לפני כבוד השופטת עדי יעקובוביץ

פתח דבר

1.      לפניי בקשת ההגנה לפי סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ").

2.      בקצרה אציין כי כנגד המבקשים הוגש כתב אישום המייחס להן עבירות אלימות בגין אירוע שאירע בחודש יוני 2018, כדלקמן:

-         למבקש 1 מיוחסות עבירות של ניסיון פציעה כשעבריין מזויין לפי סעיפים 335(א)(1) + 25 + 334 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ותקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

-         למבקשת 2 מיוחסות עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ותקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

טענות הצדדים

3.      ב"כ המבקשים עותר לקבלת החומרים הרפואיים של המתלונן בתיק הנוגעים לשמיעתו ולמישור המנטאלי (להלן: "החומרים המבוקשים").

לדבריו, הצורך בחומרים המבוקשים התעורר עת העיד המתלונן בדיון שהתקיים ביום 7.3.2023 כי כיום הינו סובל מבעית רפואית הידועה בשם "טנטון". עוד העיד, כי במועד אירוע העבירה, לא הרכיב מכשיר שמיעה, כיוון שלא היה לו צורך בכך.

לטענת ב"כ המבקשים, נושא מגבלות השמיעה לא היה בידיעתם עד למועד עדות המתלונן והינו מהותי להגנתו המבקשים:

א.    ראשית, לטענת ב"כ המבקשים, בבדיקה שערך בכתבות רפואיות בנושא, כאשר אדם הסובל מבעיית רפואית מסוג זה והוא אינו נושא אין מכשיר שמיעה, הדבר עשוי להוביל להחרפת המצב ולגרום לשמיעת רעשים שלא קיימים בעולם המציאות.

ב.      שנית, לדבריו, הוסבר לו כי מדובר במחלה קשה ביותר אשר ייתכן ותשפיע רבות על המצב הנפשי של אדם הסובל ממנה.

4.      ב"כ המשיבה, בתגובתה, עותרת לדחיית הבקשה.

בראשית הדברים טוענת כי מדובר בבקשה החוסה תחת סעיף 108 לחסד"פ - לדבריה, החומרים המבוקשים אינם נוגעים לליבת המחלוקת ואינם נמצאים בחזקתה. יתר על כן, ציינה היות החומרים חוסים תחת חיסיון רופא-מטופל, אשר על פי הפסיקה הנוהגת, הדרך העדיפה לקבלתם הינה לפי סעיף 108 לחסד"פ.

באשר למהות החומרים המבוקשים, טענה כי ב"כ המבקשים לא ביסס את הרלוונטיות לקבלת החומרים המבוקשים ומדובר במסע דייג שכל מטרתו הוא פגיעה בפרטיות המתלונן.

לעמדתה, מדובר בחומרים שוליים עד מאוד ושאין בהם חשיבות לאישום הפלילי, ועל כך אף ניתן ללמוד ממקור המידע עליו ביסס ב"כ המבקשים את בקשתו.

מכל מקום, ציינה כי בעדותו העיד המתלונן כי בעיית הטנטון נולדה לאחר האירוע, ועל כן לא הוכח כל קשר בין החומרים המבוקשים לבין האישום הפלילי.

דיון והכרעה

5.      כידוע בהתאם להלכה הפסוקה, המונח חומר חקירה התפרש באופן מרחיב, ככזה שיש לו נגיעה לאישום ואף מצוי בפריפריה לאישום - ראו בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל (9.8.2000).

6.      נקבע כי מעבר למבחן הרלוונטיות הדברים צריכים להיות מודרכים על ידי ההיגיון וכללי השכל הישר עת מפעיל בית המשפט את שיקול דעתו בבדיקת החומר המבוקש ואין צורך להפליג למחוזות רחוקים או לקבל ראיות שהרלוונטיות שלהן רחוקה ושולית (בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' מדינת ישראל (06.11.1985).

7.      עוד נקבע כי למונח חומר חקירה יש ליתן משמעות מרחיבה. עם זאת, יש להראות יסוד של ממש להשערה או לתקווה כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום כנגד הנאשם(בש"פ 7585/14 איתי שטרום נ' מדינת ישראל (18.11.2014)).

לצורך כך, על בתי המשפט לבצע איזון אינטרסים: מצד אחד לשקול את זכות הנאשם להליך הוגן ומנגד את רלוונטיות החומר לשאלה שבמחלוקת ואת יעילות ההליך הפלילי (בש"פ 9305/08 פלוני ואח' נ' בית ספר אל מאמוניה לבנות ואח' (פורסם בנבו, 03.12.2008)), וכן, כי במסגרת הכרעה בבקשות כגון דא, בית המשפט לא יכול לקחת בחשבון אפשרויות הגנה ערטילאיות (בש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' שיינר, פ"ד סו(3) 442 (23.01.2014)).

8.      ואולם, בית המשפט העליון קבע לאחרונה כי מידע אשר כל שניתן באמצעותו הוא להציג את העד באור שלילי על מנת לפגוע באמינותו, אינו מידע שנחשב ככזה המביא תועלת ממשית להגנה (בש"פ 1378/20 יניב זגורי ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 07.04.2020)) (להלן: "עניין זגורי").

9.      במסגרת השיקולים האם לגלות מסמכים סודיים או כאלו שגילויים מהווה חדירה לפרטיות המתלונן, על בית המשפט לערוך את האיזון הראוי בין זכותו של הנאשם להליך הוגן לבין זכותו של המתלונן לפרטיות.

10.  ב"כ המבקשים עותר לקבלת מסמכים רפואיים הנוגעים למצבו הרפואי והנפשי של המתלונן בתיק זה.

11.  תיקו הרפואי הינו חומר סודי, ככזה שגילויו מהווה חדירה לפרטיותו, ואין צורך להכביר במילים אודות עוצמת הפגיעה בפרטיות הכרוכה בחשיפת תיעוד רפואי-נפשי של מתלונן, וודאי כאשר בשלב זה אין כל אינדיקציה ראייתית לבקשה.

12.  במסגרת השיקולים האם לגלות מסמכים שגילויים מהווה חדירה לפרטיות המתלונן, על בית המשפט לערוך את האיזון הראוי בין זכותו של הנאשם להליך הוגן לבין זכותו של המתלונן לפרטיות. על חשיבותה עמדו בתי המשפט השונים, ובראשם בית המשפט העליון (כך לדוגמא בבש"פ 6155/21 משה זינו נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.10.2021)).

13.  בכל הנוגע לאופן בחינת רלוונטיות של החומרים המבוקשים קבע בית המשפט העליון במסגרת בש"פ 5400/01 פלוני נ' מדינת ישראל (06.08.0201), מפי כב' השופטת בייניש (כתוארה דאז):

"השאלה אם חומר רפואי או פסיכיאטרי או כל חומר אחר הנוגע למצבו הנפשי, לאישיותו או לעברו של עד, הוא חומר רלוונטי וההליכים מטעם זה גם להגנת הנאשם, היא שאלה התלויה במהות החומר, בהקשרו, ביחס שבינו לבין האירוע הנדון, ובנתוניו המיוחדים של כל מקרה. אין זה מובן מאליו כי כל חומר רפואי או פסיכיאטרי הנוגע לעד, למתלונן או למתלוננת במשפט אכן רלוונטי לעניין הנדון בבית המשפט."

14.  בעניינו, בעדותו העיד המתלונן כי במועד קרות האירוע נשוא כתב האישום, לא נשא מכשירי שמיעה מכיוון שלא היה לו בהם כל צורך (עמ' 21 ש' 3) וכי השמיעה שלו אז והיום, "בסדר גמור" (עמ' 21 ש' 6).

15.  יתרה מזו, בבקשתו, לא הציג ב"כ המבקשים כל אינדיקציה לכך שבעת קרות האירוע, סבל המתלונן מבעיה רפואית אשר יש לה קשר או השפעה כלשהי למעשים המיוחסים למבקשים בכתב האישום.

16.  למעלה מן הצורך יוער, כי מקור המידע עליו התבסס ב"כ המבקשים בבקשתו, אינו יכול לעמוד באיזון המתבקש לצורך פגיעה בזכותו של המתלונן לפרטיות. בבקשתו לא הציג אף מקור מידע מהימן דיו, אלא רק ציין כי ערך בדיקה "בכתבות רפואיות בנט" וכי "הוסבר לו", בכל הנוגע לביסוס טענותיו באשר לבעיה הרפואית ממנו סובל המתלונן.

17.  לאחר שנתתי דעתי לנסיבות שלפניי, נחה דעתי כי הנאשם לא סיפק תשתית ראייתית, ולו לכאורית, לקביעה כי יש בחומר כדי לסייע להגנתו.

18.  לעומת זאת, מהבקשה עצמה עולה כי הפגיעה בפרטיות המתלונן ממשית. יש לנקוט זהירות מחשש לפגיעה בפרטיותו ובכבודו של המתלונן, ובמקביל, יש להתחשב באינטרס הציבורי בעידוד הגשת תלונות על עבירות, וזאת מבלי להביע עמדה לעניין התיק עצמו.

לאור האמור לעיל, בקשת ב"כ המבקשים לקבלת החומר המבוקש נדחית.

דיון ההוכחות הבא יישמע כסדרו ביום 24.4.23 בשעה 11:30.

המזכירות תעביר לידיעת הצדדים החלטה זו.

ניתנה היום, בכ"ה ניסן תשפ"ג, ב16 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.