החלטה

1. בפניי בקשת הנאשם לחישוב פסילת רישיון הנהיגה.

2. ביום 11.07.23 נגזר דינו של הנאשם והושת עליו, בין היתר, עונש פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים.

3. ביום 12.07.23 הודע למבקש אודות הפסילה.

4. רישיון הנהיגה של הנאשם לא הופקד במועד ולמעשה לא הופקד כלל.

5. ביום 12.08.24 הוגשה הבקשה מושא ההחלטה דנן במסגרתה מצהיר הנאשם כי רישיונו אבד לו ואינו מוצא אותו, וכך גם הוא מבקש לשחרר את הרישיון שכן "עבר זמן הפקדה".

6. הנאשם מציין כי רכבו נחוץ לו לצרכי עבודתו והגעתו למילואים.

7. המאשימה מתנגדת לבקשה וטוענת כי מיום היוודע גזר הדין ועד היום לא הפקיד המבקש את רישיונו ואף לא הגיש תצהיר חלף רישיונו.

8. לטענת המאשימה עליו להפקיד את רישיונו על מנת שפסילתו תחל להימנות.

9. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, סבור אני כי בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות.

10. כאמור, ממתן פסק הדין ועד היום, לא הפקיד המבקש את רישיון הנהיגה או תצהיר חלף הרישיון.

11. זאת ועוד. כבר בעניין איבגי נאמר זה מכבר:

"בית המשפט אינו חייב ליידע את הנאשם בדבר החובה להפקיד את הרישיון, ואדם מוחזק כיודע את חובתיו על פי דין. גם בפסק הדין אליו הפנה המערער, נדחתה הטענה. בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי החובה להפקיד את הרישיון לא מתבטלת אך בשל העובדה שבית המשפט לא הורה למערער להפקיד את רישיונו, חובה הקבועה בדין".

12. זה המקום להוסיף ולציין כי בעניין איבגי אמנם התקבלה הבקשה לחישוב מניין ימי הפסילה מיום מתן גזר הדין, אך בית המשפט המחוזי ציין מפורשות כי הדבר נעשה לפנים משורת הדין.

13. יתר על כן. גם הלכת בית המשפט העליון, כפי שנקבעה בבש"פ 9075/12 ג'אבר נ' מדינת ישראל (14.4.14) (להלן: "הלכת ג'אבר"), מבהירה עניין זה, ככתבו וכלשונו: