1.  על המבקשת הושתה בין היתר תקופת פסילת רישיון נהיגה למשך 3 חודשים מתוקף פסק דין מיום 05.06.23 שניתן בהליך זה, בהעדר התיצבותה לדין, על יסוד זימונה כדין.

2.  פסק הדין נמסר לידי המבקשת עצמה ביום 20.06.23 בשעה 19:43 בביתה. אישור המסירה סרוק לנט המשפט. בהתאם, היה על המבקשת להפקיד רישיונה או תצהיר מטעמה במזכירות בית המשפט עד יום 05.07.23. המבקשת לא הפקידה רישיונה או תצהיר מטעמה במזכירות בית המשפט כפי שחויבה לעשות, למעשה עד מועד כתיבת שורות אלה.

3.  המבקשת נתפסה נוהגת ביום 25.01.24 או אז נתפס רישיונה כאמור בטופס המצורף לבקשה, תוך שהודע לה - למעשה בשנית - כי הינה פסולה מנהיגה למשך 3 חודשים מתוקף פסק הדין שניתן בהליך זה.

4.  כיום מבקשת היא להכיר בתקופת הפסילה כאילו זו רוצתה זה מכבר, מתוקף תפיסת רישיונה ביום 25.01.24.

5.  עסקינן למעשה בבקשה לחישוב תקופת פסילה. הכלל הוא שעל הנאשם/המבקש להפקיד את רישיון הנהיגה שברשותו או תצהיר חלף הפקדה. בית המשפט אינו צד לחובה המוטלת על המשיב במקרה זה והיה עליה לפעול בהתאם להחלטה השיפוטית שניתנה. סעיף 1 לגזר הדין נהיר הוא והיה על המבקשת לפעול בהתאם.

6.  נקבע בפסיקה כי הסמכות לדון בבקשה מעין זו נתונה לרשות הרישוי אשר נגד החלטתה ניתן להגיש עתירה לביהמ"ש לעניינים מנהליים. כפי שצוין ברע"פ 3811/22 סטניסלב וילקובסקי נ' מדינת ישראל (09.06.2022): "הלכה פסוקה היא כי "הכתובת בכל מקרה של בקשה הנוגעת לפסילה של רישיון נהיגה היא רשות הרישוי. על החלטתה ניתן להשיג באמצעות הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים" (ע"פ 7323/19 אבו שריפה נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (26.02.2020))". בע"פ 7323/19 הנ"ל נקבע כי אין יסוד להבחנה בין בקשה ל"חישוב פסילה" לבין בקשה ל"הכרה בפסילה" שעניינה בהכרה בפסילה מבחינה מהותית הדורשת בירור עובדתי וראה לענין זה עפ"ג (חי') 71791-03-23 חדר אגבאריה נ' מדינת ישראל (כבוד הנשיא שפירא מיום 11.5.23).

7.  אשר על כן הבקשה נדחית מחוסר סמכות עניינית. על המבקשת להגישה לגורם המתאים.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשפ"ה, 27 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.