1

[פרוטוקול הושמט]

הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשם, הנני מרשיע אותו בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין בהתאם להוראת סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952.

ניתנה והודעה היום כ"ו תמוז תשע"ד, 24/07/2014 במעמד הנוכחים.

[פרוטוקול הושמט]

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין.

לאחר ששמעתי נימוקי הצדדים להסדר לעניין הרכיב המאסר בפועל מצאתיו סביר והנני לאמצו.

מדובר בכניסה ללא עבירות נלוות, הנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי. העונש אותו ירצה הנאשם משמעותי ומעבר לתקופת התנאי. גם בכניסותיו הקודמות דובר על כאלה שבוצעו ללא עבירות נלוות.

2

ככל שהדבר נוגע לסנקציה ביחס לאי החתימה על הערבות- הרי שעמדתו של מותב זה מצויה בתווך בין שתי העמדות שהוצגו מפי ב"כ הנאשם וב"כ המאשימה. אין מחלוקת כי התיק שבפנינו אינו דומה לתיקים אחרים בהם מוגשת לנאשם התחייבות לחתימה בעודו מצוי במעצר וזה מסרב באופן פוזיטיבי. במצב דברים שכזה, מוגשת לבית המשפט בקשה להוצאת פקודת מאסר כנגד אי החתימה בהתאם לגזר הדין המקורי.

בענייננו, כפי שעולה מגזר הדין מת"פ 18780-09-13, על הנאשם לא נגזר כל עונש מאסר בפועל אלא רק עונש צופה פני עתיד בן 4 חודשים. בסעיף 2 לגזר הדין מציין כב' השופט אמוראי כי: "ההתחייבות תיחתם היום במזכירות שאם לא כן ייאסר למשך 30 יום". אפילו הנאשם לא היה ברשות שב"ס, אין לומר כי זה נטול כל חובה או אחריות מכל סוג שהם לקיום ביצוע ההתחייבות. אין בפני בית המשפט ראיות נוספות לגבי התנהלות הנאשם לגבי אותה חתימה לאחר שנגזר דינו, כך שלא ניתן לשלול שבאותה עת לא הייתה כל התחייבות מוכנה לחתימה. בשל כך זה יהנה מהספק ולא תופעל הסנקציה בגין אי החתימה. הדבר בעקיפין ימצא ביטוי בהטלת רכיב לא גבוה של קנס בתיק שבפניי אשר ממילא ניתן לכלול אותו כרכיב עונשי בעבירות כגון דא.

מכל המקובץ לעיל, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.        5 חודשים מאסר בפועל שימנו מיום מעצרו- 22.5.2014.

ב.         מורה על הפעלת מאסר מותנה בן 4 חודשים מת"פ 18780-09-13 בחופף לעונש המאסר עליו הוריתי בסעיף א' לעיל.

            סך הכל על הנאשם לרצות 5 חודשי מאסר בפועל שימנו מיום מעצרו- 22.5.2014.

ג.         750 ₪ קנס או 4 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.9.2014.

זכות ערעור בתוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי.