של בנק הדואר - בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

ניתן היום, ט' חשוון תשפ"ד, 24 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.