19 מרץ 2023

לפני:

כב' השופט עמיצור איתם

החלטה

בקשת הנאשם 2 (להלן: הנאשם) להורות על ביטול כתב האישום מחמת שיהוי, אכיפה בררנית וכן בשל קיפוח זכות הטיעון. לאחר ששקלתי את נימוקי הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה:

רקע

1.      כנגד הנאשמים הוגש ביום 3.10.19 כתב אישום המייחס להם 4 אישומים בגין עבירות לכאורה על חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, תשנ"ז- 1996, חוק שכר מינימום, תשמ"ז-1987 וחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958.

2.      ביום 9.11.21, בטרם ניתנה תשובת הנאשמים לכתב האישום, הגישה המאשימה כתב אישום מתוקן. התיקון כלל את מחיקתו של נאשם שלישי מכתב האישום והכנסתו כעד תביעה.

3.      עוד הודיעה המאשימה ביום 9.11.21 כי לא עלה בידה לאתר את נציג הנאשמת 1, אשר מתגורר בחו"ל. נוכח דברים אלו החליט בית הדין להתלות את ההליכים נגדה.

טענות הנאשם

4.      לטענת הנאשם, דין כתב האישום להתבטל מחמת הגנה מן הצדק, וזאת משני טעמים: שיהוי משמעותי ואכיפה בררנית. בנוסף טוען הנאשם כי יש לבטל את כתב האישום מחמת קיפוח זכות הטיעון שלו, שכן הוא לא נחקר אצל המאשימה ולא מסר את גרסתו לאישומים.

5.      ביחס לשיהוי טען הנאשם כי פעולת החקירה האחרונה בתיק נעשתה ביום 17.09.17. כתב האישום המקורי הוגש ביום 3.10.19, היינו בחלוף למעלה משנתיים.

6.      לטענתו, הדבר מנוגד להנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 4.1202 (להלן: הנחיית היועמ"ש) לפיה הטיפול בתיקים שעניינם עבירות מסוג חטא, כמו במקרה זה, לא יעלה על 6 חודשים.

7.      פעולת המאשימה עומדת בסתירה לסעיף 57א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ) הקובע כי משך הליכי חקירה והעמדה לדין יהיה בהתאם לתקופות שייקבעו בנהלי רשויות החקירה באישור היועץ המשפטי לממשלה ובהנחייתו, וכי לא יוגש כתב אישום אם חלפו התקופות הקבועות בנהלים ובהנחיות כאמור אלא בהסכמתו.

8.      אמנם, ניתן להאריך את התקופה הקבועה באישורו של היועץ המשפטי לממשלה אך בענייננו המאשימה לא הציגה אישור כאמור.

9.      בנוסף, לטענתו המועד האמיתי בו הוגש כתב האישום הוא מועד הגשת כתב האישום המתוקן, שכן הגשת כתב האישום המקורי נעשתה אך על מנת לעצור את מירוץ הזמן ועוד בטרם בשלו התנאים להגשתו. כתב האישום המתוקן הוגש כאמור רק ביום 9.11.21, היינו למעלה מארבע שנים לאחר פעולת החקירה האחרונה.

10.  ביחס לאכיפה בררנית, טען הנאשם כי הנאשמים 1 ו-3 "השתחררו" מכתב האישום בדרכים פסולות. בנוסף נטען כי ישנו גורם נוסף בתיק אשר בהתאם לעולה מחומרי החקירה שימש כמנהלם הישיר של העובדים אך על אף זאת לא זומן לחקירה. הנאשם טען כי הופלה הן ביחס לנאשמים הנוספים והן ביחס למר אוזן, כלפיהם לא נאכפו הוראות הדין.

11.  לבסוף טען הנאשם כי לא נחקר אצל המאשימה ועל כן לא ניתנה לו האפשרות להציג את גרסתו. שמיעת גרסתו של הנאשם הייתה עשויה להוביל את המאשימה להחלטה על הימנעות מהגשת כתב אישום ואף מטעם זה יש להורות על ביטולו. לטענתו אף אם זומן לחקירה, עדיין אין מקום להגשת כתב אישום בלא חקירה שכן ביכולתה של המאשימה לזמן נאשם לחקירה אף בניגוד לרצונו.

דיון והכרעה

שיהוי

12.  סעיף 9(א) לחסד"פ קובע את תקופות ההתיישנות של דרגות העבירות המנויות בחוק העונשין.

13.  בהתאם להלכה הפסוקה, גם אם טרם חלפה תקופת ההתיישנות של העבירה המיוחסת לנאשם, ובית המשפט מצא כי כתב אישום הוגש בשיהוי בנסיבות בלתי מוצדקות או באופן הפוגע בזכות הנאשם למשפט הוגן, תקום לנאשם דוקטרינת "הגנה מן הצדק" שתביא לביטול כתב האישום שהוגש בשיהוי.

