1

הנאשם שבפניי הועמד לדין בגין ביצוע עבירה בהתאם לסעיף 2 לחוק שמירת הניקיון.

על פי הנטען בתאריך 11.12.13 בסמוך לשעה 16:20 השליך בדל סיגריה מרכבו אל רשות הרבים.

הנאשם אינו חולק כי הרכב אשר פרטיו מצוינים בכתב האישום הינו רכבו ואף אינו חולק על כך שביום ובשעה האמורים היה במקום הנקוב בדו"ח.

בבית המשפט העיד מטעם המאשימה נאמן ניקיון, אזרח אשר מתנדב ופועל ללא שכר ברישום דו"חות בגין ביצוע עבירות על חוק שמירת הניקיון.

הוא העיד כי הוא בטוח בפרטים אשר נרשמו בדו"ח וכי נאמני הניקיון מונחים שלא לרשום דו"חות במידה ואינם בטוחים כי התבצעה עבירה.

נאמן הניקיון לא זכר את פרטי האירוע הספציפי.

מנגד העיד הנאשם אשר טען בישיבת ההקראה כי מעולם לא עישן וכי הוא חלה בסרטן בעברו.

לדבריו הוא נוהג ברכב אשר רק כ-20 מסוגו קיימים בארץ וזו הסיבה שהרכב מושך תשומת לב.

עוד טען כי במקצועו הוא חוקר פרטי ועמד על חפותו. לדבריו הזמן אותו ביטל על מנת להתייצב בבית המשפט בדיון ההקראה ובדיון הראיות, הינו זמן יקר אותו הוא מבטל אך בשל עמידתו על חפותו.

בעת עדותו אישר כאמור את הימצאו בזמן ובמקום והציג תשובת יועץ לפיה נבדק על ידי מומחית למחלות ריאה בתאריך 30.10.14. לדבריו מסמך זה מאשר כי אינו מעשן.

יצוין כי לא ניתן לטעמי ללמוד מעצם הגשת המסמך והדברים האמורים בו, כי אכן הנאשם אינו מעשן. אלא שתיק זה מבוסס על עדות של נאמן הניקיון כנגד הנאשם.

2

סבורני כי לא ניתן להעדיף את עדות האחד על פני האחר וכי העובדה שהנאשם דבק בטענותיו ופנה לרופאה מומחית בניסיון להוכיח את טענותיו, עובדה זו לצד זאת שכאמור מנגד קיימת עדות של נאמן הניקיון לבדה, מביאני למסקנה כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה וכי קיים לכל הפחות ספק באשר לשאלה אם הנאשם הוא שביצע את המעשה המיוחס לו.

כאמור, אין חולק כי הנאשם הוא שנהג ברכב והספק הינו באשר לפרט העובדתי של השלכת הסיגריה.

נוכח הדברים האמורים אני מזכה את הנאשם.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כחוק.

ניתנה היום, ה' כסלו תשע"ה , 27 נובמבר 2014, במעמד הצדדים