1

רקע

1.     הנאשם 1 (להלן- הנאשם) והנאשמת 2 (להלן- חברת א.מ.ש)(להלן יחד- הנאשמים) הורשעו על בסיס הודאתו של הנאשם בכתב אישום מתוקן, בביצוע 38 עבירות של ניכוי מס תשומות ללא מסמך בכוונה להתחמק מתשלום מס ובנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 117(ב)(5) ו-117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן- חוק מס ערך מוסף).

2.     על פי עובדות כתב האישום, חברת א.מ.ש נרשמה כעוסק מורשה בתחום קבלנות הבניין בשנת 2007. הנאשם שימש כמנהלה הפעיל והרשום ברשם החברות. נטען שלשם הקטנת המע"מ הכלול בדוחות התקופתיים שהגישו הנאשמים בתקופה שבין אפריל-אוקטובר 2013, הם כללו בדוחות כמס תשומות את סכום המס הנקוב ב-38 חשבוניות בסך כולל של 540,376 ₪. זאת, הגם שבפועל לא נעשתה עסקה בין החברות ששמותיהן הופיעו על גבי החשבוניות הפיקטיביות לבין הנאשם, ועל כן לא היה ניתן לנכות מס על בסיסן.

3.     ביום 12.4.21 הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן, והתביעה תגביל את עצמה לעונש של 10 חודשי מאסר בפועל. לאחר שנרשמה הודאת הנאשמים במיוחס להם (בפני כב' השופט י. מינטקביץ'), הועבר התיק לטיפולי לשמיעת טיעוני הצדדים לעונש.

2

תמצית טיעוני הצדדים

4.     ב"כ המאשימה עמדה על נסיבות ביצוע העבירות, כמו גם על הפגיעה בערכים המוגנים שבבסיסן. הודגש שנוכח הפגיעה המשמעותית בערכים המוגנים, חזרה הפסיקה על הצורך ליתן משקל מכריע לשיקולי הרתעה על פני נסיבותיו האישיות של מבצע העבירה, והענישה היא לרוב ענישה מאחורי סורג ובריח. בבחינת נסיבות ביצוע העבירה, הובהר סכום המס שנוכה שלא כדין (540,000 ₪) אשר טורם שולם, כמו גם הודגש אלמנט המרמה הקיים בעבירות אלה. המאשימה טענה שמתחם העונש ההולם בנסיבות המקרה דנא נע בין 10 ל-24 חודשי מאסר בפועל. ביחס לעונש המתאים, בשים לב להסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, כמו גם לאור נסיבותיו האישיות של הנאשם, עתרה להשית עליו 10 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך 5% מסכום המס שנוכה שלא כדין.

5.     ההגנה מנגד שמה במרכז טיעוניה את השיהוי בהגשת כתב האישום נגד הנאשמים. בתוך כך, נטען שהעבירות בוצעו בשנת 2013, כך לפי כתב האישום המתוקן, אולם כתב האישום נגד הנאשמים הוגש ביולי 2020. לשיטת ההגנה, המדובר בשיהוי ניכר אשר מצדיק הקלה ניכרת בעונשו של הנאשם. נטען, שבמהלך השנים האמורות פעל הנאשם לשנות את דרכיו, ואף הוגש לעיוני מכתב ממעסיקו הנוכחי של הנאשם המדבר בשבחו. עוד הודגשו נסיבותיו האישיות של הנאשם, ובפרט העובדה שבשנים האחרונות נאלץ הוא ללוות את בתו החולה לטיפוליה. לשיטת ההגנה, נסיבות אלה בשילוב השיהוי הניכר מצדיקות להשית על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

דיון

מתחם העונש ההולם

6.     בקביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

3

7.     דומה שאין חולק בדבר חומרת מעשיו של הנאשם. הפסיקה שבה וחזרה על כך שעבריינות כלכלית בכלל, ובתחום המיסים בפרט, יש בה כדי להוביל לפגיעה בציבור כולו. פגיעה כאמור מתבטאת במספר מישורים; היא פוגעת בערך השוויון בנשיאת נטל המס, משבשבת את פעילותו התקינה של מנגנון גביית המסים, כמו גם פוגעת במשק כולו. נפסק לא פעם שעבריינות מסים שקולה במידה רבה לשליחת יד בקופה הציבורית.