14.  בניגוד לטענת הנאשם, בענייננו מדובר בעבירות מסוג עוון ולא חטא, ותקופת ההתיישנות הינה חמש שנים. כמו כן, בהתאם לסעיף 4(2)(ב) להנחיית היועמ"ש בעבירות מסוג עוון יש לפעול לסיום הטיפול בתיק בתוך 18 חודשים (ולא 6 חודשים כפי שציין הנאשם).

15.  ביום 10.10.19 נכנס לתוקפו תיקון 87 לחסד"פ, במסגרתו תוקן סעיף 57א לחוק לפיו "לא יוגש כתב אישום אם חלפו התקופות הקבועות בנהלים ובהנחיות כאמור אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה."

16.  אולם, צודקת המאשימה כי כתב האישום הוגש (אף כי זמן קצר) לפני כניסתו לתוקף של התיקון ואין לתיקון תחולה למפרע.

17.  בנוסף, גם הנחיית היועמ"ש תוקנה בשנת 2020 (היינו לאחר הגשת כתב האישום). בנוסח הקודם תחת סעיף "מטרת ההנחיה" נקבע כך: "(ז) אין בהנחיה זו כדי לשנות את המצב המשפטי הנובע מהוראות ההתיישנות הקבועות בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן- חוק סדר הדין הפלילי), או בתקפו של כתב אישום שהוגש שלא במועדים האמורים בהנחיה זו. מטרת ההנחיה לקבוע, כעקרון מנחה, חובה לעשות כל מאמץ על מנת להשלים את הליכי החקירה עד לגבוש כתב האישום בפרק הזמן הקצר ביותר האפשרי..."

18.  המצב המשפטי טרם תחולתו של תיקון 87 היה כי ביטולו של כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק בשל שיהוי, ייעשה במקרים קיצוניים בלבד בהם נגרמה פגיעה ממשית לנאשם (למשל ברע"פ 959/15 שלבי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)).

19.  בענייננו הנאשם לא הצביע על פגיעה ממשית שנגרמה לו כתוצאה מהתמשכות התהליכים למעט טענה כי הוא נותר "להאבק לבד על חרותו" שכן לא נמצאו גורמים רלוונטים מטעם החברה וכן כי הבאת העדים בחלוף זמן כה רב יש בה לפגוע בהליך, טענה אשר נטענה בעלמא. בנוסף הבאתי בחשבון את העובדה שכתב האישום לא הוגש בסמוך לחלוף מועד ההתיישנות (השווה תפ (ת"א) 24934-12-19‏ ‏ מדינת ישראל - קטש יזמות ובניה בע"מ;תפ (ת"א) 72547-07-19  מדינת ישראל - דניה סיבוס בע"מ)

20.  עוד יצוין כי לא מצאתי לנכון לקבל את טענת הנאשם כי המועד האמיתי בו הוגש כתב האישום הוא מועד הגשת כתב האישום המתוקן, שכן כל שתוקן במסגרתו הוא מחיקתו של נאשם 3 ולא תוקן בו דבר המתייחס לנאשם דנן.

אכיפה בררנית

21.  גם בעניין זה לדעתי המועד להעלות טענת הגנה מן הצדק מסוג אכיפה בררנית היא בשלב ההוכחות, שכן בירור הטענה דורש התייחסות לראיות. (השווה, עפ"א 16393-12-13, מדינת ישראל - משרד הכלכלה נ' אלירן דואב ואח')

22.  לפיכך, אני דוחה את הבקשה לביטול כתב האישום מחמת אכיפה בררנית.

קיפוח זכות הטיעון

23.  לטענת המאשימה, נעשו ניסיונות רבים לאתר את הנאשם ולזמנו לחקירה אך הוא בחר שלא לשתף פעולה. הנאשמת הציגה בתגובתה לבקשה מספר זימונים שנשלחו אל הנאשם ואשר שבו אליה תחת הסטטוס "לא נדרש".

24.  אני ער לטענתו של הנאשם לפיה המאשימה יכלה לזמנו גם בלא שיתוף פעולה מצידו ואולם, דומה כי מי שהתחמק מחקירת משטרה אינו יכול להשתמש בטיעון של העדר חקירה על מנת לבטל את האישומים נגדו, ככל שזה יתברר כמצב העובדתי. ממילא, המדובר בטענות המצריכות בירור עובדתי על זימונו של הנאשם והנסיבות לכך שלא נחקר ואין מקומן להתברר בשלב מקדמי זה של ההליך.

25.  לאור האמור, הבקשה נדחית. אין זאת אומרת שלא ראוי לקיים בתיק הידברות לגופו ולנסות להגיע להסדר בנסיבות העניין הכוללות ובהם גם העיכוב שנגרם לאחר הגשת כתב האישום.

26.  בשים לב לגילו של התיק ושר הנסיבות ולאור הסכמת הצדדים, אני מורה לב"כ הנאשם להגיש את תשובה לעובדות כתב האישום בתוך 30 ימים בכתב.

27.  עם קבלת התשובה יועבר התיק לשלב הראיות ללא דיחוי.

ניתנה היום, כ"ו אדר תשפ"ג, (19 מרץ 2023), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.