1

דוחה את הבקשה.

לא מצאתי שהשינוי במצב מצדיק היעתרות לבקשה.

הנתונים שמתגלים במקרה זה ובפרט חלוף הזמן הרב מעת שניתן הצו, משקפים מצב בלתי נסבל של כשל באכיפה שעמו אין להסכין.

הנסיבות הצריכות לעניין פורטו בהרחבה בהחלטותיי הקודמות מיום 21.10.2018; 27.11.2018; 28.02.2019; 01.11.2020 ו-18.04.2021.

התכנית נושא הבקשה אכן הופקדה פעם נוספת ואכן פותחת פתח מסוים להכשרת הבנייה הבלתי חוקית, ברם טרם האישור יש לדון בהתנגדויות הציבור, לקבל הקלה מהמועצה הארצית שכן התכנית סותרת את תמא/35, ולשנות את תכנית המתאר המחוזית שכן התכנית סותרת את תממ/30.

הליכים אלה צפויים לארוך זמן רב, אינם ודאיים, ואינם מבטיחים את קבלת האישור. לפיכך אין מדובר "בהיתר בהישג יד" כנדרש בפסיקה.

2

נוסף על אלה, בהינתן שמדובר בצו הריסה שניתן ביום 29.04.2003 ושאינו ממומש מזה למעלה מ-18 שנה(!); שביום 18.07.2018 הורה בית המשפט העליון לממשו, ושבמהלך השנים הרבות שחלפו נהנה המבקש מפירות העבירה; הרי שמתחייבת המסקנה שאין להיעתר לבקשת ארכה נוספת.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ה אלול תשפ"א, 02 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.