8.     בשים לב לנזק הרחב העומד בבסיס ביצוע העבירות דנן, עמדה הפסיקה על הצורך לנקוט במדיניות ענישה מחמירה. ראו לעניין זה הדברים שהובאו זה מכבר ב-רע"פ 4791/08 נפתלי כהן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 09.02.09), לפיהם "עוד נקבע כי בעבירות ממין זה יש ליתן משקל יתר לשיקולי ההרתעה על פני שיקוליו האישיים של הנאשם, בין היתר בגלל הקושי לאתר עבירות ממין זה והחשיבות לעגן ולחדד את האיסור הפלילי בהעלמות מס" (בפס' 14). הלכה זו לא איבדה מכוחה ורלבנטית גם כיום (ראו למשל: רע"פ 6779/19 מפארג'ה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.10.19), בפס' 7; רע"פ 5052/21 בן שלמה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.8.21), פס' 9 (להלן- עניין בן שלמה).

9.     בחינת נסיבות ביצוע העבירות מצביעה על כך שמידת הפגיעה בערך המוגן הינה ברף הבינוני-גבוה. עובדות כתב האישום מלמדות שהנאשם פעל להתחמק מתשלום מס, בכך שניכה מס תשומות שלא כדין בסכום העולה על חצי מיליון ₪ בתקופה של כחצי שנה. למותר לציין שהמדובר בעבירות שבוצעו תוך תכנון ושיטתיות, והדבר נטוע בסוג העבירה בה הורשע הנאשם הכוללת יסוד של מטרה.

10.            באשר למדיניות הענישה הנוהגת, זו נועדה לתת משקל משמעותי לשיקולי הרתעה על פני מתן משקל לנסיבותיו האישיות של הנאשם, ובאה לידי ביטוי בעונשי מאסר מאחורי סורג ובריח. ברי שהדבר תלוי באופי העבירות, ובפרט היקף ההתחמקות ממס והמאמצים שנעשו להסרת המחדל. בהינתן נסיבות ביצוע העבירה, וסכום מס התשומות שנוכה שלא כדין, ובהתאם למדיניות הענישה הנוהגת, אני סבורה שמתחם העונש ההולם נע בין 9 ל-24 חודשי מאסר בפועל (ראו השוו גם: עניין בן שלמה; רע"פ 4507/21 הלוי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 30.6.21)).

העונש המתאים

11.            הנאשם נעדר עבר פלילי וזוהי לו הסתבכות ראשונה בפלילים. ההגנה הגישה לעיוני מכתב ממעסיקו של הנאשם המלמד על יציבות תעסוקתית ומסירותו לעבודה. עוד אשקול לזכותו של הנאשם את העובדה שהודה במיוחס לו וחסך מזמנו של בית המשפט.

4

12.            בטיעוני הצדדים לעונש עלה שהנאשם טרם הסיר את המחדל. ההגנה הסבירה שהדבר נטוע בנסיבות האישיות הקשות של הנאשם ומשפחתו, אשר נאלצים לקבל סיוע כלכלי של אונר"א, כמו גם במצבה הבריאותי של בתו המקשה עליו להסיר את המחדל. בנסיבות אלה, אעניק לנתון זה בדבר הסרת המחדל משקל מוגבל.

