הנאשם הודה והורשע ביום 13.2.22 בכך שביום 26.10.20 שהה בישראל שלא כחוק, יחד עם אחר.

לדברי המאשימה לנאשם הרשעה בעבירה דומה מחודש יולי 2019 ובה מאסר מותנה בן 15 ימים שיש להפעילו.

המאשימה טענה כי יש לראות לחומרה את העבירה הנוכחית שבוצעה שנה לאחר גזר הדין הראשון, זיהתה את ביטחון תושבי המדינה וזכות המדינה לקבוע את הבאים בשעריה כערכים המוגנים שנפגעו, טענה למתחם ענישה שבין חודש ל - 6 חודשי מאסר בפועל ועתרה להפעלת המאסר המותנה , קביעת מאסר מותנה נוסף וקנס.

הסנגור טען כי העבירה בוצעה לצורך עבודה בתחום הבנין מתוך כורח המציאות וצורך בפרנסת משפחתו.

עוד טען כי הנאשם היה עצור משך 5 ימים, ובהיעדר עבירות נוספות או רישום פלילי נוסף, עתר להאריך את המאסר המותנה, והגיש פסיקה לתמיכה בעתירתו.

עיינתי בפסיקה שצירף הסנגור, נתתי דעתי לטיעוני המאשימה, מצאתי לנכון לקבל את זיהוי הערכים המוגנים שזיהתה.

יחד עם זאת, אני סבור כי בהתאם להלכת אל הרוש, ועל אף קיומה של עבירה אחת מוקדמת, בהינתן שבשתי הפעמים כניסת הנאשם לישראל שלא כדין היתה לצרכי פרנסה, מתחם הענישה נמתח בין מאסר מותנה למספר חודשי מאסר בפועל.

מצאתי כי רמת הפגיעה בערכים המוגנים היתה נמוכה, בהיעדר עבירה נוספת שנלוותה לכניסה שלא כחוק לישראל.

מנגד, לא מצאתי, גם לא בדברי הסנגור, נסיבה מיוחדת שיש בה כדי להצדיק הארכת המאסר המותנה התלוי נגד הנאשם.

בנסיבות אלה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מופעל בזאת המאסר המותנה בן 15 הימים שהוטל על הנאשם בת.פ. 67568-07-19 ביום 30.7.19 בבית משפט השלום בירושלים.

2. אני גוזר על הנאשם מאסר בן 30 ימים מתוכו ירוצו 15 ימים בחופף למאסר שהופעל ו - 15 ימים נוספים ירוצו אם יעבור הנאשם שוב את העבירה בה הורשע בתוך 18 חודשים מיום שחרורו ממאסר.

סה"כ ירצה הנאשם 15 ימי מאסר בניכוי 5 ימי מעצרו. הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו ביום 15.1.23

3. אני גוזר על הנאשם קנס בסך 1000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו. הקנס יקוזז כנגד ההפקדה שהפקיד הנאשם.

4. אני מחייב את הנאשם להצהיר כי אם יעבור את העבירה בה הורשע בתוך שנה מיום שחרורו מהכלא, ישלם סך 3000 ₪, יסרב להצהיר יאסר למשך 10 ימים.

הצהרת הנאשם נרשמה לפניי.

זכות ערעור בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, י"ג כסלו תשפ"ג, 07 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.