1

לפני: כב' סגן הנשיא השופט צבי פרנקל

החלטה

1.         בהכרעת הדין מיום 21.5.21 זכיתי את הנאשמת 1 מהעבירות שיוחסו לה בכתב האישום בגין העסקה של עובד זר שלא כדין וללא היתר, אך הרשעתי אותה בעבירת תיווך שלא כדין לפי סעיף 3 לחוק עובדים זרים.

2.         עניינם של הנאשמים הסתיים זה מכבר ונותר לדון בעניינה של הנאשמת 1. לאחר הכרעת הדין קבעתי דיון לטיעונים לעונש. הנאשמת ביקשה לבטל את הדיון והגישה בקשה לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק וכן הגישה בקשה לקבלת מידע לפי סעיף 108 לחסד"פ. בבקשה לביטול כתב האישום טענה הנאשמת שהמאשימה לא נתנה נימוק של ממש מדוע ראתה בה מעסיקה של העובד כאשר הועסק למעשה על ידי הנאשמת 3 שכאמור הורשעה ונגזר דינה. כמו כן טענה, שאין עוד תיקים בהם הגישה המאשימה כתב אישום בעבירת תיווך כעבירה יחידה ובניגוד למדיניותה המוצהרת של המאשימה שמדובר בעבירת קנס ואין להגיש בגינה כתב אישום.

2

הנאשמת טענה שמהרגע הראשון היו ראיות מהן ניתן היה להסיק שהנאשמת לא הייתה מעסיקתו של העובד הזר ובכל זאת המאשימה הגישה נגדה כתב אישום בגין העסקתו. הנאשמת ביקשה לקבל מידע לפי סעיף 108 לחסד"פ מאחר שהיא טוענת שהתביעה נהגה באכיפה בררנית כלפיה מאחר שחיפוש במאגרים המשפטים מלמד שאין עוד תיקים בהם הוגש כתב אישום בעבירת תיווך כעבירה יחידה אלא רק בפעמיים בלבד בהם הגישה המאשימה כתבי אישום יזומים בהם יוחסה לנאשמים עבירת התיווך במקרים החמורים פי כמה מהמקרים שבפנינו.

3.         המאשימה טוענת שלא נפל פגם בהתנהלותה ובקשתה היא בעצם בקשה לביטול הכרעת הדין שלא בהתאם לסדר הדין הפלילי ולא בדרך של הגשת ערעור, וממילא סעיף 150 לחסד"פ אינו מאפשר לבטל הרשעה. ב"כ המאשימה טוען שטענת הנאשמת לביסוס טענת הגנה מן הצדק מופנה ביחס להתנהלות נציגי התביעה של המאשימה בקשר להחלטה בדבר הגשת כתב האישום. כאמור הנאשמת הורשעה בעבירה אחרת מזו שייחסה לה בכתב האישום ולטענת המאשימה נסיבות העניין מלמדות שאין מדובר בתיווך אחד פעמי ולכן גם בחינה בדיעבד של תוצאות ההליך הייתה מצדיקה הגשת כתב אישום יזום מלכתחילה נגד הנאשמת. הנאשמת הציגה בתשובתה דוגמאות להגשת כתבי אישום יזומים שהגישה בעבירות של תיווך שלא כדין לרבות ביחס לעובד זר אחד. ב"כ המאשימה הפנה לסעיף 5.2.6 להנחיית היועץ המשפטי לממשלה: נוהל והנחיה להפעלת חוק העבירות המנהליות - התשמ"ו - 1985 ולטענת ב"כ המאשימה משהעבירה נעברה במשך תקופה ממושכת ההחלטה להעמיד לדין מתיישבת עם הנחיית היועמ"ש. וממילא לרשויות התביעה שיקול דעת נרחב ולא נפל פגם משפטי בשיקול דעתה המצדיקה ביטול כתב האישום. לגבי הבקשה לפי סעיף 108 טוענת המאשימה שמאחר שהדוגמאות שהציגה הנאשמת אינן דוגמאות היחידות של כתבי אישום יזומים שהוגשו נגד נאשמים בעבירות של תיווך שלא כדין, הבקשה שהגישה הנאשמת אינה מספקת תשתית עובדתית ויש לדחות אותה וממילא בקשת הנאשמת לקבלת נתונים ומידע תצריך משאבים רבים מבלי שהנאשמת הציגה תשתית ראייתית.

4.         לאחר שבחנתי את הבקשות והתגובות הגעתי למסקנה שדין הבקשות להידחות. אין מקום לבטל את כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, משמעות הבקשה היא ביטול הכרעת הדין והסמכות מסורה לערכאת הערעור. הנסיבות החריגות של ביטול כתב אישום בשלב שלאחר הרשעה אינן מתקיימות בנסיבות של תיק זה. כאמור הרשעתי את הנאשמת בעבירה של תיווך, המאשימה הציגה דוגמאות בהן הוגשו כתבי אישום יזומים נגד נאשמים בעבירות של תיווך שלא כדין לרבות ביחס לעובד זר אחד. אינני מקבל את טענת הנאשמת שהחלטת התובע התקבלה מלכתחילה בחוסר סבירות, אף על פי שהרשעתי בעבירה פחותה מהעבירה בה הואשמה הנאשמת, כאמור בהכרעת הדין.

3

עם זאת, אין באמור כדי למנוע מהנאשמת לטעון במסגרת הטיעונים לעונש את הטענות האפשרויות במסגרת הדין וזאת בין היתר בנסיבות של תיק זה בהן זיכיתי את הנאשמת מהעבירה בה הואשמה והרשעתי בעבירה פחותה.

5.         לאור האמור הבקשה לביטול כתב האישום מבחינת הגנה מן הצדק ובקשת הנאשמת לקבל מידע לפי סעיף 108 לחסד"פ, נדחות.

6.         באי כוח הצדדים ימסרו עד ליום 19.10.21 מועדים מוסכמים לחודש אוקטובר ונובמבר לטיעונים לעונש.

7.         לעיוני ביום 20.10.21

ניתנה היום, י"א חשוון תשפ"ב, (17 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.