13.            עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת השיהוי בהגשת כתב האישום. כזכור, העבירות שביצע הנאשם בוצעו על ידו בשנת 2013, כך לפי כתב האישום המתוקן, בעוד כתב האישום הוגש בחודש יולי 2020, קרי: שיהוי של כשבע שנים לערך. כידוע, לשיהוי ממושך בהליך הפלילי, בין היתר בהגשת כתב אישום, יש לתת משקל בשלב גזירת הדין:

כידוע, שיהוי ממושך בהגשת כתב אישום שנגרם בעטיה של התנהלות רשויות התביעה הוא שיקול רלוונטי במלאכת גזירת הדין, ומשקלו ייקבע - בין היתר ומבלי למצות - בשים לב למשך השיהוי, חומרת העבירה וטיבה, ותרומת הנאשם לעיכוב. (ע"פ 7989/17 פבלדשקוב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.04.18); עוד ראו: ע"פ 4434/10 אבי יחזקאל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 16.03.11))

14.            סוגיית נפקות השיהוי אף באה לידי ביטוי בהצעת חוק העונשין (תיקון מס' 128)(הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשע"ו-2016, המונחת זו תקופה ארוכה על שולחן המחוקק. בהצעה האמורה מכיר המחוקק בצורך לחרוג ממתחם העונש ההולם מקום בו "חלף פרק זמן ארוך במיוחד מעת ביצוע העבירה", וזאת מתוך הבנה שהימשכות ההליך, כאשר אין המדובר באחריות הנאשם, עלולה לגרום לעינוי דין עבורו המוסיפה לעונשו. אכן, אין המדובר בדבר חקיקה שהוכנס לספר החוקים, אולם ניתן לראות שהסוגיה קיימת ושרירה והמחוקק מצא לנכון להתייחס אליה ולקדמה בהליך חקיקה.

15.            זאת ועוד; ניתן אף לאתר בפסיקה מקרים בהם שיהוי ניכר בהגשת כתב האישום היווה גורם בעל משקל משמעותי בשאלה של ביטול הרשעה (ראו למשל: ע"פ 111/14 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 1.4.14); ת"פ (מחוזי מרכז) 9956-11-18 מדינת ישראל נ' חג'ג' (פורסם בנבו, 7.11.19)). הגם שאין עסקינן בשאלה של ביטול הרשעה, יש בפסיקה לעיל להדגיש את הצורך ליתן משקל לשיהוי בהגשת כתב אישום במקרים המתאימים.

5

16.            לאחר עיון, אני סבורה שיש להיעתר לבקשת ההגנה ולהשית על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. אכן, המאשימה הדגישה שהתיק הועבר למחלקה המשפטית בשנת 2019. נתון זה מלמד על כך שהמחלקה המשפטית לא שקטה על שמריה, ופעלה כאשר התיק הובא לטיפולה עם זאת, השנים חלפו, וניכר השינוי שערך הנאשם באורחות חייו. ניכרים גם הקשיים עמם הנאשם מתמודד היום. כלל הנסיבות אפוא מטות את הכף אל עבר ריצוי מאסרו בדרך של עבודות שירות.

17.            אכן, אין לכחד שככלל על בתי המשפט להשית עונשים מאחורי סורג ובריח כאשר עסקינן בעבירות מס בנסיבות שבפניי. ברם, כלל מושרש הוא שענישה היא לעולם אינדיבידואלית ומושפעת מן הנסיבות העולות במקרה הנדון. במקרה שבפניי, מתקיימות נסיבות משמעותיות המצדיקות סטייה מן הכלל האמור.

18.            אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.     9 חודשי מאסר. המאסר ירוצה בעבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות שירות מיום 1.8.21. הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי העבודות ביום 23.11.21 בשעה 08:00 במשרדי הממונה על עבודות שירות, שלוחת דרום, סמוך לכלא באר שבע.

ב.     מאסר למשך שישה חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי שלא יעבור הנאשם עבירת לפי סעיף 117(א)(1)-(5) או 117(ב) או 117(ב1) לחוק מס ערך מוסף.

ג.       קנס בסך 20,000 אלף ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בעשרה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.11.21.

מזכירות תשלח גזר הדין לממונה על עבודות שירות

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, י"ב חשוון תשפ"ב, 18 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.