החלטה

1. מדובר בבקשה לחישוב/ הכרה בפסילה. הכלל הוא שעל הנאשם/המבקש להפקיד את רישיון הנהיגה שברשותו או תצהיר חלף הפקדה. בית המשפט אינו צד לחובה המוטלת על המשיב במקרה זה והיה עליו לפעול בהתאם להחלטה השיפוטית שניתנה. תשומת הלב כי בנספח לבקשה "הודעה על תפיסת רישיון של נוהג בפסילה ע''פ מסוף" מתאריך 30.04.24 המבקש חתום ומצהיר כי ידוע לו שמנין ימי הפסילה יחל ביום הפקדת הרישיון בפני הרשות הפוסלת ובמקרה זה בית המשפט. מעיון בתיק בית המשפט עולה כי תצהיר חלף הפקדת רישיון הופקד לתיק בית המשפט ביום 10.03.25 ומשכך הונפק אישור הפקדה ממועד זה. כל הפקדה אחרת אינה הפקדה בפני הרשות הפוסלת בהינתן כי תקופת הפסילה הושתה במסגרת הליך שיפוטי.

2. נקבע בפסיקה כי הסמכות לדון בבקשה מעין זו נתונה לרשות הרישוי אשר נגד החלטתה ניתן להגיש עתירה לביהמ"ש לעניינים מנהליים. כפי שצוין ברע"פ 3811/22 סטניסלב וילקובסקי נ' מדינת ישראל (09.06.2022): "הלכה פסוקה היא כי "הכתובת בכל מקרה של בקשה הנוגעת לפסילה של רישיון נהיגה היא רשות הרישוי. על החלטתה ניתן להשיג באמצעות הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים" (ע"פ 7323/19 אבו שריפה נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (26.02.2020))". בע"פ 7323/19 הנ"ל נקבע כי אין יסוד להבחנה בין בקשה ל"חישוב פסילה" לבין בקשה ל"הכרה בפסילה" שעניינה בהכרה בפסילה מבחינה מהותית הדורשת בירור עובדתי וראה לענין זה עפ"ג (חי') 71791-03-23 חדר אגבאריה נ' מדינת ישראל (כבוד הנשיא שפירא מיום 11.5.23).

3. לפיכך הבקשה נדחית מחוסר סמכות עניינית. על המבקש להגישה לגורם המתאים.

ניתנה היום, ב' ניסן תשפ"ה, 31 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.